אחיעזר חלק חלק ג נד

שו"ר בשו"ת עונג יו"ט סי' קמ"ה שהעלה ג"כ להלכה ביודעת לשמור את גיטה ואת עצמה יכול לגרשה, ואין בזה גם משום חרם דר"ג, דנהי דאין לה רצון מ"מ גם כפי' ליכא. סימן יח א' דר"ח אדר תרפ"ג ווילנא

ע"ד אשר נשאל מעכ"ת באחד שרוצה לישא אחות אבי אמו מן האב, ובשו"ע אהע"ז ט"ו סעי' י"ח מבואר ד' המחבר דמותרות ויש מי שאוסר, ועל פי כלל הוראה של הש"ך סי' רמ"ב באיסור דרבנן אין לחוש לדעת האוסר אולם האחרונים מחמירים באשת חמיו שהובא שם ג"כ בלשון זה מותר אדם באשת חמיו ויש מי שאוסר ושאל דעתי בזה אם להקל לכתחלה. הנה באמת בשו"ע מבואר רק באחות אבי האב ואחות אם האם, אבל אחות אבי אמו או אחות אם האב לא הובא בשו"ע אולם ברשב"א ביבמות שם מבואר גם באחות אבי האם וביש"ש מבואר גם אחות אם האב, והשו"ע השמיטום. וראיתי בעצי אלמוגים שהרגיש בזה אבל מדברי הרשב"א והיש"ש מפורש שאין חולק בדבר

והנה במה שנחלקו הראשונים אי הלכה כאמימר דד' הרמב"ם והרמב"ן דנקטינן לקולא, והרא"ש כ' ג"כ דבשל סופרים הלך אחר המקיל אלא דהגמ' שקיל וטרי למפשט להתירא ודחי לי' אלמא דעת בני הישיבה לחומרא וכן כ' בס' חפץ לאיסורא יעו"ש. אולם היראים כ' בשם הר"ח דקבלה בידינו דכל תיקו דאיסורא לחומרא ובעצי אלמוגים כ' והגיה משום דמילי דעריות חמירי, ועי' בס' יראים הנדפס מכת"י מחדש ובהגהות תועפות ראם שם. ונראה בטעם היראים דס"ל דשאני שניות דאסמכוה אקרא דושמרתם את משמרתי דכתיב בפ' דעריות כמבואר ביבמות כ"א, ועי' ברמב"ן בסה"מ שרש ראשון תשובה ד' שאין זה בכלל לא תסור רק בכלל דושמרתם את משמרתי ובמג"א שם. והרמב"ם בפ"א מה' אשות ה"ו כ' ויש נשים אחרות שהן אסורות מפי הקבלה. ובלח"מ שם מתרץ לפי שאמרו רמז לשניות מן התורה מנין ועוד אמרו שם דשלמה גזר עליהם ומשו"ה קראם רבנו דברי קבלה יעוי"ש, ולפ"ז י"ל בשי' היראים דס"ל דספק מדברי קבלה אזלינן לחומרא, וספק שניות הוי כעין ספק מדברי קבלה, ועי' בטו"א ריש מגילה, וע"ע ברבינו יונה ברכות ח' באיבעי' דר"פ בין פסוקא לפסוקא מהו תיקו שכ' דהו"ל תיקו דאורייתא לחומרא וכ"כ בשו"ע אף דקה"ת אינו אלא מתקנת נביאים והאיסור לצאת הוא רק בדרך אסמכתא ועי' ביומא ע"ז באיבעי' דלא איפשטא ובב"י או"ח סי' תקנ"ד שהחמיר מספיקא בתקנת נביאים. והרמב"ן שהקיל בספק שניות לשיטתו בתשו' הרמב"ן סי' ס"ג דכל איבעי דמנודה אזלינן לקולא והובא בנובי"ת חיו"ד סי' קמ"ז לענין ספק חרם וע"ע ברשב"א מגילה מה שהביא בשם הרמב"ן להקל בעיירות המסופקות אי מוקפות חומה [והרמב"ם שפסק דקורין בשניהם י"ל שהוא מטעם אחר] עכ"פ מבואר שי' היראים והר"ח להחמיר בספק שניות דמילי דעריות חמירי, ונחלקו בזה בעיקר הכלל אי אמרינן גבי מילי דעריות ספק שניות לקולא ול"א בזה סד"ר להקל, א"כ לא דמי לשארי ספיקות מדרבנן שיש בזה כלל מוחלט להקל בספק מדבריהם ואין חולק בזה. משא"כ בספק שניות ולהכי החמירו גם באשת חמיו וע"כ נראה דאין להתיר לכתחלה בהא דאיפלגי על אמימר, וראוי לחוש לדעת יש מי שאוסר לישא ספק שני' שתהי' אסורה עליו כל ימיו מספק לדעה זו

