אחיעזר חלק חלק ג עח

והנה בשו"ת משיב דבר חיו"ד סי' מ"ג מ"ד האריך אם להתיר טבילה ביום כדי שלא תבוא לידי חמורות יעוי"ש שמסיק שצריך ישוב הדעת בזה וכ' דבחציצה במיעוט המקפיד שהוא מדרבנן אין להתיר משום שלא תבוא לידי חמורות שלא תטבול, נראה דזהו בגזירה דרבנן המבואר בתלמוד דחוצץ דגם בדיעבד לא עלתה לה טבילה, אבל בנ"ד שאין בזה רק משום חומרא שהחמירו על עצמן ומצד עיקר הדין אין לחוש דצפורן עצמה אינה חוצצת וגם היכא דאי אפשר כמו בשויו"ט מקילין ע"י ניקור גרידא בזה בודאי יש להקל כדי למנוע מאיסור כרת ח"ו

כל זה כתבתי מה שיש לצדד בזה, אולם באשר לא מצאתי היתר מפורש בדברי רבותינו האחרונים וגם ראוי לחוש דלא ליפוק חורבא מזה, וע"כ אין להורות היתר מפורש רק לצוות בבית הטבילה לבלי למחות בהנשים האלו שאינן מתרצות להסיר הצפרנים העשויות במאניקיר

וע"ד הקושיא ברוב שאינו מקפיד דמאחר שמדרבנן חוצץ הלא ממילא הוי מקפיד ג"כ דבע"כ יטלנו קודם הטבילה, וביותר יקשה לשי' הראב"ד דאף היכא דאינו מקפיד בשום פעם רק בשעת רחיצה אף שתמיד אינו מקפיד מ"מ חוצץ משום דבשעת טבילה ודאי יקפיד א"כ ה"נ ברוב שאינו מקפיד, כבר קדמוהו בקו' זו בס' ישועות יעקב סי' קצ"ח. ובפשוטו נראה שאינו מקפיד רק על השעור המשלים לרוב דכשיחסר מהרוב יהי' מיעוט שאינו מקפיד דאינו חוצץ ושוב לא הוי רוב המקפיד

ודבר מחודד ראיתי בס' שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ס"ח במה שהשמיטו הפוסקים הא דרב כהנא ביבמות ע"ח דכולו חוצץ מה"ת אף שאינו מקפיד, וכ' שם לתרץ בהקדם קו' הישועות יעקב והתי' הנ"ל, וגם דבענין חציצה בטבילה מחצה על מחצה נידון כרובו דבמאי דאיפליגו בגמ' אי מע"מ כרוב פלוגתייהו הוא אי אמר רחמנא שחוט רובא או לא תשייר רובא וכדומה, וא"כ בחציצה דילפי' מדכתיב במים שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין המים בעי' שיהי' רוב הגוף בלי חציצה במים וע"כ אי איכא חציצה בחציו אם מקפיד לא עלתה לו טבילה מה"ת. ולפ"ז י"ל דבאמת לא נאמר מהלל"מ דכולו חוצץ אף דאינו מקפיד אלא דמכיון דמדרבנן רובו חוצץ אף שאינו מקפיד א"כ אי מתרמי לי' טבילת מצוה בע"כ יוצרך להסיר רובו בכדי שישאר פחות ממחצה דאל"ה יהי' חוצץ מדרבנן, ונמצא שהוא מקפיד להסיר רובו וממילא הוי רובו ומקפיד עליו החוצץ מה"ת. ולכן השמיטו הפוסקים להא דרב כהנא שבאמת אינו מהלל"מ ורק דע"י דין דרבנן דרוב שאינו מקפיד חוצץ נמשך דין זה דכולו שאינו מקפיד חוצץ מה"ת

אולם באמת זה אינו, דבגמ' דיבמות שם דר"ל הגמ' דטבילה דמעוברת מהניא לולד לא מצד שאין זה חציצה כסברת הגמ' בתירוצה, אלא דמשום דהיינו ריביתייהו הוי אינו מקפיד. והק' ברש"י שם הא מדרבנן גם רובו שאינו מקפיד חוצץ ותי' דהכא אוקימנא אדאורייתא, וכ"כ בפוס"י שם וביארו דמשום מעלת גירות אוקמוה רבנן אדאורייתא ואם נימא כד' מהרי"א הנ"ל דהא דרב כהנא דכולו אף שאינו מקפיד חוצץ מה"ת הוא רק משום דמקפיד על רובו משום גזירה דרבנן א"כ מאי מקשה שם הגמ' מהא דר"כ הא הכא גבי גירות ל"ש גזירה דרבנן כל עיקר וממילא דאף כולו אינו חוצץ מה"ת, ועכצ"ל דהלל"מ הוא דכולו אף שאינו מקפיד חוצץ מה"ת. וע"ע במנח"ח סי' קע"ה שתמה על השמטת הרמב"ם הא דרב כהנא דכולו חוצץ מן התורה אף שאינו מקפיד. ב"ה יום כ"ב אייר תרצ"ו

