אחיעזר חלק חלק ג סב

והנה בחי' נחמדים הנספחים להפלאה והמקנה מבנו הגאון ז"ל הקשה קושי' נפלאה לשי' רש"י ביבמות מ"ט דלרב אין לאו כלל מהא דיבמות צ"ז בלא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ותיפוק לי' משום דודתו לעבור עלי' בשני לאוין ותי"ל משום יבמה לשוק לעבור עלי' בג' לאוין דלרב הא ליכא לאו כלל ביבמה לשוק, ולשמואל דס"ל דקדושין תופסין הרי בלי קדושין ליכא לאו והכא הוי דודתו דאין קדושין תופסין בה ממילא אין כאן לאו של יבמה לשוק בלי קדושין (ועיקר קושיתו שם לשי' הרמב"ם דס"ל דאין לאו על חייבי לאוין בלי קדושין והוסיף מסברא דגם החולקים על הרמב"ם ביבמה לשוק מודים דלא תהי' כתיב ובאמת כדבריו מבואר בריטב"א כמשכ"ל). ובפשוטו נראה דבאמת שיטת רש"י דלא כהריטב"א ואף בלי קדושין ע"י זנות עובר בלאו דלא תהי' וכן מבואר בחנוך דלוקה על ביאת יבמה לשוק בזנות בלא קדושין אף דמספקא לן אם קדושין תופסין ביבמה לשוק ומספק אין לוקין הרי מוכח דס"ל דגם לשמואל לוקה בלא קדושין, ומשני שפיר ביבמות שם דאמר שמואל בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר לעבור עליו בג' לאוין דלשמואל לוקה אף בלי קדושין, ולשי' הריטב"א דס"ל דבלא קדושין אינו לוקה משום יבמה לשוק, לשמואל צ"ל דמאי דמשני לעבור עליו בג' לאוין היינו אליבא דרב, ולדיד' אפילו בלי קדושין עובר, ולהכי משני לעבור עליו בג' לאוין ולשמואל משני הגמ' איבעית אימא לאחר מיתה, ולפ"ז יהי' תירוץ הראשון אליבא דרב, ואיבעית אימא הוא אליבא דשמואל, ולשי' הרמב"ם דס"ל דבכל חייבי לאוין אינו לוקה בלי קדושין מ"מ לרב דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק בודאי הוא עובר גם בלי קדושין, והא דמשני אליבא דשמואל היינו האיבע"א, וגם י"ל כמו שהשיב הרמב"ם לחכמי לוניל דחייבי לאוין בלי קדושין תלוי במחלוקת בקדושין ע"ח ואתי הסוגיא דיבמות כמ"ד בעל ולא קידש לוקה ולהכי גם לשמואל אליבא דמ"ד דלוקה בלי קדושין הוה יבמה לשוק כשאר חייבי לאוין, ואיך שיהי' הלא גמרא מפורשת יבמות צ"ז דעובר על לאו דיבמה לשוק אף בלי קדושין דאין קדושין תופסין בה משום דודתו, ואין לומר משום דהוי דודתו ואין קדושין תופסין בה, להכי חייב גם על ביאה גרידא כמו בזונה כותית וחייבי כריתות, דהא בפשיטות נראה כיון דמצד יבמה לשוק בעינן קדושין אע"פ שיש בזה משום דודתו ג"כ, מ"מ על יבמה לשוק אי אפשר שיתחייב בלי קדושין. [ובאמת הריטב"א ביבמות שם הרגיש בזה לתמוה ע"ד רש"י דהא מוכח מזה דאיכא לאו ביבמה לשוק, ובפשוטו נראה דהא הגמ' מקשה ותיפ"ל משום יבמה לשוק אליבא דשמואל יעוי"ש ולרב לא הקשה הש"ס], העולה מזה דבודאי ביבמה לשוק דמספקו אי קדושין תופסין אסורה בזנות מספיקא מן התורה, ומפורש בגמרא דעובר משום יבמה לשוק בדודתו דלא תפסי בה קדושין

