אחיעזר חלק חלק ג נח

שהביא שי' הרמב"ן באטר שאינו חולץ כלל, וכ' על זה ומיהו יבומי מיבמא ולא אמרינן בזה כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום מידי דהוי אאלם ונקטעה רגלו אע"פ שאין חולצין מייבמין עכ"ל. וכן הביא באור זרוע הגדול בה' חליצה ופירש רבנו יהודא בר' נתן דכל הנך דאמרן דאינן חולצין אבל מיבמי, ואח"כ הרשות בידם להוציא בגט עכ"ד, וע"כ אם אפשר הדבר ביבום אין שום ספק בדבר שאפשר שתתיבם ותתגרש אח"כ כמש"כ האור זרוע וכמש"פ כן הבית מאיר לדינא

אולם אם מאיזה טעמים הדבר נמנע. ראוי לעמוד על עיקר השאלה שלא ביאר כת"ר בדיוק אופן עקימת הרגל ואם הולך הוא על ב' אצבעות ואינו יכול לדחוק עקבו בארץ, הלא הדין מבואר ברמב"ם ובשו"ע. אולם אם דוחה קצת עקבו בארץ הקיל המהרשד"ם בתשו' בחאה"ע סי' צ"ו, והסכים לזה המהר"א ששון בתשו' סי' קמ"ג, ותוכן ד' המהרשד"ם דאע"פ דרוב הפוסקים ס"ל דהלכה כאמימר מ"מ הא לפירש"י אליחתא דכרעי' שרגלו הפוך ודורס בעליונה של רגלו וגם הראב"ד כך פירש ואמר וטעמא דמילתא שגב הרגל הוא הנקרא רגל והתחתון כף הרגל, וזה שכף רגלו הפוך נמצא נעלו נחלץ מעל כף רגלו ולא מעל רגלו, א"כ היכא שאינו הפוך ממש נראה דשפיר מיקרי מעל רגלו, ואף דבד' הרמב"ם מפורש דאפילו על צידה פסולה, מ"מ היכא שהיבם יכול לדחוק בצער חשוב שיכול לנעוץ עקבו בקרקע, אע"פ שאין דרכו בכך יעו"ש. וגם מצדד שם דבין לשי' הרמב"ם ובין לשי' הראב"ד אאמד"ר דהא דצריך למידחסי' בקרקע לשי' הרמב"ם אינו אלא רק לכתחילה, ושאינו יכול אינו ראוי לבילה פסול מדרבנן, וגם בשי' הראב"ד דייק מד' הגהות אלפסי שאאמד"ר שכ' הראב"ד דהאי מאן דמסגי אלוחתא בדליכא אח אחר קאי, ומשמע דאינו אלא מדרבנן. ועל זה השיג המהר"א ששון דד' הראב"ד קאי על סומא, אבל מסכים לזה דשי' הרמב"ם דטעמא דדחיסה אאמד"ר, וגם לשי' הרמב"ם י"ל דהיכא דיכול לנעוץ בקרקע חשיב יכול למידחסי' ולהכי הסכים להוראת המהרשד"ם יעוי"ש וכ"כ התשב"ץ בתשובה סי' קס"ז דלפי פירוש רש"י והראב"ד לא מיפסלי רק אי אתהפיך. אבל בלא אתהפך לית לן בה. מ"מ לכתחלה לא יחלוץ משום מימרא קמא דאמימר דצריך למידחסי' לכרעא וזה אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד כשר. וגם במש"כ דלשי' הרמב"ם הא דצריך למידחסי לכרעא ואינו יכול אין זה אלא פסול מדרבנן, ראיתי שכ"כ המבי"ט בקרית ספר רגלו עקומה או הפוכה או שהי' מהלך על ראשי אצבעותיו אם חלצה חליצתה כשרה מן התורה עכ"ל

ולכאורה הי' נראה לצדד לפי דבריהם ושיטתם דפסול שא"י לעמוד עקבו על הקרקע אאמד"ר, א"כ גם באופן שאינו יכול לדחוק על הקרקע אפילו בצער יש להקל כיון דאאמד"ר, והא לשי' רש"י והראב"ד בכה"ג כיון שאינו הפוך כשר כמש"כ המהרשד"ם והמהר"א ששון והתשב"ץ ורק לכתחלה צריך למידחסי' ובמקום דלא אפשר הוי כדיעבד, ורק לשי' הרמב"ם פסול מדרבנן והוי ספק דרבנן להקל. ובאמת כן נראה מלשון המהרשד"ם שכ' מתחלה לצדד דהיכא דאינה הפוכה ממש יש לסמוך על שאר פוסקים שלא פירשו כן אלא דוקא הפוכה ממש, כש"כ בנ"ד שהי' היבם יכול לדחוק בצער כו' מבואר מדבריו שצידד להקל היכא דאינה הפוכה ממש לסמוך על שאר פוסקים. ואף דבספק דרבנן באתחזק אסור והכא הא אתחזק איסור דיבמה לשוק, מ"מ הא בספק פלוגתא דרבוותא בספיקא דדינא כ' המל"מ דל"ש לאוקמי על חזקת איסור, דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין

