אחיעזר חלק חלק ג סה

ומה שהביא מעכת"ר מד' התוספתא בפ"ב דנדה הל' ד' שהי' ר"מ אומר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ ומדמה מוך לדש בפנים וזורה מבחוץ, ובאמת לגירסת הגר"א ר"מ מתיר רק מוך וגורס שם דברי ר"מ ואח"כ ר"א אומר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ א"ל הללו אינו אלא מעשה ער ואונן. ולר"מ מתיר רק מוך ולא דש מבפנים וזורה מבחוץ. וכן מבואר בד' תשובת הרא"ש כלל ל"ג סימן ג', המובא באהע"ז סי' כ"ג באשה שיש לה אוטם ברחם בענין שאין השמש דש כראוי לו ומתוך האוטם פעמים שהוא דש בחוץ, ולעולם הוא זורה בחוץ, שכ' יראה שהוא אסור כיון דלעולם הוא זורה בחוץ וקרינן בי' ושחת ארצה. וגרע ממשמשת במוך דהתם היא משמשת כדרך כל הארץ אע"פ שאין זרעו ראוי להזריע מידי דהוי אעקרה וזקנה וקטנה

והנה במשמשת במוך התירו כמה מחברים בשו"ת חמדת שלמה ובשו"ת צ"צ ובאחיעזר כתבתי להוסיף דעיקר האיסור משום שאינו כדרך כל הארץ וע"כ כל הני ג' נשים משמשת במוך משום סכנה דבזה הוי כדרך כל הארץ וכן כל הני דאיכא סכנה

ויש להסתפק בנרתיק דק אולי אין זה כדרך כל הארץ, ועי' בירושלמי יבמות פ"א דרך סדין ובהגהות ציון ירוש' שם לגבי ביאות אחרות מה שמסתפק בזה. ובאמת בירוש' שם הכונה כדי למעט הנאה, דהרי נטע ה' ארזים, וע"כ שהזריע גם ע"י הסדין. והנה בשארי עריות דלא בעינן שכ"ז כמש"כ התוס' יבמות דנ"ה, מ"מ הי' מקום להסתפק דבעינן שיהי' ראוי לשכ"ז, אבל הא גלי קרא בסנהדרין דנ"ה דשני משכבות דגם שלא כדרכה חייב. שוב ראיתי בס' דבר אלי' להגר"א קלאצקי ז"ל שפלפל בזה בסי' ס"ה והעלה גם בנידון שאלתו ע"י נרתיק דק להתירא, ובפרט בנידון דידן שי"ל בנים, דלמש"כ בספר הישר לר"ת, הובא בשו"ת חמדת שלמה, דבכה"ג שרי. עכ"פ י"ל דאיסור תורה ליכא, ואינו אלא מד"ס, ומשום מצות עונה התירו כמש"כ הרא"ה בשימ"ק כתובות והנני מסכים עם רומעכ"ת להורות היתר בדבר. ב"ה יום ד' י"ב שבט תרצ"ב

ו) ע"ד הגט הנשלח ע"י בי דואר מאמריקא ונכתב בהרשאת בי"ד סימן מובהק, נקב בצד אות פלוני, ולא נמצא הנקב, והרב המסדר כתב ששכח לנקב, ויש לחוש בזה אחרי שאין סימן מובהק בגט, שהגט הכשר נאבד מיד השליח וזייף גט אחר כמש"כ הריב"ש סי' שי"ח וכמש"כ הרמ"א בסי' קמ"ב ס"א, ועוד והוא העיקר שאינו חוזר ומגיד וא"כ יש עדות ברורה שהגט הבא נזדייף ביד השליח, ושאלני חו"ד. ונמלכתי בזה עם הגאון "חזון איש" שליט"א וזה אשר העלינו להלכה

