אחיעזר חלק חלק ג פו

מוואלאזין בתשובה הנדפסת בס' "קדושת יו"ט" ובספר "חוט המשולש" בדין גזל נכרי יעוין שה"ט

ושיטת הרמב"ם נראה כמש"כ ה"שיטה מקובצת" בב"ק שם דלעולם נכרי בכלל רעהו יעוי"ש, ולהכי הא דפטור בשור של ישראל שנגח שור של נכרי ע"כ מצד כך דינכם אתינן עלה, [ולפי ש"ס דילן מצד עמד והתירן] ודלא כמש"כ היש"ש מובא בתוס' יו"ט, וכ"כ הרע"ב והתוי"ט תמה ע"ז

ו) וכת"ר הפליא ד' השימק"ו דהא מבואר בכמה דוכתי דעכו"ם לא הוי בכלל רעהו, אבל כונת השימק"ו נראה בעיני, דהא דממעטינן נכרי מרעהו לא מצד משמעות הכתוב שאין נכרי בכלל רעהו אלא מיתורא דרעהו, ונפ"מ להיכא דרעהו איצטריך למעוטי הקדש ממילא גם נכרי במשמע רעהו, וכה"ג כ' התוס' במנחות דס"ז בד"ה חד והעירו שם, דלגבי חלה איצטריך תרי מיעוטי לנכרי והקדש וכמש"כ לגבי מירוח ואונאה, ובפסחים ד"ה: ממעטינן מחד קרא של אחרים ושל גבוה, וגבי נזקין נמי דרשינן רעהו ולא נכרי והקדש, עיי"ש מה שתירצו, אבל בד' הרמב"ם י"ל דאיה"נ דאיצטריך תרי מעוטי, והא דפסחים ד"ה כבר תירצו בפשיטות, [יעו"י בש"א] דבחמץ דגם של ישראל חבירו אינו עובר, וכל שאינו שלו אינו עובר מה לי של אחרים מה לי של גבוה, ויעו"י במג"ש בחי' לפסחים

ומשה"ק בתוסיו"ט ממ"ש הרמב"ם רפ"ב מהל' גניבה דהגונב את הנכרי או שגנב את נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם שנים לרעהו י"ל בפשיטות דהא הרמב"ם מסיק באותה הלכה שנאמר וגונב מבית האיש ולא מבית ההקדש ואף דהתוס' במרובה כ' דהעיקר הוא מרעהו, אבל הרמב"ם פי' כפשוטו ולהכי כיון דאיכא שני דרשות ממעטינן שפיר הקדש ונכרי, וז"פ

וגם העומד לזה מהא דנתמעט משמירה נכרי והקדש מרעהו כמבואר ברמב"ם פ"ב מהל' שכירות אפ"ל דנהי דכל היכא דליכא יתורא לנכרי ממעטינן הקדש גרידא מ"מ בפ' שומרים דכתיב גם גבי שואל וכי ישאל מעם רעהו, ובשואל אאפ"ל דלמעוטי הקדש קא אתי, דהא ליכא שואל מהקדש דהא אסור ליהנות מן ההקדש, וע"כ דרעהו ממעט נכרי ואם רעהו דכתיב גבי שאלה ממעט נכרי ה"ה בש"ש דפטור דהא לכו"ע אמרינן מקרא נדרש לפניו גם למאי דקיי"ל פשיעה בבעלים פטור, דמקרא נדרש גם לפני פניו כמבואר בב"מ דצ"ה ממילא פטור בש"ח גם מפשיעה זולת לדעת הרמב"ם דפשיעה כמזיק גם לענין עשו"ק וה"נ בשל נכרי

ובמש"כ י"ל משה"ק השאג"א בסי' פ"ח ע"ד הרא"ש בפסחים שכ' לה"ר דאף באחריות פשיעה עובר בבל יראה מהא דקתני הפקידו אצלו זקוק לבער וסתם פקדון שומר חנם, וע"ז הקשה דהא אין דין שומרים לנכרי, וע"כ מיירי בפירוש שקבל עליו אחריות וא"כ אפשר דקיבל עליו גם אחריות גניבה ואבידה, ולשיטת הרמב"ם דפשיעה כמזיק א"ש דאף דלא קיבל עליו חייב בפשיעה משא"כ לשי' הרא"ש יעוי"ש, ולפי הנ"ל י"ל דגם לשי' הפוסקים החולקים על הרמב"ם בפשיעה בהקדש ופטרי, מ"מ בנכרי אתאן למחלוקת דפשיעה בבעלים ולמאן דס"ל דפשיעה בבעלים חייב דמקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו גם בפשיעה בשל נכרי דמיעוט דנכרי בשואל כתיב לא נדרש לפני פניו וחייב, וי"ל דברייתא דפסחים אתי כמ"ד דמקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו יעוי' בר"ה ד"ט ובחולין ר"פ העור והרוטב ולדידי' חייב פשיעה בשל נכרי ולהכי הפקידו אצלו זקוק לבער

