אחיעזר חלק חלק ג י

בזה לד' תרוה"ד מסוגיא דשליח נעשה עד ומוכיח דאדרבה משם ראי' לד' תה"ד, מישב מ"ש הרמב"ם דשליח חייב שבועת המשנה ממשה"ק עליו הרשב"א מסוגיא דקדושין ומישב עפ"ז גם ד' התרה"ד, ונשאר בצ"ע לפ"ז מד' הרמב"ם בפ"י מהל' שאלה גבי מפקיד בעדים, מקשה מסוגיא דקדושין לפ"ד הרמ"א דב' שקבלו פקדון אינם ערבים זל"ז ומפלפל בזה

סימן עו מפלפל בענין שנוי שם האבות בגט ומוכיח דעכ"פ לכתחילה צריך לפרש כל השמות של האב, בירור הלכה בשנוי שם המתגרשת ואימתי בעינן הוחזקה ל' יום בשם שנכתב בגט, מפלפל בד' היש"ש בפ' השולח סי' י"ט

סימן עז בענין גרושה מחרש שניסת לכהן. מוכיח דע"י קדושין וגט דרבנן הוי חלל מדרבנן ומכש"כ דתצא מכהן, מתמיה ע"ד הא"מ שחידש דבקדושין בפחות משו"פ דאאמד"ר ל"א תצא מזה ומזה

סימן עח מפלפל במשה"ק ע"ד התוס' בגיטין י"ב דאי בעי זריק לי' ג"ש ספק קרוב לו ס' קרוב לעבד, מסיק לחדש דהיכא דאינו יכול להשתעבד בו מטעם ספק לא מיקרי אין רשות רבו עליו, מצדד לומר דאף דאינו ברשותו לענין ממון יכול לשחרר דלא כמו שנקיט בפשיטות הגרע"א בגה"ש, מפלפל בזה בענין הגדילו התערובות ובקו' הגרי"פ בגיטין מ"ב

סימן עט בענינים שונים. מוכיח דאין להקל לשנות המזרח שהוא נגד הלכה פסוקה בגמ' ובשו"ע מברר דאין למחות ביחיד המקיל למכור ס"ת דהוי ספיקא דדינא וסד"ר להקל, בענין שומן דגים שכלה טעם הדגים ע"י מלח ושוועפל זויער אם מותר לאוכלו עם בשר. בדין נטל"פ בסכנתא, בדבר קבר ע"ג קבר בהפסקה, בענין נדר עד"ר במקום שקיום הנדר יוכל להביא לידי מחלוקת ובענין שבועה וחרם ע"י חתימות, מסיק דיש להקל לשנות ממותר הכנסת הת"ת לבנים לצורך בי"ס לבנות, אם אמרי' אין שטר לאח"מ היכא שהשטר הרשמי מתחיל זמנו לאח"מ, מצדד בכמה סברות דמהני, במה שנחלקו הסמ"ע והט"ז בנתחככה בחבירתה והזיקה אי הוי קרן

סימן פ בד' הנמק"י בריש מכות דעדים זוממין שאין נמכרין בע"ע לוקין אף דאם יש להם משלמין עבור עדות הגניבה, ובד' הרמב"ם בזה, מפלפל בשי' התוס' רי"ד בב"מ דכל היכא דמשלם ואינו לוקה אם אין לו לשלם לוקה, במ"ש הגרז"ס שפירא זצ"ל בישוב הקו' דלר"א הא לא שייך גזירה דשמא יעבירנו בשופר ולולב, בענין משה"ק מגמ' דנזיר למ"ש רש"י בכריתות דבמליקה ליכא חולין בעזרה, מתרץ דתלוי בזה אם המליקה טהרה מידי נבילה, מבאר מה שלא הביא הרמב"ם התוספתא דחטאת העוף הבאה עה"ס מטמאה בביה"ב מספק

