אחיעזר חלק חלק ג עג

מותר. וכן משמע לפי פי' הרמב"ן שם ד"ל במשנה בהתיז הראש בבת אחת דאם יש בסכין מלא צואר חוץ לצואר כשרה דבהעברת מלא צואר שחוצה לו דחק למטה והתיז את הראש, משמע דבנתכוין לעשות כן אלא שאין הכרח כל כך. גם מדקדוק לשון הרמב"ן בפי' התוספתא שם "לפי שדרס עליו בכח" מבואר דהי' באופן שדרס בכח בהולכה לבד בסכין קטן, ולד' הרמב"ן בודאי דאם שחט בנחת בהולכה והובאה ואע"פ שנתכוין לחתוך כל הראש שחיטתו כשירה

ואולי גם מש"כ ה"אשכול" כיון דנתכוין לעשות הכל בבת אחת קרוב הוא שדרס מיירי בהולכה לבד כמו שפי' רש"י בכל מקום בת אחת היינו הולכה, וצריך עיון בכונתו. ובאמת יש להוכיח מהחולקים על ראבי"ה ומפרשים דברי רש"י דלא לשווי' גיסטרא ותו לא, דאינו צריך לחתוך עוד. וכן מפרש ג"כ האשכול דאינו צריך אבל אם רוצה לחתוך כל הראש רשאי. ואולי כונת האשכול לחוש מדרבנן במתכוין ועי' בתוספתא זבחים פ"ח הי' חתך את הראש בב"א קבל מן הראש פסול וכו' ועי' בתוס' ומנחת בכורים שם מפורש דהשחיטה כשירה, ואפשר לומר דבשלא נתכוין קאי

וד' התוספתא זבחים פ"ח צ"ע דהא כיון דחתך כל המפרקת לפני קבלת הדם הוי כמום בין שחיטה לזריקה דפסול כמבואר בזבחים דכ"ה, ואין לך מום גדול מזה. והוגד לי אשר בס' חסדי דוד על התוספתא הרגיש מזה ואינו אתי לעיין בו. והרמב"ם לא הביא ד' התוספתא הנ"ל. וחכם אחד העירני ע"ד הרשב"א בחולין כ"ז שמפרש דלא לשויי' גיסטרא לפי שלדם הוא צריך ומבליע דם באברים דמשמע דמקבל הדם אחרי כן והא הוי מום. ודוח"ל כאן דמשוי גיסטרא בבת אחת שאני ומצאתי בס' "יבין דעת" להגרי"י ז"ל מקוטנא שתמה ג"כ על ד' הרשב"א ומד' התוספתא סתירה ג"כ למש"כ הש"ך בנקוה"כ סי' כ"ד דבקדשים אף בדיעבד אסור משום דנבלע דם אברים ויחסר להזריקה, והא בתוספתא מבואר דכשר

ג) והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטוש"ע השמיטו התוספתא, וגם בדברי המחבר סי' כ"ד סעי' ה' לא הזכיר חילוק זה דבנתכוין לחתוך כל הראש אסור: משום דהם מפרשים התוספתא באופן דהוי דרסה ואין שום חדוש בדבר. ורב כח בתבואות שור שכ' בסי' כ"ד שם דבמדינות שלא נתברר המנהג יש להקל בהפסד מרובה גם בנתכוין דלא כהש"ך שמקיל אף במדינות אלו בהפסד מרובה. והפר"ח הוסיף עליו דאפילו בלי הפ"מ יש להקל, הרי דהתבו"ש מחמיר בנתכוין מטעם חומרת הראבי"ה דאלו הי' מצד דין דרסה הלא אין חילוק בין המדינות, (ובתרוה"ד סי' קפ"ז שמחמיר בנתכוין לא הזכיר הטעם דדרסה, ועי' עוד בשו"ע הרב סי' כ"ד מה שכ' שם בפירוש התוספתא לדעת החולקים על הראבי"ה עי"ש)

ומצד מבליע דם באברים דאסור לכתחלה כמבואר בסי' ס"ז להפוסקים שאינם מחלקים בין שובר למחתך, מ"מ אין זה רק לכתחלה, ובזה הוי בדיעבד, וכמוש"כ הרה"ג הנ"ל בקונטרסו

