אחיעזר חלק חלק ג נז

ד"נ גבי חוששין לסבלונות דאפי' רובא מסבלי והדר מקדשי חיישינן למעוטא דמקדשי והדר מסבלי וחוששין לסבלונות משום קדושין, ומסיים שם ואין לתמוה אמאי חיישינן לסבלונות למעוטא דמצינן נמי בכה"ג באיסור א"א זימנין דחיישינן למעוטא כגון גוסס ומגויד דאין מעידין עליהם אע"ג דרוב גוססין למיתה וכן מים שאל"ס דאשתו אסורה, והוא מד' התוס', אלא דס"ל דמשום חומר א"א לא אזלינן בתר רובא, וה"נ אפ"ל דס"ל דלא סמכינן אס"ס להקל משום חומרא דא"א. ויעו"ש שכ' דלשי' הרשב"א והריטב"א אינו כן וכן לגירסת רש"י, דלא דמי לגוסס ומגויד ומים שאל"ס משום דבהו איכא חזקת אשת איש. אולם נראה דאפי' אי נימא דלא מהני ס"ס בקדושין כמו דלא מהני רוב זה אינו אלא בחומר א"א, אבל באיסור דיבמה לשוק שהקילו בזה המחברים דמהני רובא במים שאל"ס ה"נ מהני ס"ס. ומצאתי בס' אור שמח בפי"ג מה' גירושין הל' כ"ח שהביא ראי' דמהני ס"ס באיסור יבמה לשוק

והנה בתשו' מהרשד"ם סי' קע"ב כ' אך אם אפשר שכל י' האנשים יבואו לבי"ד ויעידו בפני בי"ד ובתוכ"ד אפ"ה אי אפשר להתירה לאחר אלא בגט מן הראשון דלא גרע מקלא בעלמא דהרי נתנו קדושין וברכו ברכת הארוסין ועמדו כמה ימים בחזקת מקודשת פשיטא ופשיטא שאי אפשר להתירה בלא גט, וראי' לדבר ממש"כ המהרי"ק בתשובה שרש ק"י עכ"ד. ולפ"ד המהרשד"ם שצריכה גט מטעם קול ובכה"ג גם אם ניסת תצא כמבואר באה"ע סי' מ"ו דאם כנסה אסורה לו מטעם קדושין דרבנן א"כ בכה"ג אם מת זקוקה לחליצה. אולם באמת בגליון שו"ע להגרעק"א, הובא בפ"ת שם סק"ג, כ' בשם מהר"ם אלשקר סי' צ"ט וקי"ד שאם הוחזק הקול ואח"כ נמצאו העדים פסולים לכ"ע אין חוששין, ובשם הר"י אדרבי בת' סי' ד' כ' דצריך גט להתירה לעלמא. ובת' מהרשד"ם גופי' בסי' ל"ג הביא ד' המרדכי המובא בב"י אה"ע סי' מ"ב וז"ל אבל נפק עלי' קלא דקדושין גמורים ואח"ז נודע שלא קדשה אלא בע"א אי לא מבטלינן קלא צריכה גט, אמנם אבי"ה פסק דמבטלין קלא הרי דהוי כנ"ד שהקול הי' שנתקדשה בב' עדים ונמצא שהאחד פסול וא"כ אין כאן אלא עד אחד ומבטלין קלא וכו' אלא שמיראי הוראה אני וכו' עכ"ד. הרי מבואר דאי מבטלין קלא ה"ה בנמצא א' מהם קא"פ ודלא כמ"ש הוא עצמו בסי' קע"ב. ולפה"נ מה שמחמיר מהרשד"ם בזה הוא משום דחושש להדעה דלא מבטלינן קלא

