אחיעזר חלק חלק ג ז

בו קנין, דלא כמו שצ"ל לשי' הגרע"א והנה"מ, ומישב בזה קו' הגרעק"א ע"ד התוס' בסוכה ל"א, מעיר די"ל דתלוי זה בפלוגתא דרב ורבא בסנהדרין דע"ב גבי בא במחתרת, וכן דזהו מה שנסתפקו בגמ' בסוכה ל"א אי קרקע נגזלת הוי גזולה ואי אינה נגזלת הוי שאולה, מקשה ע"ד האור שמח בפ"ח מגזילה שמפרש ד' הגמ' ע"פ הראב"ד בפ"ט לענין עבדים

סימן לט אי מהני תפיסה בשעבודא דר"נ. מביא ראי' דמהני תפיסה מהא דזה גובה וזה גובה בכתובות ק"י, סותר ראית הנחל יצחק מד' הרשב"א בת', מביא ראי' מד' הרשב"א שאם קדם הלוה ופרע כל החוב לאחד מנושיו של המלוה שלא כדין אינו חייב מצד מזיק שעבודו, ושכ"כ האחרונים בסי' ק"ז, מסיק דלדינא מהני תפיסה

סימן מ בענין ת"כ וסיטומתא ומי שפרע. בביאור ד' הגר"א ביו"ד סי' רל"ט בענין ת"כ וסיטומתא, מחלק בין כפי' מצד קנין דנחתינן לנכסי' ובין כפי' לקיים שבועתו דלא נחתינן לנכסי' וגם אם תפס הוי גזל בידו, מבאר בזה ד' הרמ"א התמוהים בחו"מ סי' ר"ט עפ"מ שמחדש דבנשבע לקיים הקנין בדשלב"ל נחתי' לנכסי' כיון דאי שמיט לא מפקינן מיני', מוכיח מד' הגר"א הנ"ל ומת' הרדב"ז דבקנה במעות ומת אין מי שפרע על היורשים, מברר עפ"ד הרשב"א בגיטין ד"י והרא"ש פ"ק דב"מ דבנהגו לקנות קנין גמור ע"י סיטומתא בקרקעות מהני, מפלפל להוכיח דליכא מש"פ בקרקעות בת"כ וסיטומתא בלי מעות, אפי' במוכר שדהו מפני רעתה, מסתפק אם סטומתא מהני בלא נתינת דמים כמו בק"ס, מדקדק מל' הרמב"ם בפ"א ממכירה דשכירות קרקע נקנה בכסף גרידא אף במקום שכותבין שטר ובשטר גרידא בלא נתינת דמים, אם לא במקום שנהגו להדיא, או שהקפיד הקונה, בכתיבת הקאנטראקט, מסיק עפ"ד הרא"ש דבאיכא ספק במנהג אם כותבין שטר מוקמי' אד"ת דהוי ספק אומדנא והוי דברים שבלב

סימן מא בדין נגח ואח"כ הקדיש או הפקיר. קו' אחיו הרה"ג רמ"ל ז"ל על שי' האס"ז בב"ק דפטור דנגח ואח"כ הקדיש הוא במועד ולא בתם ויקשה לר"י דצד תמות במקומה עומדת, מבאר החי' בדין נגח ואח"כ הקדיש בין מיתה לנזקין, מבאר ענין הקדש מפקיע מידי שעבוד והשיטות בזה ומישב עפ"ז באופנים שונים, מבאר שי' הראשונים דס"ל דגם בתם איכא פטור דנגח ואח"כ הקדיש, ומישב דגם נגח ואח"כ הפקיר שייך אף בתם, מבאר בארוכה ענין חיוב מדינא דגרמי מטעם מזיק שעבודו בנגח ואח"כ הקדיש והפקיר ומכר, ומפלפל בביאור סוגית הגמ' ושיטות הראשונים בזה

סימן מב בענין מכירי כהונה וטוה"נ. מוכיח דבתרו"מ יכול לזכות ע"י אחר ול"ש תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, משא"כ במעשר עני דצריך לזכות דוקא ע"י עני, מוכיח דבמתנות עניים דלי"ב טוה"נ יכול לזכות משלו היכא דליכא איסור דלא תלקט לעני, ומפלפל עפ"ז בד' הירושל' ס"פ כל הגט דפריך וכי יש מכיר לעני, מסתפק אי יכול לזכות משלו בתרו"מ למ"ד טוה"נ אינה ממון ומישב בזה קו' המחנ"א לשמואל דמשני במזכה ע"י אחר והקו' ע"ד התו' בב"ב דמכירי, כהונה הוי כמתנה מועטת, מפלפל בענין אי מכירי כהונה חשיב קנין בסוגיא דשלהי סנהדרין לגבי עיה"נ

