אחיעזר חלק חלק ג מז

בעינן קברתיו, וזהו מהמרדכי בשם רבנו שמחה ב"ר נתן וראב"י והח"מ כ' דלמעשה אין לסמוך על זה. ובתשובות הרא"מ צידד להקל, ובצירוף עד מפי עד דלשי' המהריב"ל לא בעינן קברתיו דאפשר אם הי' קמן הי' אומר קברתיו ויעוי' בשו"ת תפארת צבי בתחלת סי' כ"ו. וגם מה שנאבד זכרו. ובאחיעזר סי' י"ז הארכתי בזה להקל בנאבד זכרו היכי דלא אמר קברתיו בע"א במלחמה, אולם י"ל דדוקא בע"א במלחמה דנאמן רק דחיישינן משום בדדמי לכתחלה, יש להקל בנאבד זכרו, אבל בזה דכל ההיתר של המסל"ת מהנכרי הוא רק בצירוף של נאבד זכרו, דאומדנות המוכיחות משוי למסל"ת וכבר נשתמש מה דנאבד זכרו לעדות המסל"ת, א"כ לענין קברתיו י"ל דלא עדיף משארי ע"א. גם למש"כ התרוה"ד דנאבד זכרו אאמד"ר ולהכי בע"א במלחמה י"ל כיון דאאמד"ר מקילינן כמו במשאל"ס לשי' הר"א מווארדין אף שרבו החולקים על הר"א מווארדין י"ל דלענין בדדמי דלשי' הרבה ראשונים לא בעינן קברתיו, יש להקל. משא"כ בזה דכבר נשתמש נאבד זכרו דכיון שהוא מדרבנן יש להקל בספק מסל"ת כיון שאאמד"ר ועי"ז הוי כמסל"ת, א"כ הא בעינן קברתיו, מ"מ אין הכרח לזה די"ל דאע"פ שנשתמש הא דנאבד זכרו מ"מ מהני גם לענין קברתיו, עכ"פ מכל הלין טעמא לפי שהוא מקום עיגון גדול הסכמתי ביחד עם ידידי הרבנים הגאונים מו"צ דקהלתנו נ"י להקל ולהצטרף עם הרבנים שיחיו המתירים

והנה ראיתי במכתב הרה"ג מוהרש"ד כהנא הי"ו שתירץ קושית הנימוק"י ביבמות דכ"ה דילמא מסל"ת הוי, דלגבי מסל"ת אין אדם משים א"ע רשע, באמת הרי מוכח מהגמ' דלרב יוסף אדם מע"ר דהא אמר וכ"ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והא"ר מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה, גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה, דמבואר שם דאלו גזלן דד"ת כשר לעדות אשה הי' מהני אע"פ דאין אדם מע"ר, ועכצ"ל דס"ל לרב יוסף דאדם מע"ר, וכ"כ בשו"ת נובי"ק סי' ע"ב, אלא דבעיקר ד' הגמ' צל"ע, דמקשה לרב יוסף מ"ט לאחר תנשא משום דלרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, היינו דל"ת אדם מע"ר רק דלא פלגינן דבורו וכיון דלדבריו רשע הוא פסול משום אל תשת ידך וגו' הא בפלוני רבעני אפילו אם אנו יודעים שהמעשה אמת, מ"מ הא בעינן עדות כשרים, וא"א להשיג ע"י עדות רשע, אבל בעדות אשה דאם אנו יודעים שנהרג מה בכך שהוא רשע הא ידעינן שנהרג, דבעדות אשה לא בעינן רק ידיעת המעשה, ואא"ל דזהו מה שאמרו וכ"ת שאני פדות אשה דאקילו בה רבנן א"כ מה בכך דגזלן דד"ת פסול לעדות אשה, היינו בגזלן דעלמא דלא הכשירוהו וחשוד לשקר, אבל בזה הא אנו אומרים שהמעשה אמת ושהרגו, ולהכי מותרת להנשא. ואי נימא דלפי הו"א ס"ל דלרב יוסף ג"כ אין אדם מע"ר ורק דלא פלגינן דבורו, א"כ מאי קאמר וכ"ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן הא אינו נאמן מטעם אאמע"ר, ויעוי' בתוס' רעק"א למשניות ביבמות שם וצ"ע, ועי' בש"ש ש"ז פ"ה וגם דבריו שם צ"ע. ומרובי טרדותי לא אוכל להאריך בזה. סימן י"ב עוד בענין עגונה לרב גדול אחד

יקרת מכתבו הגיעני זה כשבוע ימים, וע"ד אשר העיר רומעכ"ת בשולי מכתבו בשאלת עגונה שנכרי מסיח לפי תומו סיפר לאיזה יחיד וגם בא לבי"ד להעיד ומן הנמנע לברר מה הי' מקודם אם העדות בב"ד או ההגדה לפי תומו, ובספק מסל"ת מחמירים הפוסקים, אולם הח"מ והב"ש נוטים שאחר זמן רב מן ההגדה לבי"ד הגיד לפי תומו מועיל, ולא גלו לנו דעתם השעור של זמן רב, ומעכ"ת חושב שהשעור של זמן רב הוא ל' יום ע"פ הגמ' במו"ק כמה זמן מרובה שלשים יום עכ"ד