ועוד נראה דגם לשי' הבה"ג דעובר רק בעשה דיבמה יבא עלי' ולא אחר, הרי לא כתיב בי' הוי' ואית בי' איסור עשה על ביאת זנות, ודבר זה פשוט, וצדקו דברי מעכת"ר והתקנה ע"י פילגש הלא יתוסף ג"כ איסור דפילגש לשי' הרמב"ם כמבואר בשו"ע אהע"ז סי' כ"ו, ויעוי' במקנה בקו"א שם, שכתב דהרמב"ם לשיטתו דס"ל ביאה בלא קדושין אינו לוקה בחייבי לאוין הרי מוכרח דאיכא איסור דלא תהי' קדשה מיבמות דע"ח דאר"י אי לאו דאמר ר"י כו' מצרי שני במאי יטהר משום דאי לא כתב קרא דהרי משכח"ל בביאה בלא קידושין אע"כ דעל ביאה גרידא עובר משום דלא תהי' קדשה ולפ"ז ראי' דגם במיוחדת אסורה דאל"כ הא משכח"ל בפלגש המיוחדת לו בלא קידושין, אולם י"ל דהתם קאי לר' יהודא דס"ל בסנהדרין דנ"ג דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולדידי' בודאי בכל הלאוין עובר בלי קדושין, ושפיר מקשה מצרי שני במאי יטהר

והנה למש"כ דגם לשי' הרמב"ם במיוחדת אין לאו רק דעובר על עשה דכי יקח הא אפ"ל בחייבי לאוין דלא משכח"ל קיחה דהא ע"י קידושין עובר בלאו א"כ אין כאן עשה כלל, אבל הדבר מתמיה לומר דפנוי' שאין בה איסור אחר עובר על ביאות זנות בלי קידושין וחייבי לאוין מותרין במיוחדת, והיותר נראה דאף להרמב"ן החולק ע"ד הרמב"ם וס"ל דאין לאו דלא תהי' קדשה מ"מ כתב בסה"מ בשרש ה' ומפרש הברייתא דספרי, ואל תחלל את בתך להזנותה זה המוסר בתו פנוי' שלא לשם אישות או המוסרת את עצמה ומסיק שם דלמאי דקיי"ל דלא כר"א ופנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות לא עשאה זונה שהוא במוסר בתו שלא לשם אישות למי שאין לו אישות כנכרי ועבד וחייבי כריתות, והרמב"ן לשיטתו דסובר דאין זונה אלא מחייבי כריתות, אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל דבכל חייבי לאוין הוי זונה י"ל דאף במיוחדת בכה"ג עובר משום לא תחלל את בתך להזנותה דהרי נעשית זונה, ואף לשיטת הרמב"ם בסה"מ דזהו טעם לאסור מה שקדם ולא שהוא לאו בפני עצמו, מ"מ מהטעם הזה נלמד דבכה"ג עובר משום לא תהי' קדשה מטעם דע"י זה נעשית זונה, ואף דלשיטת הרמב"ם מבואר דאין הטעם משום איסור ביאה נעשית זונה, וגם בכשרות שלא הוזהרו להנשאות לפסולין הוי זונה ומ"מ מותרת להנשא היינו כיון דהוי בנשואין לא שייך בזה ענין קדשה, משא"כ בפנוי' גם במיוחדת לחייבי לאוין דנעשית זונה בכה"ג דשייך טעם לא תחלל עובר משום לא תהי' קדשה אף במיוחדת ופילגשו, ולא מצינו מיוחדת רק באישות דהתירא ולא בחייבי לאוין (ויעו' מש"כ בשו"ת ברית אברהם סי' קכ"א שכ' דלשיטת הרמב"ם גם בחייבי לאוין בבעל ולא קידש איכא איסורא) איך שיהי' עכ"פ ע"י התקנה בפלגש לבד איסור דיבמה לשוק יתוסף גם איסור פילגש, ובכלל בפילגש דהתירא נחלקו גדולי עולם והחמיר בזה הריב"ש, והיא פירצה גדולה בקדושת האישות ובפרט בימינו אלה שתמלא הארץ זמה, וכל זה בפילגש דהתירא אבל ביבמה לשוק הא נתבאר דאסור גם בלא קדושין מן התורה ויפרסם כת"ר גם בשמי דעתי דעת תורה שאין היתר ע"י "ציווילעהע" ביבמה לשוק דאיסור יבמה לשוק במקומה עומדת ורק שנתוסף איסור פילגש לשי' הרמב"ם. ואקוה כי בודאי ישמעו לקיים כתורה, ולא יתירו ח"ו איסורים חמורים אחרי שיתברר להם שזהו איסור תורה יבמה לשוק ואין יבמה ניתרת לשוק בלי חליצה, ושלו' על דייני ישראל דלא ליתי לידי חליצה ויבום.