סימן מג תשובות על הערות בס' אחיעזר בענין טבו"י בס"ט ברה"י לענין פסח וביאור ד' הירושלמי בזה, מחלק בין ספק שהוא מדאורייתא לקולא לשי' הרמב"ם לס' דאיקבע דהוי מה"ת, ומישב בזה סתימת פסק הרמב"ם הנסתר לכאו' מהירושל', ביאור ענין ספק סוטה דהוי רגל"ד לר"ש דס"ל ס"ט ברה"י תולין לפמ"ש באחיעזר חאה"ע סי' א'

סימן מד מחזק דבריו דלא נמצא חולק ע"ד הרשב"א דאיסור אשת אח אינו חוזר וניעור, ומבאר עפ"ד הירוש' בריש יבמות די"ל כן גם לאבא שאול מבאר שי' המהרי"ק דא"א שזינתה נאסרה באומרת מותר משום ומעלה מעל, וענין שומרת יבם שזינתה, מוכיח דלהסוברים דיבמה שחזרה והותרה יש עלי' זיקת יבום בודאי אסורה לשוק

סימן מה מוכיח דלשי' הרשב"א דלא מפלגי' בחדא ביאה לומר דבהעראה תעשה בעולה ובגמ"ב חללה גם בגרושה לכהן דתחילת ביאה הותרה מט' דחי' אין נעשית חללה בגמ"ב, מביא מש"כ הרב המשיג בביאור ד' הריב"א בתוס' יבמות כ' ומבאר שיטות הראשונים בזה אם יש מצוה גם בגמ"ב ואם הקמת שם הוא לעיכובא

מוכיח דלגבי מה שצריך ג"ש מדרבנן מהני גם מתנת שכ"מ ומפלפל בד' התו' בגיטין ד"ט, בד' הראב"ד דמפ' הא דשלח רבין דהוא משום בטול השליחות

סימן מו מוכיח דגם ע"י נקב שאין הדיו עובר עליו לא נתבטלה צורת האות אלא פסולו מטעם דבעי' כתיבה תמה דל"ש בגט, מוכיח דמאי דבעי' כתיבה תמה הוא דוקא בשעת כתיבה, מפלפל בענין גרדומין ומסיק דהוא רק בדבר הצריך שעור, וצ"ע בד' היראים בזה

סימן מז מבאר בכונת הרמב"ן המובא באס"ז בב"מ צ"א שאין בחסימה לאו דגזילה, אלא שאם אינו משלם אח"כ אז יש בזה ג"כ משום גזילה, מפלפל בד' הרמב"ם בפ"ג מגניבה ובענין אם תשלומין דגניבה וגזילה נדחין מפני לאו אחר, בד' הירוש' בדמאי אמר זו תמורת עולה אינו חוזר אפי' בתוכ"ד כאן במתכוין לחזור כאן במתכוין להוסיף, מבאר בכונת פי' הגר"א שם דהיכא דמבטל הדיבור לגמרי מהני בהקדש אבל כל שחוזר ממקצת לא מהני ומישב עפ"ז ד' התוס' במנחות פ"א, בד' הירוש' פ"ב דחלה דתגרי נכרים מוכרים להם וכרי"ש דאמר לאחר ירושה וישיבה משמע

סימן מח בענין אם הכשר דרבנן מהני היכא דמדרבנן אסור באכילה, מפלפל בזה בד' הגמ' בחולין דע"ה, חקירה אם בן ח' חי אסור מדרבנן כמפרכסת, מישב בפנים שונים מה שהשמיט הרמב"ם האיבעיא דמהו למנות בו ראשון ושני ופלוגתא דר"י ור"ל, מסיק עפ"ד הרמב"ן והר"ן בענין דם שליל דהא דבן פקועה יש בה דין מפרכסת במחלוקת שנוי' ומישב עפ"ז סוגית הגמ' אף לשי' הרמב"ם דמפרכסת אסורה באכילה מה"ת, וגם מה שהשמיט הרמב"ם הא דבעי' שיאמר ברי לי שלא נגע, מבאר החילוק בין מפרכסת דמטמאה טו"א לבן פקועה דאינו מטמא ומסתפק בבן ח' חי אי מטמא טו"א

סימן מט הערה במ"ש לה"ר מב"מ נ"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה גם אם אחר הביטול ישאר איסור דרבנן, איזה השגות ע"ד העונג יו"ט חאו"ח סי' ל"ד ול"ה, מוכיח מד' התוס' בכ"ד דלא ס"ל כשי' המרדכי דבנולד האיסור בתערובת לא בטל

סימן נ בענין אם רשע ומומר לעבירות פסול לעבודה, קושיא בד' הר"ר אפרים בתוס' זבחים ט"ז, מחזק דבריו דמחשבת ע"ז הוי עבירה אף שאינו חייב ע"ז וע"כ הוי מומר מעת קבלת התראה משא"כ בשאר איסורים דאין במחשבה שום עבירה, בענין ידיעה בלא ראי' לענין פרהסיא, מסיק דבחשב להכשיל אף שאינו חייב ע"ז חשוד מיהא הוי

סימן נא מוכיח דאף לד' הירו' דבעגלה ערופה צריך לערוף ברוב שנים אין זה מדיני שחיטה וגם