אחיעזר חלק חלק ג סג

סימן כ"ד תשובות קצרות בענינים שונים

א) ע"ד השאלה באשה צעירה שבאה מוויטעבסק הרה, ואמרה שהרה מפלוני שנשאת לו, ואחרי עבור כמה שנים אומרת כי אמרה כן שלא יודע קלונה וצער בית אביה, והראתה מכתבים מקרובים, ובקשוני להתחקות אצל הקרובים פה אף שאין להם דין עדים, בכל זה אולי על ידם יתודע ממכרים, גם נסתפק מעכ"ת באמתלא כזו שהוחזקה לא"א על פיה זמן מרובה כ"כ אם מהני אמתלא

והנה בעיקר השאלה מבואר בשו"ת הרמ"א סי' ב' דאף לימים רבים מהני אמתלא ולשון הש"ס בכתובות דכ"ב לימים היינו לימים רבים וכן האריך בזה בשו"ת פני יהושע חאה"ע סי' א' באמתלא כזו שבושה להגיד שהיא זונה דאף לזמן רב מהני אמתלא

אולם בשו"ת חמדת שלמה חאה"ע סי' נ"ט כ' לפקפק ע"ד תשו' פנ"י דיש לדון הרבה בזה אם מהני אמתלא, הואיל ועכ"פ איתרע חזקתה, דזנות לא שכיחא, וכיון דצריכין לברי שלה, י"ל דאמתלא לא מהני רק לבטל דברי' הראשונים, אבל לא לקבל דברי' האחרונים, אם צריכים לעדותה, וראי' לזה מתוס' יבמות דקי"ח ד"ה טעמא ובמהרש"א שם, שכ' דאפי' בנותנת אמתלא לא עדיפא משתיקה, דא"כ לא הוי איצטריך לתלמודא להך סברא, דקאמר והא דקאמר לא מת לקלקולי דצרה יעוי"ש וכן תפס הגאון רעק"א בתשו' סי' פ"ה סברת המהרש"א לדינא יעוי"ש

, אבל אין דברי החמד"ש מוכרחים, דגם באשה הרה הלא יש כמה צדדים לומר שלא נשואה היא כעת, דהא י"ל דהוי בזנות או שהיא אלמנה או גרושה, וחזקת פנוי' מסייעתא, וי"ל דגם בלא אמירת פיה, כמו באלמת מותרת להנשא, אשה הרה שלא הוחזקה בא"א, דאע"פ דאם נימא שהיתה א"א ונתאלמנה או נתגרשה, מ"מ לא הוחזקה עי"ז למפרע לא"א כמו בבאו עדים שהיתה א"א שהוחזקה בודאי לא"א, ובזה שאינו מבורר שהיתה א"א, ורק שאנו דנין כעת ע"י מה שהיא הרה, וי"ל דזינתה כמו כן אפ"ל שנתגרשה או שנתאלמנה

גם בנ"ד דאומרת שנשאת לפלוני דלשי' הרא"ה לא מהני אמתלא וכמבואר בשו"ע אהע"ז סי' י"ז אלא דבמכחיש מהני כמש"כ הר"ן, וא"כ י"ל לשי' הראשונים דבדבר שבערוה ולא אתחזק איסורא נאמן ע"א כמו באיסורין, וא"כ נאמן הפלוני והקרובים שלא הי' שום קדושין, והכא הא לא איתחזק איסורא ולא איתחזק היתרא, ובפרט לפי שצידד הש"ש ש"ו פ"ג דהיכא דאינו ידוע אם הוי דבר שבערוה, כמו בנידון דהג"מ שם בודאי מהימן עד אחד ואף לד' המהרש"א דהוי כשתיקה, א"כ איכא נאמנות ע"א, הפלוני והקרובים דבאיסורים מהימני. ובעיקר ד' המהרש"א ראיתי בס' אור שמח בפ"ג מה' עדות הל' ה' שתמה ע"ז מכתובות דכ"ג אמרה אני וחברתי טמאה כו' סד"א היא וחברתה טהורה, והא דאמרה הכי משום דתמות נפשי עם פלשתים כו' קמ"ל, וגם שם קשה קוהתו"ס ביבמות דהא שויא אנפשה חד"א וצ"ל כתירוצם דאמרה אח"כ טהורה ונתנה אמתלא לדברי'. וכ"כ ביש"ש בכתובות ושם אם נימא דמסלקינן גם דבורה הראשון גם דבורה השני הלא מותרת ע"פ ע"א שאומר טהורה היא יעוי"ש. ובאמת היש"ש שם מפרש דזהו האמתלא דתמות נפשי עם פלשתים, וקמ"ל דזה לא הוי אמתלא. אבל בד' המהרש"א דמפרש באמתלא אחרת והוי אמתלא טובה, לבטל הדברים הראשונים, אלא דהוי כשתיקה. ובאמת בס' מראות הצובאות סי' י"ז תמה ע"ד המהרש"א מהיכא תיתי לא תהי' נאמנת באומרת אח"כ שמת מפרש ג"כ דאמתלא הוא משום דתמות נפשי עם פלשתים ולא הוי אמתלא טובה, כמו שמפרש היש"ש בכתובות יעוי"ש

