אחיעזר חלק חלק ג ד

משום אומדנא כד' התו' בכתובות, ומשיג עליו, ישוב לקו' הגר"א מטעלז דנ"מ טובא בין ש"ש לשומר אבידה, עוד ישוב להקו' מהי' לו לקדם ומסיק דעכ"פ אין חיוב השבת אבדה בזה גדול מחיוב ש"ח, מברר מאימת מתחיל חיוב אחריות בשומר אבדה ומישב עפ"ז הקו' הנ"ל, מוכיח ע"פ ד' הריטב"א דבש"ח שכלתה שמירתו ונעשה הדבר אבוד יהי' ש"ש מטעם ש"א, מתרץ עפ"ד הריטב"א קו' הנתיבות מהשוכר את הפועל לשמור את הפרה דיתחייב גם בשבת מטעם פרוטה דר"י, מביא ראי' דש"ח אינו נעשה ש"ש אלא בקנין או באמירה והסכמה מחדש מדרש"י בב"מ צ"ח

סימן ז מקשה לד' הסוברים דמתנה ע"מ להחזיר מהני בחמץ למה יוכל הנפקד למוכרו מכירה חלוטה, מביא מ"ש המחנ"א בענין גול"מ בחמץ ומקשה עפ"ז לפ"ד הרמ"א בסי' ת"מ בשם הש"ג, מבאר דחילוק דאיתני' בעיני' ל"ש אלא בגול"מ דחיוב אחריות ולא בגול"מ דלאח"ז. דשם אדרבה עדיף באיתי' בעיני' ודלא כהקצוה"ח בסי' שפ"ו, מוכיח מסוגיא דפסחים ל"א דגם לרבנן שייך ב"י בגול"מ דלאח"ז, מישב קו' המחנ"א ע"פ שי' הראשונים דבמתנה עמ"ל צריך קנין מחדש ועפ"ד התו' בקדושין ד"ו, ומוכיח דבין שכפל תנאו בין שלא כפל הוי תנאי בטל ומעשה קיים, ישוב לקו' הח"י על המג"א דהביא ראי' דמורסן בא לידי חימוץ מדיוצאין בו יד"ח מצה לשי' הרי"ף, קו' בפסחים דל"ה די"ל דהיכא דנתחמץ מכבר אף שאח"כ המחהו ואינו ראוי לצאת בו י"ח מצה מ"מ חייב כרת

סימן ח בענין עגונה. מוכיח דאף במסופקין אם העיד העד קודם שיצא הקול דמת או נהרג אין לחוש שמא העיד מחמת הקול, מצדד דהוי ס"ס מחמת דבעיקר בדדמי פליגי רבוותא, ול"ש בזה חזקת א"א, מצדד לצרף עדות העד ששמע מפי נכרי ספק מסל"ת דמהני לגבי בדדמי דאאמד"ר, מביא ד' העין יצחק דמבאר טעם המקילים בס' מסל"ת משום דנאמנות פסולים הוא מטעם אפקעינהו והוי ס' בתנאי דעוקר הקדושין ואוקי בחזקת פנוי' משיג ע"ז דבכה"ג הוי בחזקת א"א, ומבאר דטעמם הוא משום דהוי מילתא דעל"ג ונאמנים מה"ת והא דבעי' מסל"ת אאמד"ר והוי סד"ר, מביא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן ומבאר דאזלי לשיטתייהו גבי לוקחין ביצים מעכו"ם אם עכו"ם נאמן במילתא דעל"ג, מוכיח דבאומדנא כמו נאבד זכרו בודאי מהני ס' מסל"ת, מצדד לצרף השי' דבשני פסולים ל"א בדדמי, וכן מה שע"י הקול שיצא קודם הגדת העמפ"ע איתרע החזקה ומהימן ע"א מדינא ול"א בדדמי

סימן ט בענין עגונה הנ"ל. מסתפק אם יש לפוטרה מחליצה אחרי שלא נתברר שנהרג בעת שהי' בנו חי עדין רק מהעד בשם העכו"ם ס' מסל"ת ע"י שאלה, מפלפל בארוכה בענין אי אזלי' במת בתר דהשתא או לא ומשיג ע"ד הש"ש בזה ובענין מחזיקין מאיסור לאיסור, מבאר דנ"ד תלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך, מישב קו' הגרעק"א ע"ד התו' ביומא דמחמרינן בזקן שהגיע לגבורות דמשום ערוה החמירו, מבאר ענין חזקה העשוי' להשתנות לאחר שנשתנית וכ"ז דלא ידעי' דנשתנית, מעיר דבנ"ד י"ל דמשעה שהוקפה המחנה ע"י האויב איתרע חזקת חי ואזלי' בתר חזקה דהשתא כמ"ש הנקוה"כ והנוב"י בדהתוס' פסחים צ"א, מביא ד' הרמב"ם דלא כ"כ ומשיג עמ"ש בזה בת' בית אפרים והגר"מ באנעט, מישב ד' הרמב"ם ומביא שי' רבינו ירוחם בבאור ד' הרמב"ם, מבאר דהיכא דאיכא רוב לסלק החזקה אזלי' בתר חזקה דהשתא ומעיר ע"ז מדהתו' בחולין צ"ו, מוכיח מד' התוספתא שפ' הרמב"ם בפט"ו מאה"ט דאף בס' השקול אזלי' בתר השתא, מפלפל ביסוד זה מד' מתני' דפ"ו דטהרות המסוכן ברה"י וכו', מביא מס' בית אפרים שהראה מקור לד' הרמב"ם מב"ב קנ"ג, מסיק להלכה כד' התו' דהיכא דאיתרע חזקת חי הוי כשעת מציאתן ודאי וגם לשי' הרמב"ם אאמד"ר, וגם אי הוי ס' תורה להרמב"ם הוי עכ"פ ס"ס ואין להחמיר בזה במקום לאו דיבמה לשוק, במ"ש האחרונים אי מהני אומדנות שלא מדברי העד בספק מסל"ת