והרמב"ם שפ' בפ"א מהל' זכי' דנכרי בין בכסף ובין במשיכה והוא מלעמיתך וגם פ' דגזל נכרי אסור א"כ איצטריך קרא למישרי אונאה כמבואר בבכורות י"ג, ומ"מ כ' בפי"ג מהל' מכירה דמאיש את אחיו ממעטינן נכרי ומעמיתך הקדש, אבל בלא"ה אאפ"ל דהרמב"ם מחד קרא נפיק הקדש ונכרי כמבואר בלשונו הקדש מעמיתך ונכרי מאחיו, ובל"ז ד' הרמב"ם תמוהים שהוא נגד סוגיית הש"ס דבכורות די"ג: ואכמ"ל

גם מהא דמבואר בב"מ דקי"א: דנתמעט מרעך נכרי התם לא נתמעט הקדש בכובש שכר שכיר וגזל, ולפמשנ"ת אין סתירה לד' השימק"ו הנ"ל ושפיר יש לכוין כן בשי' הרמב"ם, ולהכי פטר שור של ישראל שנגח שור של נכרי מצד כך דינכם, עפ"י הירושלמי, כיון דרעהו איצטריך למעוטי הקדש, ובאמת ילה"ר דע"כ אף היכא דלא כתיב רעהו מיפטר כמו בשן ורגל ובור, דג"כ פטור בשל נכרי כמבואר בפ"ק דב"ק דממעט בני ברית כל נזיקין דמתניתין אלמא דאין חילוק, ובהקדש כ' התוס' בד"ז דילפינן מאדם ומבור, אבל לפטור בשל נכרי מנ"ל, וצ"ל דטעמא הוא משום דעמד והתירן או דאומרים לו כך דינכם, אלמא דאף בלא רעהו פטור. ושפיר כ' הרמב"ם טעם אחר ומיושב קו' התוס' יו"ט

אבל מד' הראב"ד שפי' לפה"נ ד' הירושלמי דבדיניהם דיינינן להו לחיובא על שור של נכרי שנגח שור של ישראל נראה דלא כדברי היש"ש ומהני כך דינכם אף להוציא, ואולם י"ל גם לד' היש"ש דוקא בגוונא שבאים לגורעו מישראל לגבי ישראל דפטור בכה"ג כמו בע"א דא"י להוציא ממון, משא"כ היכא דישראל לגבי ישראל חייב כמו בשומרים נהי דלגבי נכרי פטור, מ"מ נכרי לגבי ישראל בזה אמרינן כדיניהם דיינינן להו כמו שהוא ישראל לגבי ישראל, אבל אין זה מספיק דהא שור של נכרי שנגח שור של ישראל משלם נ"ש אף דישראל לגבי ישראל א"ח רק חצי נזק, ואפ"ה, לפי דברי הראב"ד חייב בכה"ג משום כך דינכם

ואפ"ל בד' הראב"ד לפי שיטת היש"ש דלמ"ד פ"נ ממונא וסתם שורים לאו בחזקת שימור קיימי ורחמנא חס עלה, וכיון דבדיניהם חייב וגם. מצד דיננו הי' חייב לולא מה שחסה התורה וסברא דרחמנא חס עלי' ל"ש אלא לגבי ישראל אבל לא לגבי עכו"ם מש"ה חייב נ"ש. ואפשר להוסיף עוד דהראב"ד ס"ל ג"כ דרעהו לאו דוקא, והא דפטור בשור של ישראל שנגח שור של נכרי הוא מצד עמד והתירן, וכן להיפך, והא דמבואר בירושלמי דבדיניהם דיינינן להו היינו לחייב את הנכרי, מצד דמן הדין חייב גם בישראל נ"ש אלא דרחמנא חס עלי' על חצי נזק וכיון דרעהו לאו דוקא ממילא שור של נכרי שנגח שור של ישראל חייב נ"ש דאין הפטור של דיננו סותר להחיוב של דיניהם בנכרי, ולפמשנ"ת יש מקום לומר אף לד' היש"ש לחייב בשומרים כיון דישראל לגבי ישראל חייב וילה"ר לזה מדרש"י ע"ז דט"ו שכ' דשאלה קני' להתחייב באונסין, שו"מ בנחל יצחק סי' צ"ח שנדפס מחדש שהעיר במקצת דברים שכתבתי

ז) ומה שהביא כת"ר ראי' מספ"ק דכתובות דהומ"ל מחצה על מחצה עכו"ם אם קיבל הנכרי חפץ בפקדון ונגנב דפטור משום דהוי ספק נכרי ופטור מדיני שמירה, אבל אם הוא רוב ישראל חייב לשלם כמש"כ ההפלאה בשם הה"מ אע"כ דבכה"ג באמת חייב. מזה אין לבנות דיק דאכתי הומ"ל לענין רבית דאף דרבית קצוצה יוצאה בדיינין מ"מ ספק ישראל ספק נכרי א"צ להחזיר הרבית שלקח מספק, וברוב ישראל צריך להחזיר כמ"ש הה"מ, והא ברבית פשיטא דאין הנכרי צריך להחזיר כמש"כ התוס' בב"מ ד"ע דגם אי ב"נ מוזהרין על ריבית, מ"מ דוקא זה מזה אבל מישראל שרי, דאל"כ הי' הישראל עובר בלפני עור, אך על זה י"ל דבעי לשנוי לכ"ע אף לריו"ח דס"ל דריבית קצוצה א"י בדיינין, ומצד המצוה והאיסור אף במחצה על מחצה הוי ספק לחומרא וגם דבל"ז ילה"ק דהומ"ל נפ"מ