אחיעזר חלק חלק ג עה

לחולה שאב"ס דם בהמה שאינו דם במלואו היינו שנמשך מהדם היסוד של אייווייס או איזה יסוד אחר ודן בזה להתיר דהוה כדם שבישלו, ועוד דהוה ח"ש באיכות דלא חזי לאיצטרופי, וביאר בזה דהרמב"ם פ"ז מה' מאכ"א הט"ז שהחוטים והקרומות אסורות מן התורה כדין חצי שעור היינו דבאיכות הוי כח"ש עכת"ד

א) והנה מש"כ דהוה כדם שבישלו בודאי פשוט הדבר כיון שאי"ר לזריקה ונתיבש ונשתנה מראהו, ואין ספק בזה. ומה שאמרו בבכורות ו' לגבי חלב משום דדם נעכר ונעשה חלב בודאי דאזיל הסוגיא למ"ד דדם שבשלו עובר עליו, וכ"כ בנוב"י תנינא, אלא דרבו הראשונים דס"ל דדם שבשלו עובר עליו, ובאמת הטעם שאי"ר לזריקה צ"ע הא גם דם האיברים אי"ר לזריקה, ועי' בשו"ת שאג"א החדשות סי' ט"ז. ועי' בשו"ת חת"ס בחי"ד סי' ע'. אולם גם לשי' התוס' דאינו עובר עליו, הא בנ"ד שעושים בפאבריק מדם נבילות שמנחרים הא יש איסור נבילה, ואם כי מדהתו"ס פסחים כ"ב נראה דדם לא הוה בכלל בשר ולא אמרינן בו לכשהותרה נבילה הותרה ג"כ דמה, ועי' עוד בתוס' מנחות ק"ד, וברמב"ם פ"א מהל' אה"ט ה"ד דדם נבילה אינו מטמא רק כמשקים טמאים, ועי' ברמב"ם פ"ג מה' מאכ"א דאין לוקין על חלב וביצה טמאה ובהה"מ שם דסמך דין זה למש"כ מבשרם לא תאכלו ובפירוש אמרו בטומאה בהרבה מקומות שאין אלו מטמאים, ועי' במנח"ח מצוה תי"ח שכ' ג"כ דאין לוקין משום נבילה. ונראה דמ"מ איסור תורה איכא כמו צירן ורוטבן, ועי' בפמ"ג בפתיחה להל' מליחה כמו בחלב מתה, ואע"ג דאין איסור חל על איסור דם, הא נבלה הוה כולל וגם הא לכשבשלו דפקע איסור דם חל איסור נבילה, גם [גם יש להעיר כיון דקודם שפירש הדם הוא מיבלע באיברים והוה כבשר כמש"כ התוס' במעילה די"ז בד"ה והא אמר ר"י בעודו עם הבשר בשר השרץ קרינן בי' כיון שלא פירש מעולם. א"כ בדם נבילה כל זמן שלא פירש הרי חל עליו איסור נבילה דהוה כבשר ממש, א"כ מהכ"ת יפקע, אלא דלפ"ז צ"ע למה לא יטמא דם נבילה דהא בעודו מובלע באיברים והוי כבשר נטמא משום נבילה, ולמה יפקע אח"כ אם לא דנחלק דדוקא דם הכנוס אינו מטמא, משא"כ בדם האיברים שנבלע גם לכשנפרש מטמא, ודבר זה אינו נראה. שו"ר בס' בית יצחק חאו"ח סי' ל' שהרגיש מדהתו"ס במעילה י"ז ופלפל בזה בענין דם שוה"נ], ויש להעיר ג"כ בדם הנפש דהוה יוצא מן החי, ולא מהני בישול, פי' אחיפזר חי"ד סי' ט'. וראיתי בשו"ת בשמים ראש סי' רפ"ה שהרגיש בזה. ועי' בשו"ת חת"ם סופר חיו"ד סי' מ' לגבי צללתא דדמא מש"כ דהוי איסור תורה

ב) הרי נתבאר דמצד דין דם שבשלו אין היתר בדבר דלבד ד' הראשונים דיש בזה איסור תורה יש בזה ג"כ איסור נבילה, וחשש יוצא מן החי בדם הנפש, ומש"כ מעכ"ת לדון דהוה חצי שעור באיכות, ופלפל בזה בדברים מחודדים, דבכה"ג לא חזי לאיצטרופי, הנה גם לפי דבריו לא אדע מדוע לא חזי לאיצטרופי בכדי אכילת פרס בצירוף החלקים הנשארים, דהא כל חלק מדם וחלב יש עליו איסור, א"כ אם יאכל או ישתה בתוך השעור החלקים האחרים שנפרדו על ידי הכימי' יהי' לשעור שלם של כזית או רביעית דם במלואו עם כל החלקים המורכבים שבהם, אלא שחידוש דין זה דחצי שעור באיכות לא שמענו, והשעור הוא רק בכמות, ואם יאכל פחות מכשיעור תמצית בשר של כמה זיתים איסורים יש עליו דין חצי שעור, והתורה אסרה כל חלק וחלק שנאסר משום דם ונבילה, אף אחרי שנפרד איזה חלק כימי בודאי אסור ולוקין על זה בשעור שלם. וגם מש"כ בטעם הנבלע דאסור לשי' הר"י דאורליינש משום עשה דתעבירו באש היא רק לריו"ח, אינו נכון, דזהו איסור מיוחד אם נימא דלא הדרי' לאיסורא קמא, ועל עשה דתעבירו באש מוכח דיש בטעם איסור תורה יהי' מאיזה טעם שיהי' וקושית גה"ש שם כבר קדמוהו התוס' רי"ד בע"ז ס"ז ובאחיעזר חיו"ד סי' מ' הארכתי בזה ליישב הקושיא, ומש"כ הרמב"ם דכל אלו החוטים והקרומין שהם אסורים מד"ת הוא משום רבוי דכל, וכל מה שנתרבה מרבוי יש בו איסור תורה ואין לוקין עליו. וכמש"כ הה"מ שם

