אחיעזר חלק חלק ג סו

שם חולק על זה, דזה אינו אלא בפסול מדבריהם שהם אמרו והם אמרו, משא"כ באיסור לאו מדאורייתא, דעת כת"ר שיש לסמוך במקום עיגון ע"ד רבותינו הסמ"ע והב"ח והגרעק"א

באמת צ"ע ד' הסמ"ע דפסול רשע הוא מן התורה משום "אל תשת ידך עם רשע להיות עד", וכיון דעבר עבירה דאורייתא ונפסל עי"ז מהכ"ת נחדש לומר דבעינן שידע שנפסל עי"ז ומה שהחזיק הגרעק"א בסי' צ"ו בסברא זו דהסמ"ע הוא בגוונא דהוי לחומרא. והנה מצד מה שהחזיק חנות פתוחה בשבת בפרהסיא אם רק משום משא ומתן שאאמד"ר [ואפילו לשי' הרמב"ן דיש בזה עשה דשבתון: הא אינו נפסל ע"י עבירת עשה מדאורייתא] בודאי שיש לסמוך על זה שאינם יודעים שנפסלים עי"ז, וגם לפסול דרבנן הא בעי הכרזה, אבל בודאי נראה דמחזיק חנות בפרהסיא ונושא ונותן לא ימלט שלא יעבור בעסקו גם על מלאכה דאורייתא ואם כן הוא הדבר הלא פסולו מדאורייתא, ואין לומר משום שלא הוגבה עדות על זה, ואינם נפסלים בלי בירור עדות דבדבר שהוא בפרהסיא והכל יודעים מזה א"צ בזה קבלת עדות וכמש"כ היש"ש בב"ק פ"ג דין ז', דלענין גזילה קיימת שיצאה מתחת ידם והכל יודעים שאינה שלהם, כה"ג א"צ לקבלת עדות וכ"כ שם בסוף דבריו לעולם אין מקבלים עדות על היתומים להזקק לנכסיהם בשום אופן, אלא שהוגבה בחיי דאבוהון או בדבר הידוע שא"צ עדות נזקקין להם. וע"ע בשימק"ו בב"ק קי"ב בשם הראב"ד כיון דידוע לבי"ד א"צ בזה לעדות, דלא תהא שמיעה גדולה מראי', וכעין זה איתא בחת"ס אה"ע סוס"י ק' שכ' שכל עדות שהוא ע"י אנן סהדי א"צ לקבלת עדות, וע"כ אם מפורסם הדבר שמחלל שבת בפרהסיא במלאכה דאורייתא אינו צריך לקבלת עדות, ואע"פ שיש לצדד ולומר דדוקא היכא שהדבר מפורסם אצל כשרים א"צ לקבלת עדות, אבל במקום שרובם ככולם פסולים לעדות א"כ הא גם אנן סהדי פסולים, מ"מ אינו נראה כן מסברא בדבר הגלוי ומפורסם ומסתמא יש בהם גם כשרים [ועי' בתוס' יבמות דפ"ח דבדבר המפורסם ל"ש תרי כמאה וביבמות מ"ה בד"ה מי דכיון דידוע לכל שטבלה הוי כאילו הי' שם ב"ד]. ואע"פ שהי' בעת המסירה עדים כשרים ג"כ, ולשי' התוס' והרא"ש הא בעינן הגדה בבי"ד, מ"מ זהו מחלוקת הראשונים ולשי' הרמב"ם אף בעידי ראי' גרידא מתבטלים, וגם שי' הריטב"א בקדושין דמתבטלים ע"י ראי' גרידא דכל עדי קיום שנגעה עדותם בזה מתבטלים בזה, והוי פלוגתא דרבוותא והוי ספק אשת איש מן התורה. אולם מה שיש לצדד בזה כיון דהורגלו בכך ורובם ככולם כן לא משמע להו איסור פתיחת חנויות בשבת והוי כקושר ומתיר, וכיוצא בזה כ' בשו"ת בנין ציון סי' כ"ג לפושעי ישראל שבזמננו לא ידענא מה אידון בהו אחרי שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפלת שבת ומקדשים קדוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן וכו' ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין וכו' והם כתנוקות שנשבו לבין העכו"ם ע"כ, (והביא ג"כ ד' המבי"ט בת' סל"ז שמצדד להכשיר לעדות בכה"ג ורק בצדוקין כ' דליכא למימר הכי משום דהוו מינים). הרי שדן שיש להם דין אומר מותר והוי רק קרוב למזיד אלא שהמשל"מ פ"ד מה' מלוה ולוה הביא דברי המצדדים דנהי דלא משמע להו ולהכי אינו פסול מדאורייתא, מדרבנן מיהא פסול, וגם מצד הדין בפסול דרבנן דבעי הכרזה מסתפק שם המל"מ דאולי היינו דוקא בפסול מחמת עבירה דרבנן אבל בפסול מדרבנן מחמת עבירה דאורייתא ל"ב הכרזה והביא כן בשם מהרי"ט. ועוד הביא די"א דלענין מילתא דאיסורא ל"ב הכרזה עפמ"ש הנמק"י דהא דבעי הכרזה תק"ח הוא משום פסידא דלקוחות ול"ש באיסורין ומ"מ נראה דאפי' נימא דפסול מדרבנן הא יש כאן גם עדים כשרים שהיו בשעת מסירה, היינו המסדר והסופר, והלא יש פוסקים דס"ל דע"י עדות הפסולים מדרבנן לא נתבטלה עדות הכשרים כמו שהובא בתשובות בית יוסף ואע"פ שהתומים כתב שלא מצא כן בתשו' בית יוסף אבל הכי איתא שם בדברי השואל. ועי' בס' אמרי בינה חחו"מ שהביא שו"ת הר"י בן הרא"ש דאפי' נמצא א' מהן קא"פ בפסול דרבנן עדותן בטלה. אבל רבים חולקים ע"ז ועכ"פ הו"ל ספיקא דדינא, ויש לצדד בזה דהוי ס"ס, ספק שמא אין מתבטל עדות הכשרים ע"י פסולי עדות דרבנן ואת"ל דמתבטל הא לשי' התוס' והרא"ש בעי' הגדה ובלא הגדה אין עדות הכשרים בטלה. ואע"ג דמחמרינן בא"א בס"ס מחמת חזקת איסור א"א אבל בספיקא דדינא הא לא מוקמינן אחזקה וגם אם נחמיר בחומר א"א דלא מהני ס"ס אפי' בלא חזקה כמו שמצדד השאג"א גם לענין קדושין בהא דמקדשי והדר מסבלי מכיון דלא מהני רובא כמו מים שאל"ס (הובא בבית אפרים אה"ע סי"ב), כ"ז לענין חומר א"א אבל לענין יבמה לשוק שצדדו האחרונים דמהני רובא מהני גם ס"ס וכ"כ באור שמח פ"ג מה' גירושין. כמו שהובא בסימנים הקודמים