סימן י בענין עגונה. ע"ד העגונה שנתקבלה לגיסה ידיעה מלשכת שר המלחמה שאחיו נהרג במלחמה, מבאר דהכריעו האחרונים להתיר בערכאות, והספק הוא אי בעי' קברתיו, מביא דלשי' המהרי"ק יש לסמוך אערכאות גם לענין ערוה ולדבריו י"ל דל"א בדדמי, מפלפל בד' המהרי"ק והחולקים עליו ומביא מת' הרמ"ץ שכ' דבערכאות ל"ח בדדמי, מביא מאחיעזר חאה"ע סי"ז לצרף ד' הר"א מוורדין שהקיל במשאל"ס בנאבד זכרו, וה"נ לגבי בדדמי, ומסיק להיתר, מביא משה"ק השואל על שי' הר"א מוורדין ממתני' דשלהי יבמות ומישב בכמה אנפין

סימן יא בענין עגונה. מביא מה שנחלקו אם גם בנכרי ל"ח מסל"ת באומר אמרו לאשת פלוני, ומבאר דהוי ס' מסל"ת דיש להקל ע"י אומדנא דנאבד זכרו, מוכיח דבע"א במלחמה בעי' קברתיו אפי' במכירו, אלא דבנ"ד יש להקל בזה מכמה טעמים, מפלפל בדהג"מ ביבמות כ"ה בענין אאמע"ר

סימן יב בענין עגונה. מבאר פרטי הדינים באם סיפר עכו"ם מתחילה ע"י שאלה ולאח"ז סיפר במסל"ת, גם אם מתחילה העיד להתירה ואח"ז הי' מסל"ת, ואם ספק אם מסל"ת קדם או הגדה בבי"ד קדמה

סימן יג ע"ד חליצה במקום חשש שיתברר שבנה חי, מבאר דברי לי ע"פ אומדנא שאילו הי' קיים הי' בא ל"ש אלא בתרי ותרי לענין אשם תלוי, מוכיח דשאחד"א ל"ש כאן מביא ד' השעה"מ דבמקום שאין בידינו לברר יש להקל שלא תתעגן, מביא מת' גאוני בתראי דל"ש גזירה זו אלא היכא דעל"ג, מפלפל בענין מת בני ואח"כ מת בעלי בד' הב"ש ומד' התוס' ביבמות צ"ד ומסיק להיתרא

סימן יד בענין עגונות. ע"ד שנים שנדונו למיתה עם נכרי אחד ונמצאו ג' קבורים ביער עם בגדיהם, מוכיח דאין לחוש בכה"ג לשאלה רק לשי' הב"י, מוכיח דבכה"ג יש לסמוך ע"ד המבי"ט דבנאבד יהודי ונמצא באותו דרך הרוג תלי' שזהו שנאבד דקיי"ל כרבי גבי קבר שאבד, וגם י"ל דבכה"ג גם רשב"ג מודה, מברר דלהעיד שנדון למיתה ל"מ נכרי מסל"ת וסותר בזה ד' הקרבן נתנאל ברא"ש פ' כל הגט, מוכיח דבנ"ד דהוי רובן למיתה ליכא חזקת א"א ושוב יש לסמוך ע"ד המבי"ט, מביא מת' שאילות דוד לסייע למבי"ט דיצאה עי"ז מחזקת א"א ושוב ל"ח לשאלה, מסיק להיתר בצירוף עוד כמה סניפים

סימן טו בענין עגונה. מביא שי' האחרונים בדבר הכרה ע"י פוטוגרפיא, בדבר מה שהעד ראהו מת ברחוק מקום, מפלפל מדברי הגמרא מכות ה' ובד' הפוסקים אם מתרצין דברי העדים שטעו בחקירות, ומסיק דבעדות נשים דהוי כד"מ וביותר בעד או שפיר יש לתלות בטעות ולתרץ דיבורי', מביא חי' התוס' שאנץ במכות דלגבי העדים זוממין עצמן חיישי' לגמלא פרחא ולנהורא מעליא ואין נהרגין, ושי' שאר ראשונים החולקים עליו, מביא שי' הפוסקים אי מהני טב"ע דקלא בעדות אשה, מסיק להיתר מטעם כמה סניפים שנתבארו בסימנים הקודמים

סימן טז בענין גרושה שגמלה בנה כבן שנה ורוצה להנשא מביא שי' האחרונים אליבא דהר"ש הזקן דמתיר בגרושה גם היכא דנקבע החיוב על האשה, מברר שי' הרמב"ם דצער גופה דוחה חשש סכנה של הולד, מבאר ד' הרמב"ם דלא תקשי מברייתא דלא תאכל דברים הרעים, מחדש דבגמלה את בנה אין האיסור רק עלי' ולא עליו ומיישב בזה מה שדקדק הנוב"י על שנויי הלשונות בהסוגיות דיבמות וכתובות, מסיק דאף לד' הטור יש להקל במקום חולי בכגון זה.