והנה בבית מאיר שם כ' להלכה דאע"ג דאין מבטלין קלא מ"מ אם נשאת לא תצא וכ"כ הנוב"י מהדו"ק סי' ס"ה דאע"ג דמוכח מד' הגמ' בגיטין פ"א דלמאן דלא מבטלין קלא אף בנשאת ג"כ תצא מדמקשה הש"ס שם והא בנהרדעא לא מבטלין קלא וביושבת תחת בעלה איירי וע"כ דלא מהני נשאת, מ"מ להלכה כיון דהעיקר כדעה הראשונה דמבטלין קלא אף דמחמרינן שלא לבטל מ"מ בניסת סומכין על דעה הראשונה. וגם העיר הבית מאיר בד' התוס' שם בד"ה ובנהרדעא שכ' בתי' הראשון לחלק בין איסור תרומה שנפסל לעולם לאיסור גרושה לבעלה כהן, מוכח דבמקום עגון לד"ה מבטלין קלא אף בנהרדעא, א"כ בנ"ד שא"א לה בחליצה ותהי' עגונה לעולם בודאי גם לנהרדעא מבטלין קלא לד' הבית מאיר עפ"י התוס' הנ"ל. ואם כי יש לחלק דאולי זה דוקא היכא שהקול הוחזק בעת שהוא נפסל לתרומה משא"כ בנ"ד שבעת שהוחזקה למקודשת היינו בחיי המקדש לא הי' שייך בזה עיגון: אבל בעיקר הדבר הלא הורו הנוב"י והבית מאיר דאם ניסת בודאי סמכינן אדעה הראשונה גם בזה"ז דלא מבטלינן קלא ובנ"ד אף דאיירי לינשא לכתחילה בלא חליצה ולענין לכתחילה בודאי דלא גרע מגט הפסול מדבריהם דאם ניסת לא תצא והיכא דאפשר כותבים גט אחר כמבואר ברמב"ם ושו"ע סי' ק"נ וגם צריכה חליצה אם מת (ובס' פרי יצחק ח"א סי' מ"ד נסתפק בזה ובאחיעזר סי' כ"ח אות י"ב וסי' כ"ט אות ז'. ובאמת מפורש בגיטין דע"ח דא"ל שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה, א"ל רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא הכי ואצרכוה חליצה, אע"ג דהוא רק מטעם גזירה ופסול מדרבנן (ובפרט לשי' הערוך דהגמ' איירי שם בקנין חצר) ואם ניסת לא תצא ומ"מ אצרכוה חליצה) ומצאתי בשו"ת אבני נזר שהביא ראי' זו, מ"מ כ"ז הוא באם אפשר בחליצה אבל בנ"ד דאי אפשר בחליצה ואם לא נתיר לה תתעגן לעולם הוי כמו דיעבד. וביותר י"ל דבחליצה במת הולד תוך ל' דמבואר ביבמות דל"ו דאשת ישראל חולצת ואשת כהן אינה חולצת דבדרבנן סמכינן על רבנן דרשב"ג, וכ' האחרונים דה"ה בא"א בחליצה דסמכינן בדרבנן אדעת יחיד, וה"נ בדין קול סמכינן בדרבנן היכא דא"א בחליצה על דעת האחרונים דמבטלין קלא. גם מבואר בד"מ הובא בבה"ט שם דעיקר מיחש לקלא חששא דרבנן בעלמא היא ובשל סופרים הלך אחר המיקל וכ"פ הרא"ש בפסקיו

ואחרי שנתבאר דיש בנ"ד ס"ס וסומכין ע"ז להתיר יבמה לשוק ומצד קול אין לחוש יש להקל להתירה לינשא לשוק אם יסכים לזה הדר"ג שי'. סימן סימן כ' בענין חליצה ב"ה יום ג' כ"ג מ"ח תרפ"ו לרב אחד באמעריקא

ע"ד שאלתו אדות האלמנה חי' בת אברהם נח הדרה בעהי"ק ירושלים, אשר בעלה המנוח ישראל חיים מת בלי בנים ויש לו אח אחד הדר בנויארק, וקרא אותו מעכ"ת וראה שאין היבם הולך על רגלו הימנית כראוי, ואחר ששלף את נעלו ראה שרגלו הימנית עקומה למעלה ביותר והוא הולך על ב' אצבעות שמבואר ברמב"ם בפ"ד מה' יבום וחליצה ובאה"ע סי' קס"ט סל"ד דאינו חולץ, ועכשיו נתפשט המנהג שאין מניחים ליבם, וא"כ תשאר עגונה לעולם. והנה בדין יבום כבר נשאו ונתנו בזה גדולי עולם והסכימו להתיר גם בזה"ז להתיבם כמש"כ כן השבו"י ח"ג סי' קל"ד ובתשו' כנסת יחזקאל סי' ס"ח וכ"כ הבית מאיר לדינא בסי' קס"ט סל"ד דלא כהשב יעקב. שכ' בזה דכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, ואפילו יש לו אשה מחויב ליבם ובידו לגרשה, אפילו בע"כ, דלא גזר רגמ"ה על זה שלא לישא אשה על אשתו, ושלא לגרשה בעל כרחה, והובא כל זה בפתחי תשובה סי' קס"ה ויעוי' בישועת יעקב בסי' קס"ט שהעלה ג"כ בנידון המהרשד"ם שהקיל לחלוץ שטוב יותר להתיבם, וכן כתבו כמה מחברים

ובאמת הדבר מפורש בראשונים, דמתיבמת אע"פ שאינו עולה לחליצה, יעוי' בחי' הריטב"א לחולין צ"ב