ועוד יש לצדד בזה דאפילו אם נימא דסד"ר במקום חזקת איסור אסור דהא שי' הראב"ן דחליצת שמאל כשרה בדיעבד, ואם כי הגאון חתם סופר בתשובתו, הובא ג"כ בתשו' רעק"א סי' קכ"ב כ' דאין לעשות מזה שום סניף כלל לחלוץ בשמאל ואפילו בקיטע. פיקר דבריו שם דאין לסמוך על דעת יחיד בדאורייתא יעוי"ש, אבל בזה דהפסול דאינו יכול למידחסי' דאאמד"ר בזה י"ל דיכולים לסמוך בשעת הדחק בפסול דרבנן על דעת יחיד ע"ד הראב"ן דתחלוץ בשמאל ג"כ

וביותר י"ל למש"כ הדג"מ באו"ח סי' כ"ז דאף החולקים ע"ד המרדכי דאם הרגיל עצמו לעשות כאטר דינו כאטר, אבל אם מן השמים הרגילוהו דהיינו שנולד בו חולי בימינו וניטל הכח ממנו וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאלו דדינו כאטר גמור יעו"ש, א"כ למאי דס"ל להטור וסיעתו דאטר חולץ בימין דילי' והיכא שהולך על ב' אצבעותיו בימין דידי' וניטל הכח מאתו הוי כאטר דחולץ בשמאל, וכ"כ היש"ש סברא זו לסתור ד' הטור ממש"כ הרמב"ם דקטע שחלץ בשמאל חליצתו פסולה, א"כ לשי' הטור י"ל דבכה"ג באמת חליצת שמאל כשירה. אולם החת"ס בתשו' הביא סברא זו בשם הגאון מוהרא"ז מרגליות וחילק שם בין יד ורגל, דאע"ג דרגל ימנית נקטע מ"מ כל כח גופו הוא בימינו ונשען על ירך הימין יעוי"ש. וע"ע בשו"ת הרמ"א סי' קכ"ב שכ' וראי' מחליצה דאטר רגל ימין חולץ בשמאל לדעת מקצת פוסקים, ואפ"ה בנקטעה רגלו אינו חולץ כלל. וע"ע בישועת יעקב סי' קס"ט מה שתמה על היש"ש מגדם (ולא הביא ד' תשו' הרמ"א הנ"ל לענין גדם בתפילין)

אבל עכ"פ י"ל כמש"כ כיון דלשי' הרמב"ם אאמד"ר ולשי' הראב"ד כשרה החליצה כיון שאין הרגל הפוכה, אף דהוי סד"ר במקום חזקת איסור דיבמה לשוק יש לסמוך בשעת הדחק ע"ד הראב"ן שפסק דחליצת שמאל כשרה

וראיתי בנובי"ת סי' קנ"ו שכ' לצדד דשי' הרמב"ם דחליצת שמאל הוי ספק פסול יעו"ש. ולפ"ז יש לצרף הספק אם חליצת שמאל פסולה, אלא דמש"כ הנוב"י בשי' הרמב"ם בנחתכה ימינו חליצתו שחלץ בשמאל פסולה לא מטעם ששמאל פסול לחליצה אלא משום דבעינן "ועמד ואמר" ואף דאין זה אלא לכתחלה מ"מ בעינן שיהי' ראוי לבילה וכמו שפירש"י בבכורות מ"ה באטר בין ביד ובין ברגל פסול ופירש"י דלעמוד ולשרת כתיב כדרך שארי עמידות דעיקרו בימין יעוי"ש. וד' הנוב"י תמוהים שהרי מבואר בהה"מ פ"ד מה' חליצה ה"ז דגם היבמה צריכה לעמוד, והא מפורש ביבמות ק"ו בתי עמודי ובפירש"י שם דקטעת כשרה, אע"פ שאינה ראוי' לעמידה, וגם גוף ד' הנוב"י שם שצירף לספק שמא חליצה בשמאל כשרה ורק דבעינן שיהי' ראוי לעמידה כמו בעבודה תמוה, דהא התם מפורש דאטר רגל פסול משום דאין לו ימין יעוי"ש [ויעוי' בתשו' רעק"א סי' קכ"ב מה שהשיב החת"ס ע"ד הנוב"י יעוי"ש, שמחלק מלעמוד לשרת דהתם העמידה מן השירות משא"כ הכא אין הקפידא על העמידה רק שלא ישב] ובאמת לא זכיתי להבין ד' הרמב"ן בס' הזכות שכ' מתוך שלא עלה לנו דברי הרב ז"ל נראה לנו מדכתיב ועמד ואמר ותניא בספרי מלמד שאין אומרים דברים אלו אלא בעמידה, וכי כתיב וחלצה נעלו נמי אועמד כתיב ואע"ג דעמידה לא מעכבא מ"מ דרך עמידה מעכבא כדר' זירא כו' לא שנא למאן דמסגי אלחותא ולא שנא למאן דמסגי שפיר והשתא הפוך כרעי' דהא מ"מ השתא לא חזי כו' כו' יעוי"ש, שא"כ גם היבמה שצריכה לעמוד כמש"כ א"כ בקטעת תפסול. ואפשר דכונת הרמב"ן כמש"כ דוחלצה נעלו נמי אועמד כתיב על מעשה החליצה שיהי' בעמידה, ואז