ובאמת אין הענינים דומים והכל לפי הענין, ובודאי מש"כ הח"מ אשתקד' לאו דוקא, ובשו"ת נטע שעשועים חאה"ע סי' נ"ז שכ' להקצו"ח ע"ד המהרש"ל שמחמיר דע"י הכרזה הוה ג"כ כשאלה, והקצוה"ח שם מצדד מתחלה להקל אם נשאל פעם אחת ואח"ז מסיח לפי תומו, וכ' על זה הנני חוכך בזה להחמיר דמי יתן ונדע אימתי הוה מיד ואימתי הוה אחר זמן אם בא הנכרי יום אחד אחר ההכרזה או ימים או עשור ואיזה זמן נגביל לזה. אולם בעיקר הדבר אין הדברים מפורשים להיתר בד' הח"מ רק שמתמיה מסברא על משמעות ד' הרמ"א ובשו"ת צ"צ סי' מ"ב העלה שם דכמו דפשוט אצל האחרונים דאם הי' מסיח לפי תומו מתחלה אע"ג דבזמן רב אח"כ שאלוהו הוה הכל מסיח לפי תומו, ה"נ היכא שהי' מתחלה ע"י שאלה, כל מה שמגיד אח"כ במסל"ת אפילו זמן רב לא מיקרי מסיח לפי תומו, ורק היכא דשתק מתחלה בעת שאלה ולא השיב ואח"כ סיפר במסל"ת מהני, ובשב שמעתתא שער ז' יצדד כד' הח"מ והב"ש, אולם עיקר דבריו שם היסוד לדחות ד' הנמוק"י סוף יבמות בשם היש מפרשים שהי' מסל"ת בסוף סגי, אולם בשו"ת נטע שעשועים הנ"ל לקצוה"ח שם, שכ' דאין בזה די להורות היתר ע"י כך, ומה נעשה לדברי אותם המפרשים והנמוק"י שהביאם וכתב שכן הלכתא וכל הבאים אחריו תפסו זה להלכה רווחת ומי משלנו יערוב לבו לגשת להורות היתר במה שהם אוסרים עכ"ל

ובס' מראות הצובאות שם מצדד בכונת הרמ"א והגה"מ דאין לדקדק משם, אלא ששאלו את הגוי תחלה ולא השיב כלום, ואחר זמן הוא בא לישראל השואל ומספר מעצמו הנידון ששאלו עליו שזה לא יקרא מסל"ת כיון שכבר נשאל עליו ועדיין לא השיב, משא"כ היכא שכבר הגיד הגוי כל הענין ע"פ שאלה, א"כ כבר נסתלק עסק שאלתו הראשונה ע"י התשובה שהשיב. ואם בא לאחר זמן וסיפר מעצמו כמסל"ת דמהני דלא על סמך שאלה הראשונה השיב. ומדייק כן מד' הנמוק"י והב"י יעוי"ש. וזהו היפוך מד' הצ"צ שכ' דהיכא דלא השיב על השאלה, ואח"כ סיפר מסל"ת שפיר מהני. אלא היכא דנשאל והשיב חשיב כלו כנשאל ולא מהני מה שסיפר אח"כ לפי תומו והניח הדבר בצ"ע

וכל זה היכא שהי' רק ע"י שאלה, אבל אם בא הנכרי להעיד בבי"ד אם הי' כונתו להתיר כ' המהריב"ל הובא בקונטרס עגונות סי' ע"ו פ"ב דהיכא דבא לב"ד להתיר, ואח"כ הסיח לפי תומו אינו נאמן בודאי ובשנים יש להסתפק היכא דמתחלה הסיח ל"ת ואח"כ בא לב"ד ונתכוין להתיר אי אמרינן הוכיח סופו על תחלתו, ב' אם בא מתחלה לב"ד להעיד ולא להתיר ואח"כ הסיח ל"ת אם נאמר הוכיח תחלתו על סופו

וראיתי באור זרוע הגדול בהל' עגונה סי' תרצ"ה שכ' וכ"פ מורי אבי העזרי דכיון שהתחיל הנכרי מעצמו הדברים אפילו אם ישראל שוב חוזר הדברים ושואלו לידע העיקר הוי מסל"ת וכגון שאינו מזכיר האשה, וכ"פ הר"י אלפסי עכ"ל. ונראה מדבריו דכל דמזכיר אשה לבסוף הוי כונתו להתיר ולא מהני התחלת לפי תומו (ואולי כונת האו"ז על תחלת הדברים וצ"ע). ולפ"ז נראה דאם בא לב"ד בהזכרת שם האשה דהוי כונתו להתיר אינו נאמן לכו"ע אם הסיח לפי תומו אח"כ אלא דאם בא לב"ד להעיד ואח"כ הסיח ל"ת מסתפק המהריב"ל. ונראה מד' המהריב"ל דהיכא דהי' מתחלה ע"י שאלה ואח"כ הסיח