ובאור שמח פ"ד מה' איסו"ב ה"י הביא ד' הבשמים ראש סי' קס"ו באשה שאומרת בשעת וסתה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני כיון שאם תשלול כל האמירה שלה לגמרי אסורה לא מועיל אמתלא, וזהו כד' המהרש"א. אולם בד' הבשמים ראש מבואר שם להיפוך, שכ' סברא זו אשמע ולא אבין, דא"כ תאמר פעם שני להסיר החזקה כשארי נשים הנאמנות באמירתן, וזהו דלא כמהרש"א

ב) מש"כ לתמוה על דברי הגאון רעק"א שחידש דבעדות אשה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, משום כיון דכל הפסולין כשרים רק מי שחשוד לשקר כמו גזלן, א"כ מה"ט צירוף קרוב או פסול אי אפשר שיבטל ועל זה תמה מד' הירוש' בסוטה פ"ו הובא בתוס' בסוטה דבעדות טומאה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום רגלים לדבר, הרי מפורש דוקא משום האי טעמא דרגלים לדבר, והא גם בסוטה כל הפסולין כשרים אחרי קינוי וסתירה ואפי"ה היו אומרים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, לולא הטעם דרגלים לדבר, בעיקר הערתו העיר בשו"ת ברית אברהם שהשיג בסי' ל"ד ס"ק ז' על דברי הנוב"י שנעלם מהנוב"י והבית מאיר הירוש' בסוטה דמשמע דבלי רגלים לדבר הי' מבטל צרוף קרוב ופסול, וכ' שם די"ל דהתם באמת מהאי טעמא מהני כל הפסולים מפני שרגל"ד וחד טעמא הוא, והנה לפי פירוש המפרשים בירוש' שם, דע"י ביטול עדות העד שאומר שלא נטמאה גם הסתירה אינו כלום ובטלה כל העדות, ואנו דנין לבטל עי"ז עדות הסתירה, ובודאי שייך בזה דין דצרוף קרוב ופסול לבטל העדות, אלא שתמוה לפ"ז ד' הירוש' משום רגלים לדבר דהא כיון דאנו דנין לבטל עידי הסתירה אין כאן רגלים לדבר כלל, וראיתי בס' עמודי אור סי' צ"ו שהרגיש בזה, וכ' לפרש שם באות כ', שהיו ג' עידי סתירה ונחלקו על הטומאה שבתוך סתירה, ב' אומרים נטמאת וא' אומר שלא נטמאת, וחקר הירוש' דהשלישי שאומר שלא נטמאת שמוכחש ונפסל נתבטלו גם שארי העדים כיון שנצטרפו בסתירה, וחידש הירוש' [כמ"ש הנוב"י ורעק"א] דל"ש בזה ביטול כיון דהוי רגלים לדבר, ואין אנו נזקקים לדין עדות דמהני עדות קרובים ופסולים, יעוי"ש, וגם בנועם ירושלמי מפרש דקאי על עדי טומאה כנ"ל. אולם פשטות ד' הירושלמי נראה דעל עדי סתירה קאי, ואולי כוונת הירוש' דהא דנאסרת הוא משום רגל"ד ואין הכחשה בעדות דנימא שהעד שאומר טהורה היא מוכחש מהעדים שנסתרה, וכולם מודים בסתירה ונאסרת להבעל משום רגל"ד שאין ע"א נאמן להתירה, ול"ש בזה ביטול העדות מצד הכחשת העדים דנימא שבטלה כולה

ג) במה שהעיר מעכ"ת אם עכו"ם מסל"ת נאמן להעיד שמת יבמה להנשא לשוק לדעת הרא"ש שהועתק באה"ע סי' קנ"ח ס"ג בהגה שאין ע"א נאמן לומר שמת יבמה, שי"ל דדוקא בעד אחד דטעמא דנאמן בעדות אשה הוא משום דדייקא ומינסבא וביבמה כיון דסניא לי' לא תידוק מש"ה ס"ל להרא"ש דאינו נאמן. אבל במסל"ת אולי לא בעי' כלל לטעמא דדייקא ומינסבא. והביא ראי' מסוגית הגמ' בב"ק קי"ד דאמר רב אשי אין מסל"ת כשר אלא בעדות אשה בלבד ומשמע דטעמא משום עגונא דאם משום דייקא אין זה ענין לנחיל של דבורים. עכ"ד

הנה מהגמ' דב"ק אין אני רואה שום רמז דזהו דמקשה הש"ס על מ"ד דאין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה והיינו משום דדייקא ומינסבא, ולהכי מקשה מנחיל של דבורים דל"ש זה ואפ"ה מסל"ת נאמן. ובש"ש שמעתתא ז' פ"י כ' לישב קו' הש"ס דהק' מאי פריך ארב אשי מנחיל דנאמן במסל"ת הא התם איכא רגלים לדבר כיון דבעלים מרדפין