אחיעזר חלק חלק ג ח

עיקור כשר בה, מפלפל בשי' הבבלי בזה עפ"ד הגמ' בכריתות כ"ה ומסיק דבעג"ע היכא דהחזיר סימנים לאחורי העורף וערף בסכין כשר מותרת משום נבילה, מישב קו' ע"ד רש"י בזבחים ד"ע מבהמת עיה"נ

בדין פיגול במיעוט בתרא, מפלפל בד' התוספתא דמירק שלא לשמו כשר ובשי' הרמב"ם שהשמיטה, מחלק בין פיגול לשלא לשמו לענין אין מפגלין בחצי מתיר כמ"ש האו"ש ומסביר כמה חילוקי דינים בזה, מישב מה שקשה לכאו' מזבחים ד"ט לשי' רש"י דשהי' במיעוט בתרא דאורייתא ולפמש"כ התבו"ש דהוא משום סברת רע"ק בזבחים כ"ט דאע"פ שהוכשר חוזר ונפסל מחלק בפסול במיעוט בתרא בין לגבי היתר אכילה או פסולים אחרים,--- מסיק דאם המתכפר ישראל יש לו דין קרבן ישראל לכל מילי. --- איזה חילוקי דינים ביוצא מן החי

סימן נב במה שחידש באחיעזר דפסול מתעסק הוא דוקא בשחיטה ולא בשאר עבודות שבזה מיושב קו' הגרעק"א במהדו"ת סי' ס"ד, מדחה משה"ק ע"ז מגמ' דזבחים ד"ס ומתוס' בדכ"ו. סותר מה שרצה גדול א' לה"ר מהרמב"ן במלחמות בר"ה כ"ח גבי מצוות צריכות כונה, ומבאר ד' הרמב"ן בין אם נימא דסוגיא דפ"ק דזבחים בשוחט קדשים לשם חולין פליגא אסוגיא דדף מ"ו ובין אם נימא דלא פליגי, מבאר ד' הרא"ה המובא בר"ן בר"ה שם, מבאר ענין יש להם מעשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ודוחה תי' של הנ"ל על קו' הגרעק"א מחרש ושוטה. מפלפל בד' הגמ' דזבחים ד"ס ונשאר בצ"ע ע"ד הגמ' בדט"ו דנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר

סימן נג בענין הקושי' לשי' הרא"ש דבהתיר א"ע למיתה הוי מומר מ"ט אם הרגו לפני גמ"ד נהרג הא במומר מורידין ולא מעלין, סתירת התי' דהוא גזה"כ מעד עמדו לפני העדה למשפט, מחלק בין מתעסק בקדשים דכסבור שהוא חולין למתעסק בשבת ובשאר איסורים, בישוב הקו' על ה"ר אפרים בתוס' זבחים ט"ז

סימן נד בענין שוחט ונמצא בע"מ אם צריך שריפה, מחדש לחלק דפסולו בקדש דטעון שריפה הוא שאירע הפסול במקדש ואינו תלוי בנתקדש בכלי כמו לענין אם עלו לא ירדו, ודלא כדמוכח מתוי"ט פי"ב דזבחים במ"ש באחיעזר לד' הרגמ"ה במנחות ד' דאין מחשבה פוסלת במי שאינו ראוי לעבודה בחושב ע"מ שיזרוק חוץ לזמנו, והקו' ע"ז מד' התוספתא בפ"ב ופ"ג דזבחים, מישב ד' הרגמ"ה עפ"מ שמוכיח דזה תלוי אם שלא במקומו כמקומו דמי או לא, ומישב עפ"ז ג"כ מה שהשמיט הרמב"ם התוספתא הנ"ל

סימן נה בשי' הכ"מ דבגדלו בחו"ל ונגמר בא"י חייב מה"ת ובד' הירושלמי תרומות ז"א אין משלמין מפירות חו"ל על פירות א"י, מחלק בזה בין חלה לתרומה בענין הפרשת אפטרופוס והפקר בי"ד תורם משלו על של חבירו וגנב וגזלן שתרמו. בענין אם אתנן הוי מקח שנעשה באיסור לענין מי שפרע, מחלק דבמקום שכותבין את השטר אף להסוברים דאיכא מי שפרע לא סמכא דעתי' ע"ז דהלה לא יקבל מש"פ בשי' הרמב"ן בריש חולין דס"ט ברה"ר לא מהני בקדשים דבעי שימור. הערה בענין אין גירות לחצאין

סימן נו בהקדיש א' מהשותפין אי קדוש קדוה"ג, בשי' הרמב"ם בתמורה באבר שהנשמה תלוי' בו אם פשטה קדושה בכולה, בחצי' קדש וחצי' חול לענין תמורה וישוב ד' התוס' בדכ"ו דלא תקשה מהתוספתא. מביא מה שחידש באחיעזר דהא דאין בכח הבעלים להקדיש את הקרבן קדושה אחרת הוא לא משום שאינו שלו אלא מגזה"כ, ומישב משה"ק ע"ז מקו' הגמ' בבכורות נ"ג מוקדשין לאו דידי' נינהו בענין מ"ש באחיעזר באומר בגמר זביחה הוא עובדה שתאסר מתחילת השחיטה מדין מחשבין מעבודה לעבודה

