אחיעזר חלק חלק ג ה

סימן יז בענין עתים חלומה ועתים שוטה. מברר שהדרך היותר מרווח הוא להתיר ע"פ ק' רבנים, אף שיש חולקים שיותר טוב לגרשה בעת חלימותה ולסמוך ע"ד הט"ז. מוכיח שבנ"ד ששומרת א"ע מזנות גם בעת שטותה מעיקר הדין יכולים גם אז לגרשה, וגם אין בזה משום חדר"ג דעכ"פ ל"ה בע"כ ומביא מכמה וכמה אחרונים הכי, וע"כ ראוי לגרשה בעת חלימותה

סימן יח אם מותר לישא אחות אבי אמו מן האב. מביא דעות הראשונים אי הלכה כאמימר, מבאר טעם היראים שכ' דאזלי' לחומרא משום דס"ל דספק מדברי קבלה לחומרא וס' שניות הוי כעין ס' מד"ק, מביא שי' הרמב"ן דמיקל ומסיק דראוי להחמיר

סימן יט בענין קדושין. בענין פסול חורגו מוכיח מד' הראשונים דקרובים ע"י אישות פסולים מן התורה דלא כהנוב"י, מוכיח דאיפלגו רבוותא בחזקה דרבא אי הוי ודאי או ספק ומסיק דיש לצרף ס' זה לסניף, מוכיח מד' הראשונים דמהני צירוף הגדה לבטל העדות גם בקדושין, מסכים לד' השואל דבנ"ד יש לדון מצד קדושי טעות, ומוכיח דאף שאין לברר אם מת מחולי זה מ"מ החולי שעלול להסתכן מפ"ז זה גופי' הוי מום, אבל עכ"פ מידי ס"ק לא נפקא כדין קדש ע"ת וכנס סתם, דוחה ד' השואל שצידד להיתר מדרש"י בב"ק קי"א, מברר דבכה"ג דאיירי לענין אי' יבמה לשוק בודאי מהני ס"ס, מפלפל בענין החשש דמטעם קלא ומביא שי' הפוסקים בזה, מביא ראי' דאף היכא דניסת לא תצא מ"מ צריכה חליצה, אלא דהיכא דא"א בחליצה הוי כדיעבד

סימן כ בענין חליצה. מביא מד' הראשונים דמי שא"י לחלוץ מיבם ול"א כל שא"ע לחליצה וכו' ומסיק דבכה"ג מיבמין גם בזה"ז, מפלפל בדעות הראשונים בפסול דא"י למידחסי' ומאן דמסגי אליחתא דכרעי' ואם הוא מדרבנן או מדאו', מוכיח דבפסול דרבנן י"ל בשעה"ד ע"ד הראב"ן ולחלוץ גם בשמאל, משיג על הנוב"י שכ' דבנחתכה ימינו פסול מטעם דבעי' ראוי לועמד ואמר, ומפלפל בד' הרמב"ן בספר הזכות בזה, מסיק דאם אפשר ביבום עדיף טפי בכה"ג ואם לאו אם אפשר למידחסי' גם בצער יש להקל ולחלוץ גם בשמאל

סימן כא בענין פנוי' שזינתה. מפלפל בד' הנמוקי בס"פ אלמנה לכ"ג דבהיו קרובים אצלה יש לחשוש למעוט פסולים ומוכיח דאין לחוש לדבריו לפסול בקהל ביותר בנ"ד, מביא דשי' רוב הראשונים דנכרי הבא על ב"י הולד כשר וא"צ גירות ומסיק להלכה דמילתו דוחה שבת

סימן כב בענין קדושין. מוכיח דהיכא דהעדים אומרים שלא ראו הנתינה אין כאן בית מיחוש אף שיש אומדנא שנתן ואמר ומכש"כ דבכה"ג מהני אומדנא המוכיחה לשם שחוק, מסיק דהיכא דיש אומדנא לבטל גם המתנה כמו היכא שהמשאיל הטבעת נתכוין לשחוק בודאי הוי מקדש בדבר שאינו שלו

מפלפל בענין נאמנות ע"א נגד רוב ודוחה ראית הכותב מתוס' בריש חולין ומישב בזה מ"ש אחרים רואים אותם ולא סגי בע"א, מדחה ד' הנ"ל בענין נתקדשתי בפני פלוני ופלוני והפו"פ הכחישוה, בענין קו' הגרעק"א בת' רכ"ב אות י"ח, מביא קו' הגרעק"א בת' סי' ק"ה בדהג"מ ב"ק מ"א ומישב עפ"י יסוד מחודש מהסוגי' דמ"ב דכל שבשעת חיובו הי' ראוי להיות נסקל בעדות הראוי' ל"מ מה שלא נתקבלה אח"כ עדות באופן המועיל

