אחיעזר חלק חלק ג עב

לגבי גירושין שידוע שהי' לה בעל, אבל ביבמה שאין ידוע כלל לעלמא שהיא זקוקה ליבם לא אמרינן אם איתא דחלצה קלא אית לה למילתא

והנה הראי' מהך דיבמות ק"ה כבר הרגיש בזה בת' חמדת שלמה סי' ט"ו דהתם קאי לר"ע דס"ל דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק והולד ממזר וע"כ הוי דשב"ע אבל לדידן דקיי"ל כשמואל דצריכה גט מספק הוי רק ספק דבשב"ע כמש"כ הפוסקים. ובנידון דידן שעד אחד מעיד שחלצו בבי"ד פלוני דהוי מילתא דעבידא לגלויי כמבו' בבכורות ל"ו, ומהאי טעמא חידש בס' יהושע דע"א שאומר שנתגרשה בבי"ד פלוני מהימן, וכ"כ בתשו' שו"מ מהדו"ג סי' קצ"ד, שהסכים למ"ש הגאון ר' יצחק שמעלקיש ונמצא בשו"ת בית יצחק סי' י"ב. וע"ע בפ"ת סי' קמ"ב ס"ק ז' מה שהביא משו"ת מנחת עני ובודאי לשי' הרא"ה והריטב"א והנמק"י דע"א במיתה נאמן מן התורה משום מילתא דעבידא לאגלויי כמ"ש התשב"ץ בסי' פ"ב שכן הוא גם שי' הרמב"ם, א"כ הכא לגבי יבמה לשוק בודאי דנאמן, ואף להריב"ש בסי' קמ"ה שכ' דלא מהני מילתא דעבידא לאגלויי בדבר שבערוה, שמחלק שם בין מילתא דעבידא לגלויי במיתה מבקדוש החדש, מ"מ י"ל דבכה"ג היינו באומר חלצה בבי"ד פלוני גם הריב"ש מודה. וגם אם נימא דלשיטתם לא מהני מילתא דעל"ג בדשב"ע מ"מ ביבמה לשוק י"ל דהוי ס"ס ספק אם הוא דשב"ע כמש"ל וספק אם מהני מילתא דעל"ג בדשב"ע. והא דאיצטריך הגמ' ביבמות לעדיו רואים אותו מבחוץ ולא סגי בע"א, היינו משום דהוא לר"ע דיש ממזר מיבמה לשוק ודינו כא"א כמש"ל וגם מ"ש הנוב"י קמא סי' כ"ז לחלק דבאיתחזק איסורא לא מהני מילתא דעל"ג ולהכי לא מהני בגר שאומר נתגיירתי בבי"ד פלוני, מ"מ בנ"ד דכיון דשניהם מודים הוי בידו ובידו מהני לסלק החזקה ושוב מהני שפיר משום מילתא דעל"ג. ועוד נראה דכיון דהא דחוש לה אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרמ"ה ביש נוחלין שם ובדרבנן מהני ע"א במילתא דעל"ג גם בדשב"ע כמ"ש הנוב"י שם בסי' כ"ח

ומה שפקפקו דאולי לא הוי בידו כיון דנפסק החיבור בין מדינה למדינה, באמת אם אין זה דשב"ע לא בעי' שיהי' בידו עכשיו, דהא גבי איסורין מהני גם אם הי' בידו מתחלה, אולם גם אם הוי דשב"ע נראה דדוקא בגוסס כ' התוס' בקידושין כ"ד דאפשר שאין זה בידו להחזיק את הגט, וכן אם לא יהי' בידו לגרשה במקום רחוק רק ע"י שליח להולכה והוא חולה מסוכן שאפשר שימות בינתים דמי לגוסס (עי' בשו"ת למהר"י ענזיל תלמידו של הקצה"ח), משא"כ היכא שיש אפשרות אף ע"י טורח גדול ועמל רב חשוב בידו וע"כ יש להאמין להיבם עם העד ומותרת להנשא

ולכאורה יש בזה גם גדר הפה שאסר משום דלא אחזוק באחים. אמנם י"ל דכיון דלא הי' חזקה שאין לו אחים רק שאינו מוחזק שיש לו אחים ואסורה משום ספק וחזקת איסור, יעוי' במהרי"ט בשו"ת סי' פ"ב. אולם כיון דלא הוחזק באחים י"ל דל"ש סברא דקלא אית לה כמש"ל. סימן ל' ב"ה אייר תרצ"ג ווילנא

א) הנה רומעכ"ת האריך והרחיב על דבר השאלה בשחיטת עופות עם חתיכת כל המפרקת בארצות שגזרה הממשלה על זה להתיר וכת"ר נוטה להקל רק לחולים