סימן נז בדין מתעסק. בענין מתעסק בחו"ע חייב שכן נהנה אם הוא דוקא בהנאה הבאה לתוך הגוף, מוכיח מד' הר"נ פגה"נ דל"ש בכלאים הא דשכן נהנה, ומ"ש בזה הגרע"א בת' סי' ח', מביא הכרח לס' העמודי אור (שכ"כ גם במג"ש) דמתעסק בדבר שהותר בתורת דחי' לא מיקרי מתעסק דהיתירא מכריתות די"ט דמשני הנח לתינוקות וכו' ומפסחים ע"א שחטו ונמצא טרפה, מביא שכ"כ ג"כ בשמ"ק בכריתות שם, קו' בהך דהנח לתינוקות וכו', וישוב לזה עפ"ד התוס' בסנהדרין ס"ב, ישוב הגמ' דכריתות לפי שי' רש"י שם, מפלפל בענין מזיד בספק, מביא הכרח לשי' רש"י במתעסק, בענין מתעסק בכה"ת, מוכיח דלאביי לא משכח"ל ומפלפל בזה בפלוגתא דמקלקל בחבורה והבערה, מישב ד' הרמב"ם בדין דהחותה גחלים בשבת ומישב משנה דתינוקת לרבא, מבאר דנחלקו בזה אי מתעסק הוי ממילא גם דשא"מ ומישב עפ"ז ד' הרמב"ם בפ"י ממעילה מקו' הגר"מ אויערבאך

סימן נח מפלפל בשי' האחרונים בענין שין של ראש דבוקה מברר ומסיק להלכה דבנקרע האות ונשתנית צורתו לא מהני תיקון ע"י דיבוק הקלף

סימן נט בענין איסור תחומין במקום מצות מילה. מברר דבספק תחומין יש להקל ביו"ט לצורך מילה בזמנה דהוי סד"ר, מוכיח מד' התוס' דהיכא דא"א לברר אין להחמיר בסד"ר מטעם ספק חסרון ידיעה, מסתפק בודאי חוץ לתחום ביו"ט שני, מברר דמילה שלא בזמנה אסור ביו"ט מה"ת ומעיר ע"פ הירוש' דל"ש בזה מתוך

סימן ס בענין הדלקת האלקטרי' בשבת. מוכיח עפ"ד הרמ"ה בסנהדרין דגם אם בסיבוב הכפתור מסיר הגשר שבין שני החוטים והם מתחברים מאליהם הוי מלאכת הבערה בידים דהוי כח ראשון, מפלפל בענין גרמא במלאכת שבת ומסתפק דגם בהבערת אלקטרי ע"י גרמא י"ל דהוי חיוב תורה

סימן סא אם מותר להכניס לחולה ביוהכ"פ אוכלין לתוך הגוף דרך החלחולת. מוכיח דגם ביוהכ"פ בעינן גם הנאת גרון עכ"פ, ואף אם נימא דחייב ביוהכ"פ גם שלכדר"א, משיג ע"ד החת"ס והמנ"ח דביוהכ"פ בעי' הנאת מעיו

סימן סב בענין קדשים שחייב באחריותן ובענין קדשים קלים אלי' דריוה"ג. בביאור ד' השמ"ק בב"מ ל"ד דלא דמי חיוב שמירה לחיוב אחריות לענין גול"מ, מוסיף הסבר בזה ומישב קו' הקצה"ח מהסוגיא דסנהדרין ע"ד רש"י בפסחים, ביאור החילוק בין קדשי מזבח לקדשי בה"ב לענין גול"מ שבסנהדרין שם, מוכיח דבקדשים קלים אלי' דריה"ג הוי ברשותו ג"כ, מבאר דלענין מכירה יש לתלות בפלוגתא דרש"י ותוס' אם חלק הבעלים הוי שלו גם לאחר שחיטה, מחדש דלריוה"ג י"ל דגם אמורים הוו ממון בעלים לענין רעהו וסותר ראית המלבושי יו"ט בזה מבכורות נ"ג, בענין קו' הגר"ח מבריסק בשלמים שהזיקו

סימן סג מבאר דל"א מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין אלא לענין ממון השבט ולא לענין איסור ומחדש לישב בזה ד' הרמב"ם בפ"ד מה' תרומות שהשמיט האוקימתא דשוי' שליח ע"פ שי' הירוש' דבכלך אצל יפות נעשית תרומה מכאן ולהבא בדין מזיק מת"כ או שאכלן,