אחיעזר חלק חלק ג ו

סימן כח בענין גירות. במה שנהגו באיזה מקומות לגייר נכריות שנישאו לישראל ולא בנישאו לכהן, מברר דבאמת איכא אי' דאורייתא גם בנכרית כיון דקנאים פוגעים בו ואעפ"כ בגירותה חמור יותר מכמה טעמים, מצדד דגם בקטן שהביאוהו אביו ואמו להתגייר אם יתנהג באיסור אפשר דל"ה זכות גמור ויכול למחות בגדלותו, אבל מה שעובר עבירות בגדלותו אין זה מחאה

סימן כט בענין חליצה. מביא ראי' מסוגי' דיבמות צ"ג דיבמה לשוק הוי דשב"ע, מבאר ד' הריטב"א ביבמות ק"ה ומסיק די"ל לפ"ד דהיכא דהיבם והיבמה מודים שחלצו בפני עדים כד"ת הוי בידם ומהימני, מוכיח דבנ"ד שע"א מעיד שחלצו בבי"ד פלוני דהוי מילתא דעל"ג נאמן עכ"פ באי' יבמה לשוק דהוי ס' דשב"ע

סימן ל בענין שחיטת עופות עם חתיכת כל המפרקת. מביא שי' האחרונים המקילים בנחתכה המפרקת, מביא ד' התוספתא בפ"ב דחולין דאם נתכוין לחתוך כל הראש בב"א שחיטתו פסולה וכפי פי' האשכול י"ל דאסור בנ"ד, ולא כן פי' הראשונים התוספתא קו' בתוספתא דזבחים פ"ח דבחתך המפרקת לפני קבלת הדם יהי' כמום בין שחיטה לזריקה, קו' כעין זה בשם ח"א בד' הרשב"א חולין כ"ז גבי דלא לשווי' גיסטרא, מסיק להקל בשעה"ד גדול, מדחה מה שר"ל גדול א' בכונת התוספתא זבחים ומוכיח דבכה"ג אם עלה ירד, קו' מדהג"מ דקי"א ע"ד התוס' בדפ"ד, מוכיח דבנשברה המפרקת ועדין מחובר בעור ג"כ מיקרי מחוסר אבר, מביא ד' הנ"ל שר"ל דמחוסר אבר בין שחיטה לקבלה אינו מטעם פסול מום אלא מטעם חסר ואם עלה לא ירד ומוכיח דאינו כן כמשכ"ל, מבאר ד' השמ"ק בזבחים כ"ו דמום עובר לא מיפסל בזה ומביא לזה סמוכין מדהג"מ בכורות ל"ט ומדהתו"ס במנחות ד"ט

סימן לא אם מותר לתת לחולה שאב"ס דם בהמה שהוציאו ממנה יסוד האיווייס. פשוט דהוי דם שבישלו, אבל רבו הראשונים שפסקו דדם שבשלו עובר עליו מוכיח דיש בדם נבלה איסור משום נבילה דחל על איסור דם מט' כולל ועכ"פ לכשבשלו, מעיר עפ"ד התוס' במעילה י"ז דדם האברים קודם שפירש הוי כבשר ומפלפל בזה, מדחה ד' הכותב דבכה"ג הוי ח"ש באיכות ולא חזי לאיצטרופי, ומסיק דהשעור הוא רק בכמות ולא איכפת לן אם נפרד איזה יסוד כימי, מעלה להלכה דכיון דע"י הפרדה נתיבש ונפסל מתורת אוכל פקע איסורו ומסיק דאפי' בנפסל מאכילת אדם בלבד פקע האיסור, ועכ"פ בכרכו בסיב כנד"ד בודאי מותר לרפואה, מפלפל בענין דם גמור ע"י תערובות בכה"ג

סימן לב בדבר כתיבת השם בפירוש בלע"ז. מברר עפ"ד הגרעק"א בת' סכ"ה דלשי' הרמב"ם שם בלע"ז הוי ככנויים וע"כ חייב בהם מקלל והנשבע בהם הוי שבועה, אבל מותר למוחקן וגם ליכא איסור במזכיר ש"ש לבטלה וכ"ה שי' הריטב"א, מביא שי' רי"ו ני"ד דחולק ע"ז מסיק דהגמ' בר"ה י"ח דנמצא שם מוטל באשפה היינו משום בזיון דאיכא גם בכנויים ובלע"ז דלית בהו איסור מחיקה

