אחיעזר חלק חלק ג נא

שעות טעו בשתי שעות חסר משהו לאחריו ועובדא הוי בחמש והמזימין טעו לפנים. עכ"פ מבואר בד' תוס' הרא"ש שהובא ברדב"ז וכן משיטת הרמב"ם מפורש שאם אמרו שני העדים על שעה א' בשוה ובאו שנים אחרים והזימום על אותה שעה בלבד הרי אלו זוממים ולא יהבינן טעותייהו מבואר דבין על המזימים ובין הניזומים לא יהבינן טעותייהו, אלא שהרדב"ז כ' ג"כ להסתפק דגם להרמב"ם רק בהזמה לא יהבינן טעותייהו, אבל בהכחשת תרי ותרי בכל ענין יש לתלות בטעות בדבר שרגלים לטעות אף אם שני עדים כיונו עדותם בשעה א'

, עכ"פ אין ראי' מסוגיא דמכות ה' דבב' עדים בהזמה בודאי אין תולין בטעות, אבל בע"א וגם שלא בהזמה שפיר יש לתלות בטעות היכא דמצינן לתרץ דבורו

[ודרך אגב מצאתי דבר מחודש בתוס' שאנץ במכות שם בהא דאמר מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל, שהקשו דהא ביבמות חיישינן לגמלא פרחא, ותירץ דהתם לענין קיום שטר חיישינן, אבל הכא להרוג רוצח לא חיישינן דמשוי להני עדים זוממים לענין שלא יהרג הרוצח. מיהו למיקטלינהו להני עדים חיישינן לגמלא פרחא ולא מיקטלי ועי' שם בדברי המגיה דמדלא סיים רבא בדבריו ונהרגין כמו שמצינו במשנה מפרש כן. וכן גם במימרא דרבא שלפניה אי כדקיימי במערב בירה מיחזא חזי למזרח בירה אין אנו זוממים ואם לאו הרי אלו זוממים ר"ל דהוי זוממים לענין שלא להרוג הרוצח, אבל לעולם בלדידהו לא קטלינן להו יעוי"ש וזהו חדוש גדול. ויעוי' בריטב"א שם מהו דתימא ניחוש לנהורא בריא פי' לאו למימרא דמשום מהו דתימא דלא הוי אלא במיעוטא נקטול את הנידון בעדותם אלא לומר דמהו דתימא דנציל את העדים מהאי טעמא ויהיו הוא והם פטורין קמ"ל דאין ניצולין בזה כו' דאזלינן בד"נ בתר רובא בין לקולא בין לחומרא. ועל הדרך הזה מתפרשת אידך דאמרינן בסמוך מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא להציל את העדים מיהת קמ"ל דאפילו להצלה דידהו לא חיישינן לגמלא פרחא. ויעוי"ש מה שהביא אח"כ מדהתו"ס והרמב"ן דמפורש בדבריהם דגם העדים נהרגים. והתוס' כ' לתרץ משום שהעדים לא טענו מידי, והרמב"ן כ' דמשום ושפטו והצילו העדה כל מאי דאפשר למיטען טענינן יעוי"ש. ובאמת צ"ע היכא דהעדים טוענים שיכולים לראות מרחוק ויש להם נהורא מעליא, ומבררים זה שרואים מרחוק איך אפשר להרוג אותם]. וכל זה לשי' הריב"ש והר"ן והתוס' שאנץ דשאני ד"מ מד"נ, אבל לשי' הטור דבאחד אומר שהי' בדיוטא העליונה כשהלוהו, ואחד אומר שהי' בדיוטא התחתונה כל שאינם יכולים לראות זל"ז שאין המקומות קרובים אינם מצטרפים. נראה דבכה"ג גם בד"מ לא תלינן בטעות ואינם מתרצים דבריו לתלות בזה בטעות וחשוב הכחשה בחקירות, א"כ כל שלדברי העד הי' ברחוק מקום הוי כמוכחש מפי עצמו כהכחשה בחקירות, ויש לחלק בזה בין הכחשה של דיוטא עליונה לתחתונה שמכוין המקום בסימן מיוחד, אבל באופן שאומר שהי' ברחוק מקום מספר פסיעות הלא לא מנה הפסיעות ורק באומד לפי השערה אומר כן, ובזה בודאי עבידי למיטעי וכל שאומר שראה ההלואה תלינן שהי' במקום שיכול לראות ההלואה, וכן הי' מקום לדון לצרף דעת הרמב"ן דבד"מ אף הכחשה בחקירות כשר, ושי' הב"ח דבעד מיתה גם הכחשה בחקירות לכ"ע כשר וכמש"כ בשו"ת רעק"א סי' פ"ז