ב) בדבר השאלה אם באפשר לעשות מקוה מקונסט אייזע שנשאו ונתנו בזה המחברים בס' אמרי יושר ובתשו' מהרש"ם אין החבורים הנ"ל תחת ידי. והנה בעיקר הדין מבואר בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעי' ל' דאין שאיבה פוסלת אלא במים: אבל השלג הברד והכפור כו' אין שאיבה פוסלת בהם שאם שאב כו' ולא עוד אלא אפילו אם עשה כל המקוה משלג או כפור וברד שהביאו בכלי ועשה בהן מקוה כשר היינו לכשיופשר כמ"ש הש"ך [ויעוי' בשו"ת חת"ס סי' ר' וסי' רט"ו להביא ע"י טבלאות שאין להן לבזבזין], והנה אם נאמר דדוקא לכשהופשר, אבל לכשלא הופשר אין לעשות המקוה, וע"כ אם הובא ע"י אדם ודבר המק"ט מ"מ לכשהופשר פנים חדשות בא לכאן, והוי כבידי שמים וזהו אם נימא לשי' הרמב"ם והרא"ש דבלא נפשר לא הוכשר, אבל אם נימא דהוכשר מתחלה, א"כ ודאי אם הובא ע"י אדם או דבר המקבל טומאה פסול ובס' פסקי הלכות להגאון ר' דוד מקרלין ח"א בשו"ת הנספחות בהל' מקואות סי' ג' האריך לבאר השיטות ומש"כ שם דלד' הראב"ד בבעה"נ והאשכול אין שום דרך להכשיר מקוה שתהי' כולה מתחלתה ע"י שלג אף לכשיתפשר השלג, ואף אם לא יהי' בזה תפיסת ידי אדם, ולשי' הרז"ה לא מהני אם בא ע"י תפיסת ידי אדם, ולהכשיר מקוה זו הוא פלוגתא דרבוותא: ורק להרמב"ם והרא"ש יש להכשיר אם בא ע"י תפיסת אדם באופן שיבא להמקוה בעוד לא נתפשר, ומוצא תקנה רק ע"י תקון ב' מקואות ויעוי"ש בתשו' הרה"ג מו"ה מאיר לעווין ותשובתו אליו ולפי הוראת החת"ס נראה להכשיר, דסומכים בזה ע"ד הרמב"ם והרא"ש כמו שהוקבע בשו"ע

וראיתי בס' חזון איש שכ' לתמוה לדעת הרא"ש והטושו"ע דמקוה כולו גליד כשר, וכיון שעושים ממנו מקוה לכתחלה הדין נותן שיפסול משום שאוב, וגם יש בו משום הוי' ע"י דבר המק"ט, וכ' לחדש דאין דין שאוב והוי' ע"י טהרה בשלג וגליד, כיון שעומדים בפני עצמם ואינן צריכים למקוה להחזיקן ואין זה עיקר הוי'. ודוקא במים שייך הוי', ולבסוף כ' דלמעשה קשה להקל ברמי שלג בידים, ואפילו נפשר כיון דאיכא חשש דאורייתא משום הוי' ע"י מק"ט ומשום כלו ע"י אדם, והרז"ה פוסל בהדיא, וכיון דנקטינן עיקר כדעת המכשירים כלו שלג ממילא יש בו הוי' ע"י טהרה, וזהו דלא כמש"כ הפ"ת בשם החת"ס

אולם לזה שהכריעו דאין להכשיר רק לכשנפשר, ממילא אין בזה חשש דבר המק"ט והויתו ע"י טהרה, וגם י"ל דבגליד וקונסט אייז דאין מקום לטבילה כמו בשלג, ואין אפשרות לזה. וכמוש"כ הנובי"ת חאו"ח סי' נ"ט לא נפסל ע"י הויתו בטהרה ובידי אדם, ורק לכשנפשר פנים חדשות בא לכאן, ועדיפא משלג

ואח"כ ראיתי בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' ס"ו וסי' ס"ח מה שצידד להקל בזה. וע"ע שם בח"ד סי' ע"ח שהביא ד' פסקי הלכות שחשש לד' הראב"ד והאשכול ומסיק להקל. ועכ"פ לכתחלה אפשר לתקן להביא ע"י טבלאות שאין להן לבזבזין וגם להניח הקרח על שפת המקוה שיפול מאליו והפסקה משהו סגי כמש"כ בשו"ת דברי מלכיאל שם. ואחרי שהוקבע הדין בשו"ע כשי' הרמב"ם והרא"ש אם עשו המקוה כולו מכפור ומברד שהביאו ועשו מהם מקוה כשר, היינו כשנתפשרו כמש"כ הש"ך וכן הורה לדינא בשו"ת חת"ס, בודאי יש להקל. בחודש אדר תרצ"ז

ג) ע"ד שאלת הדר"ג אשר בימי הרצח באה"ק נהרג האב ואח"כ הבן שחי יום אחד, שהרוצחים דקרו אותו ונקבו את הריאה, אם מותרת להנשא בלא חליצה, באשר בשו"ת גינת וורדים הספרדי הובא בברכי יוסף ובחרעק"א