ועל כן נראה מעיקר הדין אם אי אפשר להביא בשר מן החוץ וגם אם לא ירשו בשום אופן שיהי' אחד שוחט את הסימנים ושוחט אחד יחתוך המפרקת או שהשוחט בעצמו יחתוך את המפרקת ע"י סכין אחר, להקל באופן שיאחז השוחט הסימנים בידו ואחר יהי' מסייע על ידו באחיזת הסימנים וישחוט בהולכה והובאה ולדקדק בסכין שיהי' ארכו יותר משעור כמלא צואר חוץ לצואר, וטוב שיהי' המסייע שוחט אחר מסייע ומשגיח על ידו ויאמר ברי לי שלא דרסתי, וראוי לעשות בחינות אם אפשר שהשו"ב כאשר יאחז את הסימנים בידו וישחוט ויגע במפרקת ויהי' בטוח שנשחטו הסימנים לגמרי, ואז יעשה הפסקה כמו רגע שבזה כתב ה"האשכול" שם, דאם שחט הסמנים ושהה שעור שהי' ואח"כ חתך במפרקת לא הוי כחדא שחיטה. וכ"כ הפרמ"ג בראש יוסף' חולין ד' כ' ובזה יצאנו גם לדעת הראבי"ה, אבל בכל אופן דרוש לזה זהירות יתירה שלא יבא שהי' במעוט בתרא, פה עשינו בחינות ועלה יפה וראוי שיהיו שוחטים מנוסים ומקבלים תעודות קבלות חדשות מרבנים על אומנתם ויראתם. -- ע"ד פגימות אחר שחיטה עשינו בחינות פה ויצא בכי טוב, כמובן שצריך לבדוק את הסכין אחר השחיטה, אם יהי' ספק פגימה אחר שחיטה בודאי יש להקל כדעת השבו"י ובפרט היכא דחתך כל המפרקת. ב"ה ב' כסלו תרצ"ד

ד) מש"כ רומעכ"ת בנדון התוספתא דזבחים פ"ח חתך את הראש בבת אחת קבל מן הראש פסול מן הגוף כשר, דתמוה מזבחים דכ"ה מהא דאמר ר' זירא בזבחים כ"ה דצורם אזן הפר ואח"כ קבל דמו פסול, ותירץ דכונת התוספתא לא לענין כשרות ופסול הקרבן רק על הדם היינו דפסול משום דם ואם עלה בכלי ירד אפילו לר' גמליאל דס"ל דלא תרד, ולבד דפשטות ד' התוספתא דמיירי דכשר הדם לזרוק ולהזות לכתחלה, אין זה ענין להא דר' גמליאל, דהא דס"ל דלא תרד היינו בפסולי דם כמו לן וכיו"ב, אבל דם בע"מ בודאי דאם עלה תרד, ואפילו לרע"ק דס"ל דאם עלה לא תרד בבע"מ משום דכשר בעופות, מודה במחוסר אבר דפסול בעופות, אלא די"ל דבמום דלאחר שחיטה דנתקדש בשחיטה לפ"מ שפירשו התוס' בזבחים דכ"ח דפסולו בקודש היינו דנתקדש לאחר שחיטה, א"כ במום דלאחר שחיטה חשיב פסולו בקודש, אלא די"ל דדוקא פסול שאי אפשר להיות רק אחר שחיטה חשוב פסול בקודש, אבל פסול בעל מום הא איתנייהו ג"כ לפני שחיטה, ויש להוכיח מדהתו"ס זבחים דק"ט בהקומץ והלבונה שחסרו כ"ש והעלן בחוץ פטור שהקשו אמאי ניהו דפסולין לכתחלה מ"מ מתקבלים הם בפנים שאם עלו לא ירדו, דהוי פסולו בקודש כשחסר בין קמיצה להקטרה, וכתבו דלמאן דחשיב לי' חסרון כבע"מ ניחא: ומבואר דבחסר בין קמיצה להקטרה הוי כנעשה בע"מ לאחר שחיטה, מ"מ ס"ל להתוס' דאם עלה ירד, וכן יש להוכיח מדהג"מ זבחים קי"א: במפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתי' ואח"כ נמצאת הראשונה ושחט שניהם וקיבל דמן בכוסות ואח"כ זרק דמה של אחת מהן, כשם שדמה פוטר את בשרה כך היא פוטרת את בשר חברתה מן המעילה ופירש"י משום דכיון דזרק דמה של אחת הוי השני' חטאת שנתכפרו בעלי' באחרת והוי מחטאות המתות דלא נהנין ולא מועלין, ומשו"ה יצא מן המעילה. וקשה הא הפסול נעשה אחר שחיטה, והוי פסולו בקודש דאם עלה לא ירד, וכל שאם עלה לא ירד איכא מעילה, וצ"ל משום דזה הפסול שייך אף קודם שחיטה גם בנעשה הפסול אחר שחיטה ירד, עכ"פ נראה דבמום לאחר שחיטה לפני קבלה הוי כמום לפני שחיטה ותרד

ובתוס' זבחים פ"ד בד"ה הנתנין כ' וצ"ע כי שמא בנשפך הדם ונאבד קודם קבלה לא יאמר ר"ש דלא ירדו בשביל שחיטה לבדה אלא בנשפך מן הכלי ונאבד אחר הקבלה יעוי"ש. אולם דהתו"ס צ"ע מגמ' מפורשת בדקי"א רבא אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו, ומבואר דבקבלה בכלי חול דהוי כנשפך הדם לפני הקבלה מ"מ לא תרד, ויעוי' באחיעזר חיו"ד סי' כ"ט אות ד' מש"כ לתרץ דתלוי בזה אי סכין מקדש כלי שרת

ה) ומש"כ לתרץ דאפשר דכונת התוספתא בחתך את הראש בבת אחת היינו שחתך המפרקת ונשאר מחובר בעור דבכה"ג לא הוי מחוסר אבר עכ"ד, בפשוטו נראה