ג) אולם העיקר מה שנראה להתיר בזה לפי שעל ידי הפרדת הכימי מהדם נתיבש לגמרי ונפסל מתורת אוכל וכן הראה לי פה רופא כימי שמתיבש והוה כעץ בעלמא, ונפסל מתורת אוכל לגמרי ופקע איסורו לגמרי, וכמו שאמרו בקיבה סי' פ"ט וכמ"ש הר"ן בע"ז ל"ט בטעם ההיתר מהמוסק בנבילה שנתהפכה לדבש לפי שנעשית מתחלה פגום ושרוף וא"א שתיאסר. וכמו שאמרו בתמורה ל"א בביצת טריפה, דלכי גביל הוי עפרא בעלמא, ובחו"ד סי' ק"ג כ' דנבילה שאי"ר לגר אף אם תקן אח"כ פקע איסורו [אלא דמש"כ שם בב"ח וכה"כ צ"ע דכיון שנאסר בהנאה ובב"ח גם אפרן אסור]

שוב ראיתי גוף השאלה בשו"ת שבו"י הובא בפתחי תשובה סי' קנ"ה סק"ו שנשאל על מה סמכו העולם לנהוג היתר לאכול ולשתות דם הנקרש והנתיבש מתיש שקורין באק, שנתיבש בחמה אף בחולה שאין בו סכנה, והשיב דיש לצדד להיתר כיון דנתיבש כ"כ עד שנעשה כעץ ואין בו שום לחלוחית אין בו איסור כלל, ועוד כיון שאין בו דרך הנאתו. וכ"כ הב"י בסי' פ"ט והרדב"ז הובא בעקרי הד"ט ובדרכי תשובה שם בדין טורקי ומוסקי משום שנעשה עפרא בעלמא

ונראה דבזה שנפרד חלק הדם ע"י כעמיא ונתבטל ונעשה עפרא עדיפא מנידון השבו"י שנתיבש הדם שנעשה כעץ, דביבש אפשר דע"י שרי' במים יחזור להיות דם ראוי לאכילה, יעוי' בנובי"ק סי' כ"ו, ולא כן בנתיבש ע"י כעמי. אולם גם הנוב"י שם מסכים דכל דנפסל מאכילת כלב פרחה תורת אוכל מהם ולא מהני מה שיכולים לחזור ולשרות יעוי"ש. ועי' בנובי"ת חיו"ד סי' נ"ד ע"ד הבאדאווישין שעושים מלויג של בורית חידש שם דבשאינו ראוי לכלב לא מהני מה שראוי לחמע בו, ושאור ראוי לאכילת כלב, ובאחיעזר סי' י"א תמה בזה דהרי מבואר בתוספתא דשאור אינו ראוי לאכילת כלב, והארכתי בזה לחלק דבנפסל מאכילת כלב רק בעומד לכך כמו בשאור הוי כשארי אוכל אדם לתבל ולהחמיץ, אבל בשאינו עומד לכך אע"פ שאפשר לתקן שיהי' ראוי לאכילה נתבטל מתורת אוכל לגמרי, אבל בנפסל מאכילת אדם דילפינן מדין נבילה שאי"ר לגר מגזיה"כ כל שיכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות צריך ביעור, וישבתי בזה ד' הרי"ף, ויעוי"ש בסוף התשובה מש"כ במיץ הקיבה ובשארי פעולות הכימיים שמבדילים ומפרידים שיפסול מאכילת כלב אף שראוים ע"י תקון להיות טעם משובח מ"מ היכא דאינו עומד לכך מתחלה נפקע איסורו

ד) ולדינא נראה דאפילו בנפסל מאכילת אדם לבד פקע איסורו וכמש"כ החו"ד יו"ד סי' ק"ג דכשהבאיש כבר נפקע איסור דנבילה, ואף אם ממתקו ומתקנו אחרי כן לא מהני, ועי' בשאג"א סי' ע"ה שכ"כ דבשאינם ראוים לאכילה י"ל דקילא משלא כדרך הנאתן. והשאג"א שם השיג על הש"ך סי' קנ"ה שכ' דברי הראבי"ה להלכה דבשלא כדרך הנא' מותר להתרפאות ולאכול גם גוף האיסור ולד' השאג"א בין באוכלין שאי"ר לאכילה ובין בשלא כדהנ"א איסורא מיהו איכא ואפילו לרפואה בחולה שאין בו סכנה אסור, ויסודו מד' הרא"ש בפ' כל שעה בחרכו קודם זמנו דאף דנפסל מאכילת כלב ועפרא בעלמא הוא אסור, ויעוי' ביד אברהם בסי' קנ"ה שם על שרץ שרוף ע"ד המנחת יעקב שם שמתיר אף שלא לרפואה, ומשיג מד' הרא"ש וסיים דכל