אולם בנ"ד צודק ידידנו הרב ר' מאיר נ"י בטענתו דדוקא בעד אחד מעיד שראה ההלואה מרחוק וכיון שאומר שראה המעשה, וע"כ שאנו מתרצים דבורו לומר שטעה ושהי' באופן שיכול לראות, אבל בזה שאומר שראה אותו מרחוק מת אין בזה הכחשה דבודאי נאמן לומר שראה אותו מושכב ארצה. אבל ראי' זו אינה מספקת להכרה של מת שיהי' בלי זיז כל שהוא בלי נשמת חיים שרק בקירוב מקום על ידי הסתכלות אפשר להבחין, ואין כאן הכחשה בדבריו שראהו אותו מרחוק מושכב ארצה, אבל אין ראי' זו מספקת לעדות מיתה אף שלא במלחמה

והנה הרב הגאון מוהרח"ה אייגעש נ"י האריך בזה לצרף שני העדים העד הראשון אלויסקי שאמר ששמע קול ר' וועוול מילער "ראטעוועט איך שטארב" וראהו אותו כשהוא שוכב ולא בהכרת פנים וטב"ע דקלא מהני בזה, ואחרי ששני עדים ראוהו שנדקר במלחמה ונאבד זכרו הרי מן התורה יצתה בהיתר מחמת רוב כמבואר ברמב"ם ויצתה מחזקת א"א ובכה"ג מהני נאמנות ע"א מן הדין ולא בעינן קברתיו, [וכהאי גוונא העליתי באחיעזר חאה"ע סי' י"ז אות ד'] והרב הגאון מוהרמ"ב נ"י השיג על זה מד' הרמ"ה בסנהדרין דס"ז דמפורש בדבריו דלא מהני טב"ע דקלא בעגונה, דלענין עדות בעינן שיראו אותו והוכיח מיבמות דמקשה וליחוש שמא שד הוא ולא קא פריק משום טב"ע דקלא יעוי"ש ומפורש יוצא מאחד מגדולי הראשונים דטב"ע דקלא לא מהני עכ"ד. והובא בקצוה"ח סי' פ"א ס"ק י"ג וע"י בנתיבות ובמשובב שם, וע"ע בקהלת יעקב לבעל "משכנות יעקב" ז"ל בתשו' סי' ז' שהאריך בזה. אולם מצאתי בשו"ת מהר"י מיגא"ש סי' קמ"ט דמהני טב"ע דקלא להוציא ממון וגם בדבר שבערוה יעוי"ש ועיין עוד בשו"ת הרשב"א סי' אלף קע"ט דמשמע שטב"ע דקלא מהני גם בקדושין, ועי' עוד בס' אמרי בינה חחו"מ הל' עדות, מה שפלפל בזה. ולפ"ז הי' מקום להקל בדין דרבנן דחיישינן לבדדמי ולסמוך על שי' המהר"י מיגאש, אבל דא עקא שאין בעדות של אלייסקי שנדקר במלחמה, רק אמר שחושב לפי השערה שפגע בו חץ וששמע קולו ראטעוועט איך שטארב' ועל כן אע"פ שמעד השני שעמד מרחוק יש ראי' שנדקר במלחמה שראה שפגע בו החץ בצוארו אבל עדות הראשון אינו מספיק על זה לפי לשון הכתוב בהגב"ע

אולם בהגב"ע מיום י"ט אלול נחקר העד ואמר ששמע מא"ח אחד אשר הי' מוטל פצוע לא רחוק מהאיש הנהרג הנ"ל מהלך שני מינוטין ואח"כ בא אל העד כשהוא פצוע וספר לו וגם לאנשים אחרים כי האיש המוטל שם כבר הוא מת, ויש בזה עד מפי עד מספיק מעדות מיתה, והשאלה בזה הוא רק על דין ע"א במלחמה דבעינן קברתיו, וע"ז יש לצדד מש"כ המהריב"ל דבעד מפי עד סגי גם בלא קברתיו, ועוד נראה למש"כ באחיעזר לצדד דבגדוד הארענבורגסקי לא הוי כסתם מלחמה כיון שלפי השמועה הלכו רובן לאבד, ועכ"פ איתרע בהו חזקת חיים ולא דמי למלחמה סתם ובצירוף נאבד זכרו י"ל דאיתרע חזקת א"א מדינא, וגם בלא קברתיו סגי, וגם יש לצרף בזה עדות העד והסאניטארין המפקחים שראוהו מת אח"כ דבכה"ג מקיל הרמ"א בשם המרדכי בסעיף נ'. והנני מצטרף להתירה להנשא. סימן ט"ז ב"ה ט"ו בשבט תרפ"ג ווילנא

ע"ד השאלה שנשאלנו בגרושה שהילד כבן שנה וגמלתו כבר והתקשרה בשידוכים והכינו לנשואין, באשר לדברי הרופא עכוב ואיחור הנשואין תגרום לה חולי הראש ומחלת העצבים אשר חלתה לפני נישואין הראשונים, אם יש להתירה להנשא בתוך כ"ד חדש -- והנה בדין דגרושה שהתיר הר"ש הזקן ושבנו עליו האחרונים יסוד להקל היכא דלא התחילה להניק, פקפק בזה בשו"ת גליא מסכת הובא בפ"ת סי'