אולם עדיין יש לפסול הגט מצד מה שחתמו על הגט עדים פסולים דהוי מזויף מתוכו כמבואר בגמ' ורמב"ם פ"א מה' גירושין ושו"ע סי' ק"ל. אלא שזה אינו אלא מדבריהם דגזרי' דלמא אתי למיסמך על ע"ח גרידא בלא ע"מ ועי' בגיטין ד"ד בתוד"ה מודה, ואם ניסת לא תצא כמבו' בנה"מ בסל"ו. ומ"מ לענין חליצה בכל הני דאם ניסת לא תצא בידאי דאם מת צריכה חליצה ועי' בשו"ת פרי יצחק סמ"ד שנסתפק בזה ובאחיעזר סכ"ח וסכ"ט הוכחתי שצריכה חליצה. וזה לא כבר הבאתי ראי' לזה מגיטין דע"ח: הוי עובדא הכי ואצרכוה חליצה אע"ג דהוא רק מטעם גזירה ופסול מדרבנן ואם ניסת לא תצא -- ובפרט לשי' הערוך דהגמ' איירי שם בקנין חצר -- ואפ"ה אצרכוה חליצה

מ"מ נראה להקל בזה ע"פ המבואר ביבמות דל"ו בעמדה ונתקדשה דאם אשת כהן היא אינה חולצת דסמכי' על יחיד נגד רבים משום דמדאורייתא רוב ולדות בני קיימא, וה"נ כיון דמה"ת הוי גט מעליא ורק מדרבנן החמירו בזה ולגבי דרבנן י"ל דסמכי' ע"ד הסמ"ע והב"ח דגם באיסור דאורייתא אינו נפסל כ"ז שא"י שנפסל עי"ז, וכן ע"ד האומרים דכל דלא משמע להו אינו נפסל אפי' מדרבנן, וע"ד האומרים דבפסולי דרבנן בעי הכרזה בכל גווני אפי' לענין עדות במילתא דאיסורא ואפי' היכא דפסול מדרבנן מחמת עבירה שהיא מה"ת, וע"כ במקום עיגון יש להקל ואם באמת לא נתברר שהמחזיק החנות הפתוחה בשבת עושה מלאכה דאורייתא שאולי יש ע"ז פועלים וממונים מיוחדים א"כ אין זה אלא מדרבנן ושייך בזה בודאי סברת הסמ"ע כמש"כ הנתיבות ומה שפקפק חתנו הרב שי' דבמחלל שבת בפרהסיא גם בדרבנן הוי מומר לשי' הפמ"ג ודעימי' ול"ה אחיך במצות ול"ש בזה ד' הסמ"ע כיון דאין הפסול מטעם רשעות אלא משום דאינו אחיו, ז"א בנ"ד כמו שהבאתי מת' בנין ציון סכ"ג דמחללי שבת כאלה אינם מומרים. -- והנני נמנה, ביחד עם ידידנו הגאבד"ק קאוונא שליט"א, להתיר אשה זו לשוק. והוראה זו היא רק בנ"ד ולא לדון בדרך כלל על מחללי שבת בפרהסיא, אפילו באיסור דרבנן.