ועי' בשו"ת רעק"א החדשות סי' מ"ח ע"ד אשת אחי אם אביו שנוטה להתיר במקום הדחק ומה שהביא ד' המהר"ם אלשיך סי' צ"ה באשת אחי אח אמו שהשיב דאף באשת אחי אביו יש להתיר. ויעוי"ש מה שצידד בזה הגרעק"א ז"ל. סימן י"ט בענין קדושין בחודש שבט תרצ"ה ווילנא

ע"ד שאלת הדר"ג בעובדא שהיתה במחנו שאיזה שמש שאינו בקי בטיב גו"ק סדר קידושין לעלמה אחת מעיר ראדין עם בחור ממחנם אברהם בן חלאוונא קוינער, ובמעמד החופה הי' רק מנין מצומצם באיזה בית מפני שהדבר הי' בלא רב ובלא רשיון מהקהלה. ובשעת החופה ראה המסדר שהחתן סובל איזה מיחוש בבטנו וסרב לסדר הקידושין. אבל לגודל הפצרת אם הכלה שכבר הוציאה לצרכי החתונה יותר מכחה סדר את הקידושין. וכאשר הוא מכיר את העומדים שם שכמעט כולם הם קרובים אמר להחתן שהוא עם האיש צמח יהיו העדים על הקידושין כמו שהיו עדים חתומים על הכתיבה. ומ' צמח הוא אב חורגו של החתן והמסדר בחר בו לעד כי לא ידע את הדין שהוא פסול לעדות, כ"ז ספר בתו"ע השמש המסדר. והנה אחרי החתונה גברה מחלתו של החתן המקדש וכעבור משך ז' ימים מת, ולו את אחד שהוא חרש שאינו שומע ואינו מדבר ופסול לחליצה. ואם לא ימצא איזה היתר לבטל הקידושין תשאר האשה עגונה כל ימי חיי החרש. ע"כ השאלה

והנה הדר"ג פתח בהצלה תחילה א.) באשר בעיקר הקידושין לא הי' רק עד אחד והוא המסדר, כי כפי שהוברר כל האנשים שהיו בביתו להצטרף למנין היו קרובים הפסולים לעדות, ורק איזה נערים שהיו מחזיקים את יתדות החופה לא נתברר יחוסם כראוי, ויש לשער שלא ראו הנתינה מיד המקדש לידה ולא שמעו דברי המקדש ונשאר רק עד אחד שהוא השמש המסדר הקידושין. ב) שי' הריטב"א דבקידושין אם נמצא קרוב או פסול בשעת ראיית הקידושין בטלה עדותן והוי כמקדש בלא עדים. גם יש לדון דלשיטתו דצריך המקדש לכוון שמקדש לפני העדים לא מהני עדים אחרים היכא שמיחד עדים זולתם, ומה שנראה מהרמ"א סי' מ"ב ס"ד דאף במיחד עדים יכולים אחרים להיות עדי קידושין, שהוא מהריב"ש, י"ל דזה שלא כשיטת הריטב"א דנקט שהמקדש יכוון לקדש ע"י העדים. ג) דן הדר"ג שיש בקידושין אלו קדושי טעות שכפי שנתברר ע"י הרופא בביה"ח ששכב שם אברהם קוינער הנ"ל לפני שנה או מעט יותר הוכרה מחלתו למסוכנה שהיתה מכה על קבתו, וכפי השקפה מה שסבל יסורים גדולים בבטנו בעת החופה עד שכמעט קשה הי' לו לעמוד על רגליו הוא מחמת שגברה עליו מחלתו הישנה וכן מת מחמת חולי זה והמתקדשת לא ידעה ממחלתו הישנה וחשבה שסובל איזה מיחוש קל מחמת איזה מקרה רגיל, ד) דן כ"ג לבטל הקידושין מחמת אומדנא שבגמ' ב"ק ד' קי"א גבי יבמה שנפלה לפני מוכה שחין דלא אמרי' אדעתא דהכי לא קדשה עצמה רק משום דאיתתא ניחא לה בכל דהו וכדר"ל דטב למיתב טן דו ופירש"י שם משום דהראשון הי' שלם וניחא לה להכנס בספק, וא"כ בנ"ד שהראשון חולה במחלה מסוכנה בודאי האומדנא