סימן כג בענין יבמה לשוק. מבאר שי' הבה"ג והשאילתות דשומרת יבם שזינתה כשרה לכהונה דהוא משום דס"ל דל"ה זר מעיקרא ול"מ זונה, מוכיח דאי' זונה אין תלוי באיסור לאו דלא כמהרש"א בסוטה, מבאר החי' בזה בין לרב או לשמואל דפליגי אי קדושין תופסין ביבמה לשוק, מישב קו' הגאון בנו של בעל הפלאה על שי' רש"י ביבמות מ"ט דלרב אין לאו כלל מהא דיבמות צ"ז, מבאר החי' ושי' הראשונים בזה ומסיק דיבמה לשוק אסורה בזנות מספיקא מה"ת, מוכיח דלשי' הרמב"ם דכל ח"ל הוי זונה אף במיוחדת בח"ל עובר משום ל"ת קדשה, קורא תגר על אלה שרצו להתיר יבמה לזר בתורת פילגש בלי קדושין, דעל אי' יבמה לשוק יתוסף גם איסור פלגש לשי' הרמב"ם

סימן כד בענינים שונים. א) אי מהני אמתלא גם לקבל דברי' האחרונים ושי' האחרונים בזה, מברר דבאמרה נישאת לפלוני ונתנה אמתלא מהני הכחשת הפלוני לד"ה מטעם נאמנות ע"א בלא איתחזק. ב) במשה"ק על הנוב"י והגרעק"א שחידשו דבעדות אשה ל"א עדות שבטלה וכו' מירו' דסוטה פ"ו ובמה שי"ל בפי' הירושלמי, ג) מברר דלד' הרא"ש דאין ע"א נאמן ביבמה גם עכו"ם מסל"ת א"נ ודוחה ראית השואל מגמ' דב"ק קי"ד, מוכיח מהרמב"ן ומת' הרא"ש דגם טעמא דמסל"ת הוא משום דייקא ודלא כהנוב"י. ד) היכא שצריך להוציא זרע לצורך בדיקת הרופאים לענין פו"ר מסיק דהיכא דא"א בגרמא מותר גם בידים ומכש"כ דרך תשמיש ע"י נרתיק ה) מוכיח דגם גרמא להוצאת ז"ל אסור מה"ת לשי' התו' ועוד, אם לא משום פו"ר, מסיק להיתר לשמש במוך משום סכנה וגם ע"י נרתיק, ו) מבאר דגט הבא ע"י בי דואר בלא סימן מובהק ובעי קיום מה"ת מספיק לזה עדות ההרשאה ואמרי' זהו הגט שנשלח, מפלפל בדבר מה שהעידו הבי"ד מפי כתבם שיש נקב בגט ועכשיו כתבו ששכחו לנקב אי שייך בזה כיון שהגיד וכו', מביא דאין שייך כיון שהגיד אלא בעדים ולא בדיינים ומסיק דאין לחוש בנ"ד לכיון שהגיד

סימן כה בענין עדות מחללי שבת בגט. מפקפק בד' הסמ"ע והב"ח דאינו נפסל מטעם עבירה רק היכא שיודע שנפסל בכך, מברר דמחזיק חנות פתוחה בשבת בפרהסיא ל"ב גם בירור עדות דהוי כאנן סהדי, מביא מת' בנין ציון דכיון דלא משמע להו איסור אולי יש להם דין אומר מותר, מפלפל בענין קא"פ בפסו"ע דרבנן, ובענין הפסול דמזויף מתוכו ומסיק דעכ"פ אאמד"ר ויש לסמוך ע"ד הסמ"ע והב"ח ועוד קולות שיש בדבר בנ"ד

סימן כו בענין גירות. מפלפל בארוכה אם אסור לישאנה בידוע שבא עלי' בגיותה לשי' רש"י ביבמות כ"ד בטעמא דנטען ומסיק לדינא דאסור לכנוס מברר מד' הראשונים דבגירות בעי' לב שלם וחוששין גם לדברים שבלב, ומה"ט מסיק דאין לקבלו היכא שיש להסתפק אם יש לו כונה לשם ד"א. מוכיח דאיסור נטען אינו רק עליו ולא עליה, ומסתפק אם שייך לגבה לפנ"ע בכה"ג, מחדש דהא דבבא לקבל כל המצות חוץ מדקדוק א' מד"ס אין מקבלין אותו הוא דוקא במתנה שלא לקבל אבל לא במי שבדעתו לעבור לתאבון, מביא ספיקו של הבית יצחק אם בחוץ מד"א ל"ה גר גם בדיעבד ודוחה ראיתו מע"ז ס"ד, מביא הוראת הגר"ש קלוגער להתיר לגייר נכרית שניסת לישראל בנשואי אזרחים כדי שלא ישתמד הבעל ומביא יסוד לזה מת' פאר הדור להרמב"ם

סימן כז בענין גירות. מוכיח שמי שהי' מוחזק לנכרי א"נ לומר שאמו ישראלית והוא מהול מילדותו, מבאר כמה דיני גירות והחילוקים בין מילת ישראל למילת גר לענין נולד מהול ולענין נימול ע"י נכרי, מביא ד' החת"ס דמילה בישראל סתמא לשמה אבל מילת גר או הטפת ד"ב בגר בעי' לשמה, ומסתפק אם מהני ישראל עע"ג במילת גר.