סימן לג א) בדבר הנשים שאינן מרוצות לגזוז קודם הטבילה את צפרניהן העשויות במאניקיר, מביא דמד' המחבר נראה דצפורן אינה חוצצת ומברר דיש להקל בנ"ד, תי' לקו' הישויע"ק ברוב שאינו מקפיד דהא הוי מקפיד משום דחוצץ מדרבנן, מביא דבר מחודד משו"ת מהרי"א הלוי לתרץ מה שהשמיטו הא דכולו חוצץ מה"ת ודוחה תי' מסוגיא דיבמות ע"ח, ב) בירור השיטות ובענין עשיית מקוה מקונסט-אייז, ג) במש"כ בשו"ת גינת ורדים דטרפה כמת ואינו פוטר מן היבום מוכיח דאינו כן מד' התוס' ביבמות ק"כ וכן מהתוס' רי"ד בשבת קל"ו, מביא מ"ש בתורי"ד שם בשם ריב"ם דחובל בטרפה פטור משום שבת וכ"כ במנח"ח, ומשיג ע"ז ממשנה מפו' בפסחים ע"א ומגמ' דביצה ל"ד, ד) במקוה שהיא מעין הסמוך לנהר ולא השגיחו לדלותה בכלים מנוקבים, מסיק להקל ביותר דל"ה כאן אלא ס' ג' לוגין, חולק ע"ד העונג יו"ט שכ' דבסמוך לנהר ובמי תמצית שלא פסקו יש דין השקה, ה) אם מותר לערב באוכלין או להעמיד באבק הנעשה מעצמות יבשות, מברר דמצד גוף העצמות בודאי אין בהן איסור, וגם אין לחוש משום שבלעו מהאיסור, ו) באשה שאין לה וסת ולא בדקה קודם תשמיש וספק אם ראתה קודם או באמצע תשמיש אי הוי אונס

סימן לד בענין צואה לצדקה. מברר דאמרי' אמל"ג כמל"ה לאח"מ, אלא דבנ"ד אין המקבל מבורר ומביא ת' מהרי"ט סכ"ב, מוכיח דבצדקה אמרי' מלקד"ה גם בלא הושלש ומביא ד' הר"ן דבקטנים ל"א מלקד"ה, מוכיח דיש בזה כמה ספקות ומכריע עפ"ד כמה מהאחרונים לקיים הצואה, מסתפק אם שייך מלקד"ה בכסף המתקבל לאח"מ מחברת הבטחון, מברר דאמרי' מלקד"ה אף בדשלב"ל ומפלפל בנוגע לנ"ד בדבר חליבה בשבת מסכים בשעה"ד גדול להתיר ע"י קטנים שאינם בניו לתוך אוכלין

סימן לה בענין מלקד"ה בנכסים שאינם ידועים. מסתפק אם אמרי' מלקד"ה בנכסים שאינם ידועים לבעל, מביא ד' הא"מ בזה ומפלפל בסוגי' דכתובות ע"ח, מברר חילוקי דינים בדין מתנת שכ"מ ומלקד"ה במילתא דאיסורא מוכיח דבנכסים שאינם ידועים שאין לבעל פירות הוי מלוה ראוי ואין הבעל יורשה

סימן לו מוכיח דכהני חזקה מותרים בהנאת כילוי של תרומה, ומסתפק בלהאכיל לבהמתו להשיטות דזהו בודאי איסור תורה, מפלפל בשיטת הרמב"ם בזה אי הוי איסור תורה, מביא ד' המהרי"ט דלא החמירו בכהני חזקה אלא בעון מיתה ומביא כמה ראיות לזה, מסיק דכיון דמותר להאכיל לבהמתו איכא גם חיוב נתינה

סימן לז בענין גרמא בנזקין וחיובי שמירה בנכרי. מסתפק אם נכרי חייב בגרמא בנזקין, מביא ראי' דעכ"פ בשוגג פטור, ומישב עפ"ז קו' הב"י בחולין מ"א וכן קו' הגרעק"א בגיטין נ"ג, מפלפל עפ"ז בענין חקירת האחרונים אם נכרי השומר חייב בפשיעה, ומסיק דעכ"פ ליתי' בדיני שמירה לשבועה ומישב בזה הערת השער משפט בסי' ש"א מביא מש"כ הרה"ג מוהרא"ל ליפקין דנכרי יתחייב בשמירה משום כך דינכם, ומשיב ע"ז מד' היש"ש דל"א כך דינכם אלא להחזיק ולא להוציא, מביא סמוכין לשי' היש"ש מב"ק ל"ח, מישב ד' השמ"ק בב"ק דעכו"ם הוא בכלל רעהו, ומישב ד' הרמב"ם בכ"ד עפ"י שי' השמ"ק, מסיק דפטור דנכרי בפשיעה תלוי בפלוגתא דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו ומישב בזה קו' השאג"א בסי' פ"ח ע"ד הרא"ש בפסחים מסיק דגם לשי' היש"ש אמרי' כך דינכם אף להוציא היכא שאין באין לגורעו מישראל, ומבאר שי' הראב"ד בפי' הירו' גבי שור של נכרי שנגח שור ישראל, סותר מש"כ לה"ר לדין שמירה בנכרי מספ"ק דכתובות מהא דקדי לי' לאו בר חיובא לגבי בור, ומההיא דאוונכרי, קו' בד' התוס' בפ' א"נ שהק' למ"ל קרא להתיר גזל עכו"ם

סימן לח בענין גזילה בקרקע. מביא ישוב לקו' הגרע"א ע"ד התוס' בשבועות ל"ג, מבאר שי' הגרעק"א והנה"מ בענין אינו ברשותו, מישב ד' רש"י בסוכה ל"א עפ"ד הנתיבות בסי' שס"ג, מוכיח די"ל דכל היכא שאינן ברשות הנגזל בפועל חשיב אינו ברשותו אף שאין להגזלו