הנה בחשש הראשון יש להקל אע"ג דגט הנשלח ע"י הדואר צריך קיום מן התורה [ועי' בפ"ת סי' קמ"א ס"ק ל"ג בשם מהרי"מ לחלוק על הפנ"מ וצ"ע] וכש"כ גיטי דידן דאין בהן מקום דירת הזוג ולא מקרי ע"ח, דכמה יב"ש איכא בכל העולם, ואיכא למיחש שהשליח אבד הגט הכשר והשיג גט מיב"ש אחר, מ"מ לכל זה מספיק עדות ההרשאה שנתברר שבעלה של זו האשה הדרה בלאמזא שלח לה גט כשר ואמרינן זה שנשלח לה זה שהגיע, ומה שחשש הריב"ש לנאבד וזייף אינו אלא חומרא בעלמא כמש"כ ב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ד ובפ"ת סי' קמ"ב סק"ה בשם אחרונים ויש להקל במקום עיגון [וגם י"ל דמה שמכוין ראשי השיטות וסופיהן בג' שורות ראשונות כמו שכתוב בהרשאה, אע"פ שאין זה סימן מובהק, ובפרט דהרבה יזדמנו כן מ"מ לגבי חומרא זו של הריב"ש מהני גם צירוף סימנים גרועים]. אבל עיקר החשש אחרי שהעידו עדות גמורה בכח בי"ד דכשר מפי כתבם שהגט הנשלח נקוב והעידו כן על פי סדור הגט שנתקן כן משום חשש הריב"ש פן יאבד הגט ויזייף השליח גט אחר. הרי קמן עדות שהגט הבא לפנינו אינו גט הכשר של הבעל ואם יבאו דברי כולם שטעו וחתמו עדותם קודם שניקב הגט יש לדון אם נאמנים אע"ג דמצינו לפעמים חוזרים ומגידים כמו בידעיתו בו דרמאי הוא בב"מ כ"ח: התם בשעת מעשה ניכר לעדים ולב"ד שהוא דין מרומה, שודאי טעו העדים, אבל הכא אין כל ריעותא באמירה ולא נתכונו לומר אחרת מאשר אמרו, אלא אומרים שקר העדנו. והלא הם אינם רשאים לחתום קודם שראו הגט נקוב שהרי מעידים בזה עדות שגט זה של הבעל הוא בסימן זה, ולא אמרו בכתובות כ"א: אלא לכתוב אשרתא קודם שהעידו אחתימות ידייהו אבל לחתום הוא עדות שקר ואינם נאמנים אח"כ

אולם יש לדון בזה למש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל' דדוקא בעדים שייך לומר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, אבל בי"ד נאמנים. ובס' נחל יצחק שם נסתייע ג"כ מד' תשו' הרשב"א בח"א סי' שס"א דהא דשום הדיינים שפחתו שתות לא משכחת רק אם הדיינים חוזרים ואומרים שטעו בהשומא. ומבואר דבדיינים לא אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ויעוי"ש שהתעורר מסי' מ"ו סעיף כ"ה וכן העיר מזה המגי' להגר"א בסי' ל"ט מהא דסי' מ"ו ומהש"ך ס"ק ס"ב. ויעו"ש מה שמתרץ בנח"י. ונראה בזה כיון דעיקר הסימן לצאת מחשש חילוף הגט, ונאמן אחד לעשות סימן מובהק ולהודיע למקום הנתינה, ואין הדיינים חותמים על זה בדרך עדות אלא כדי שיתברר אחרי כן ורשאים לחתום מקודם אלא שאין זה ממדת ת"ח חברים שאינם מוציאים מתחת ידם דבר שאינו מתוקן, ולא משוי נפשי' רשיע בזה מה שחתמו מקודם, ובכה"ג נאמנים לומר שחתמו קודם שעשו הנקב, ולא אמרינן בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד

ועי"ל דכיון דעיקר הסימן לצאת מחשש חילוף הגט ולזה א"צ שיעידו בכח בי"ד שהרי כל זמן שהגט כשר בידם מהימן בודאי לא יחליף בכונה, וגם אין כאן עדות כלל דכיון דימצאו הסימן במקום הנתינה ידעו דלא הוחלף ואין הדיינים חותמים על זה בדרך עדות, ואם אומרים ששכחו לנקב אין זה חוזר ומגיד שאין כאן עדות כלל ואחרי שאין לחוש שאבד, מעיקר הדין יש להחזיק בדבריו האחרונים

ועל כן אם כל השלשה יודיעו שחתמו ולא ראו הנקב בודאי יש לצדד להקל במקום עיגון, ואם אי אפשר לברר שם ע"י החתומים נתיישב בדבר, אחרי שזהו מקום עיגון גדול, ומפני טרדותי המרובות לפי שעה הנני מוכרח לקצר. סימן כ"ה

ע"ד שאלת ידידי גיסי רומעכ"ת שי' על הגט שכ"מ שסידר רב א' באפריקא עם סופר כשר, ולא היו להם עדים כשרים וחתמו על הגט מחללי שבת בפרהסיא, היינו אחד שהחזיק מכבר חנות פתוחה בשבת, ולשארי דברים מתנהג כישראל כשר, והשני מחזיק בשותפות בית מרזח בשבת ואינם חשודים לעשות מלאכה בשבת והם היו עדי חתימה ועדי מסירה, ומת בלא בנים והוא מקום עיגון, כי היבם באמריקא ואינו רוצה לחלוץ, וצידד רומעכ"ת להקל אחרי שרובם ככולם מחללי שבת ואינם יודעים שנפסלים עי"ז לעדות עפמש"כ הסמ"ע והב"ח בסי' ל"ד דאינו נפסל רק באופן שיודע שהוא נפסל לעדות בעבירה זו, וכן תפס הגרעק"א בתשו' סי' צ"ו בגלוח זקן, ואם כי הנתיבות