ויסוד ההיתר הוא עמש"כ הש"ך דיש להקל בהפסד מרובה, ושארי האחרונים המתירים, וגם במתכוין לחתוך את המפרקת מתיר הש"ך בס' הארוך, וגם בתבו"ש מקיל במקום שלא נתקבל המנהג ובשו"ת "השיב משה" סי' כ"ג העלה דאף להמחמירים אין להם מקום להחמיר אלא בבהמה ולא בעוף, דאין מקום לאסור אפילו במקום שנהגו דזהו מנהג בטעות רק בנתכוין לחתוך מחמיר, והאריך רומעכ"ת לבאר שי' הראשונים והאחרונים בזה

והנה באמת מש"כ בהשיב משה להקל בעוף דגם הראבי"ה מודה תמוה, שהרי מפורש ב"אור זרוע" הל' שחיטה סי' שע"ה וראיתי שהביאו לפני מורי אבי העזרי זצ"ל עוף אחד שהשוחט הוליך והביא ושחט כל העורף לשנים והטריף, וכן התשו' בתרומה"ד סי' קפ"ז לענין כסוי הדם בעוף, ובעל השיב משה לפי הנראה לא ראה דברי האו"ז, שכתב שם דמעשה הראבי"ה הי' בבהמה, אלא שכתב שם ג"כ דאי דעת הראבי"ה לאסור בכל ענין אין לחוש לו ולמנהג שנהגו כוותי', אבל באמת הרמ"א והתרוה"ד תולים עצמם בשי' הראבי"ה. ומה שיש לעיין בזה הוא בדין מתכוין לחתוך דמבואר בתוספתא בפ"ב דחולין הי' שוחט וחותך כל הראש בבת אחת אם נתכוין לכך שחיטתו פסולה ואם לאו שחיטתו כשרה, אלא שהש"ך בס' הארוך מפרש ד' התוספתא כשאין בסכין מלא צואר דאז אם שחט הראש ונתכוין לכך כמו המחתך בצונן דבודאי עשה דרסה ופסולה, אבל אם לא נתכוין לכך שלא דחק הסכין למטה אלא עשה הולכה והבאה כשירה, ואשמעינן דאם לא נתכוין לכך היינו שלא עשה מעשה דרסה, אפילו אם התיז הראש כולה כשירה. והגר"א מפרש בסכין ארוכה אלא שלא הוליך כל הסכין ואם נתכוין לכך פירושו כמש"כ הרא"ש בפ"ב סי' ז' שלא יתפוס הסכין במזיד במקום אחד, וכן הפרמ"ג שם מפרש בסכין קטן וכ' שאין רמז מהתוספתא

אולם האשכול בהל' שחיטת חולין מפרש ד' התוספתא כיון דנתכוין לעשות הכל בבת אחת קרוב הוא שדרס יעוי"ש, ולדבריו מפורש בתוספתא לאסור מחשש דרסה בנתכוין לחתוך כל הראש

ובירושלמי החדש לס' קדשים בפ"ב דחולין בר אדא בעי קומי דר' יוחנן מה בין התיז את הראש בבת אחת ומה בין התיז את הראש בב"א בשחיטה, אמר לי' זה נתכוין לחתיכה וזה נתכוין לשחיטה, ותני כן הי' שוחט וחתך את הראש בב"א אם נתכוין לכך שחיטתו פסולה ואם לאו שחיטתו כשירה, ומבואר בהירושלמי דהכוונה של נתכוין לכך הוא לחתיכה כמו בהתיז את הראש בבת אחת שמביא ראי' מהתוספתא על הא דאמר ר' יוחנן זה נתכוין לחתיכה, ולד' הירושלמי אם נתכוין לשחיטה ולהתיז כל הראש כשירה (ועי' בס' "מנחת בכורים" על התוספתא שם שמפרש כן אם נתכוין לכך לחתוך הוי דרסה שדרס בסכין וכשנעשה ע"י שחיטה כשר וזהו כהירושלמי), אלא שאין לסמוך על דברי הירושלמי קדשים, שלא נתבררה אמתתו

ב) וראיתי בחי' הרמב"ן בחולין ד' ל' שכ' וז"ל ועוד ראיתי בתוספתא הי' שוחט וחתך את הראש בבת אחת אם נתכוין לחתוך כל הראש לפי שדרס עליו בכח פסול ואם לא נתכוין לכך אלא שהי' שוחט ומוליך בנחת כדרכו, ומתוך חריפות הסכין נחתך הראש בהולכה מותר יעוי"ש. ופשטות ד' הרמב"ן נראה דרק בהולכה לבד פסול במתכוין משום דרסה, אבל בהולכה והובאה כשר. דהרמב"ן מפרש בסכין קטן וחידוש דין התוספתא הוא דבשלא במתכוין רק מתוך חריפות הסכין נחתך הראש בהולכה