סימן פא בענין קטן אוכל נבלות. ביאור ד' התרה"ד המובא בחת"ס חאו"ח סי' פ"ג וישוב כמה קו' ע"פ שיטתו, מפלפל בשי' הרשב"א בגיטין די"ל דס"ל כשי' התרה"ד דלא כמ"ש החת"ס, מישב קו' הגרע"א בת' סי' ט"ו ע"ד הרשב"א ביבמות, מישב משה"ק ע"ד הר"ן יומא שה"ר מנדה מ"ו דבאיסור דרבנן ספינן בידים מביא כמה סמוכין לד' התה"ד, סותר החידוש שכ' בבית הלוי דאיסור ספי' לקטן אינו אלא היכא דהאיסור ישנו אצל הגדול. מבאר גדרי לפנ"ע ולא תאכילום, תמי' בד' הרשב"א נדרים ט"ו, מחדש דבי"ד מצווין להפריש הקטן כדי שלא יעבור הגדול שספה לו ומישב בזה ד' הרבינו ירוחם שהובא בחת"ס שם, מסתפק בקטן חולה אם לשחוט עבורו בשבת או להאכילו נבילה, מסתפק אי שייך בקטן נפשו ש"א חותה מהאיסור לענין חיוב תשלומין בעד מה שנהנה מהאיסור וכן בב"נ, מבאר דאף אם אין איסור ספי' מה"ת מיקרי קטן בר זביחה דלא כמשה"ק הנובי"ת או"ח סי' א' אי שייך איסור ספי' במאכיל לקטן ח"ש או שלכדר"א, בביאור ד' הרשב"א שהק' אהא דאין מערבין בטבל דהא חזי לקטנים כמו מערבין לגדול ביוהכ"פ ותי' דיוהכ"פ איסורא דיומא קגרים ובמ"ש הגרעק"א ע"ז בחי' עירובין, מבאר ד' התוס' בעירובין ד"ל עפ"ד הרשב"א הנ"ל ומישב בזה דרש"י בפסחים כ"ג, ביאור ד' הגמ' ככר זו עלי אין מערבין לו בה דהוא משום דהוי איה"נ ואינו שלו, ביאור ד' המחנ"א הל' זכי' מהפקר סי' ד', אי שייך איסור הנאה של כלוי בספי' לקטן: ואם כהן ערל אסור בהנאה של כלוי, ביאור ד' הרשב"א בהא דקטן שבא לכבות אין שומעין לו וישוב קו' הכתנת פסים, ביאור שי' הרשב"א בשבת קנ"ג דבקטן העושה ע"ד אביו עובר משום לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך, סותר מ"ש בזה בס' אמרי בינה, בענין אם יש איסור לספות לקטן ספק איסור דאורייתא, בישוב קו' הגרע"א בת' סי' ה' על הר"ן ברפ"ח דיומא, בדין אונאה בקטן, בדין חמץ של קטן שעה"פ

סימן פב מפלפל לישב קו' הש"ך מסוגיא דב"ק צ"ח עמ"ש היש"ש דדוקא גזלן יכול לומר באיסה"נ הרי שלך לפניך ולא שומר, מסיק דיש לתלות זה בהא דמוכח בתמורה דפליגי אביי ורבא אם שנוי קונה מסברא או מגזיה"כ, מפלפל לישב מה שיש להקשות על היש"ש מחולין דמ"א, בד' הרא"ש בפ"ק דמכות בדין מלוה לעשר שנים, בישוב משה"ק בשו"ת שאג"א החדשות ע"ד הלח"מ גבי ע"מ שאין לך עלי אונאה וע"מ שלא תשמטנו שביעית, בישוב ד' הרמב"ם שפ' דאם הוציא ש"ר על נשואין הראשונים פטור וכל הפטור אם רוצה לגרשה מגרשה, בישוב משה"ק הגרע"א בשבת דס"ט לפמש"כ התוס' דאלי' דרבי גם לריו"ח בעי שישגוג בלאו וכרת, ישוב לקו' הגרע"א ביבמות ל"ג בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל

סימן פג במ"ש בטעה"מ דבמצוה דרבנן לא נפטר מטעם טעה בד"מ, מחלק בגדרי טעה בד"מ בין היכא שמעשה האיסור הוא גופי' הוי קיום המצוה או שאין הטעות אלא בהכשר מצוה אי שייך טעה בד"מ היכא שאין המצוה מחויבת כמו בשחיטה ובציצית, בביאור ד' הגמ' בפסחים כ"ו שאני היכל דלתוכו עשוי ובד' התוס' שכ' דבמעילה לא מחייב שלכדרה"נ דילפי' חטא חטא מתרומה, קו' בגמ' דסוטה ט"ו

סימן פד מוכיח דיש להנהיג הניקור אף במקום שלא נהגו ניקור עד עתה, דעכ"פ ל"ה אלא ספק בדין דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור דאאמד"ר וספיקו להקל, וגם עפ"ד תשו' הרא"ש.