אחיעזר חלק חלק ג מו

הר"א מוורדין -- עוד נראה ליישב ד' הר"א מוורדין על פי המבואר ביבמות דקט"ו בההוא גברא דבשילהי הלולא איתלי נורא בי גנני וכו' ופסתא דידא דשדיא נורא איתלי ואתיליד בי' מומא ומחמת כסופא ערק לעלמא יעוי"ש. ועכצ"ל כיון דאתיליד בי' מומא בין הארכובה ולמטה ערק מחמת כסופא ואין ראי' דנאבד זכרו, ובשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ו כ' לדחות האומדנא דתרוה"ד שנאבד זכרו מהא דיבמות דקט"ו. אולם נראה דדוקא היכי דחזינין פסתא דידא וחזינן דאיתלי בי' נורא חיישינן. אבל סתם לחוש דנתילד בו מום לא חיישינן. ועוד נראה והוא העיקר דמה שקבעו האחרונים י"ב חדש הוא בזמן הזה שהשיירות מצויות וכמש"כ בפסקי מהרי"א להתרוה"ד סי' קל"ט דבזמננו אפילו אדם בינוני אם איתא דחי אית ליה קלא טפי מצורבא דרבנן בימי חכמי התלמוד יעוי"ש. א"כ בזמן המשנה והגמרא י"ל באופן שאין השיירות מצויות ואין עוברים ממקום למקום אין ראי' מה שנאבד זכרו יב"ח וזה פשוט. סימן י"א עוד בענין עגונה בע"ה ג' כ"ה אייר תרצ"א לרב גדול אחד

תורף שאלתו בדבר העגונה סימא אשת הענך פרזעבעצקי שנלקח במלחמה בשנת 1914 ונאבד זכרו אחרי שנת תרע"ה, והוגבה עדות מר' יוסף באסטקעווסקי איך שבעמדו בחצר בא אחד מעובדי צבא מהרוסים ושאל היכן דירת האשה פרזעבעצקי ושאל מאתו למה לך, ואמר שרוצה להגיד לה שבעלה נהרג ואמר לו למה לך לבשרה והלך לדרכו, זהו תוכן השאלה, והענין חמור דהא מבואר ברשב"א ובנמוק"י ביבמות כ"ה דבאומר אמרו לאשת פלוני הוי נתכוין להעיד וכן הובא בעזרת נשים בשם המהר"ם גלאנטי והמוהריט"צ דהיכא ששאל הנכרי על האשה ושאל אותו ישראל הנשאל מה צריך להאשה והשיב לומר לה ממיתת בעלה דלא נחשב מסל"ת, ומה שצידד כבוד הרב הגאון מוהרש"ד כהנא נ"י לפי שלא שאל על האשה רק על בית האשה ואפשר שרוצה לספר לב"ב שהקילו בזה, לפי הגב"ע הלא בפירוש אמר שרוצה להגיד לה היינו להאשה שבעלה נהרג, הלא רצה להודיעה לעצמה ולא לבני ביתה

והנה הרב הגאון מלאסק שי' האריך בזה בדברים נכונים, והעיקר מה שנראה בזה, לפ"מ שנחלקו בזה דלשי' המהריב"ל דדוקא בישראל מפסולי תורה אף שנאמנים במסל"ת, אבל כשאומרים אמרו לאשה לא הוי כמסל"ת כיון שיודע שהאשה ניתרת בזה, משא"כ בנכרי. ובעזרת נשים נסתייע לזה מתשו' הרמב"ם המובא בתשו' מהר"ם אלשקר סי' כ"ו שאמר מי יודע לאשת ראובן היהודי שהוא טבע והתיר שזהו מסל"ת משום דמחלק בין נכרי לישראל ובאמת לשי' הרמב"ם אין הכרח מקושית הרשב"א והנמוק"י ביבמות כ"ה, דהא הרמב"ם מצריך קשור דברים, ואף די"ל דעדיין קשה לר"ל דס"ל דמתכוין להעיד כשר ויקשה מאי מקשי רבנן לר"י מעשה בלסטים אחד כו' דהא י"ל דהוי מסל"ת כמשה"ק הנמוקי"י, ולדידי' הא אאפ"ל משום דלא הי' קשור דברים כיון דס"ל דגם מתכוין להעיד כשר רק במתכוין להתיר פסול, עדיין י"ל לשי' הרמב"ם הא במסל"ת בעינן קברתיו, אלא דבאמת מש"כ הרשב"א והנמוק"י לחדש דבכה"ג לא הוי מסל"ת אין העיקר מצד הקושיא וההוכחה דיבמות דכ"ה די"ל בכמה גווני דא"כ למה נחלקו בזה רבנן ור"י דהא במסל"ת לכו"ע כשר, וכמש"כ בס' עזרת נשים, אלא דס"ל מסברא דכיון באמר אמרו לאשת פלוני הוי מתכוין להעיד, וכדי שלא לעשות פלוגתא בסברא זו, צ"ל כמו שמחלק המהריב"ל בין ישראל פסול לנכרי, אלא דבע"נ הביא בשם מוהר"מ די בוטן, שמחלק דהרמב"ם מיירי שמתחלה הי' במסל"ת [ובאמת בתשו' הרמב"ם לא נמצא התשובה שהובא במהר"ם אלשקר, רק תשובה מעין זה אשר הי' מתחלה ע"י קשור דברים במסל"ת] ואיך שיהי' אם כי המהריב"ל לא הכריע כן למעשה, מידי ספיקא דדינא דמסל"ת לא יצא, גם עיקר הדבר שהחמירו בתשו' מהר"מ גלאנטי והמוהריט"צ המובא בעז"נ דבשואל לנכרי מה צריך ואמר שרוצה להגיד להאשה ממיתת בעלה, דין זה אינו מפורש ברשב"א ובנמוק"י, די"ל דדוקא באומר אמרו לאשה ניכר שמתכוין להעיד והגיד בתורת עדות להודיעה, אבל באינו אומר אמרו רק שאמר שרצה להגיד לה לא נתפרש בדבריהם דזה הוי מתכוין להעיד

והנה בס' מסל"ת מבואר בשו"ע סי' י"ז סט"ו דספק מסל"ת אין משיאין את אשתו דספיקא דאורייתא לחומרא, ועי' בב"ש שם אות מ"ז שהביא תשובת הרא"מ נראה דס"ל דבפלוגתא אזלינן לקולא. ובמראות הצובאות תמה דהא הוי ספיקא דאורייתא. וטעמו נראה לשי' הראשונים דהנאמנות הוא מן התורה כמש"כ בבית מאיר סי' י"ז [וכמו שהארכתי בזה בסי' ח'] ורק מדרבנן החמירו, וספק דרבנן להקל

ובטו"ז סי' י"ז סעי' ט"ו כתב דאם יש אומדנות מוכיחות יש להקל אפילו לכתחלה. ויעוי' בב"ש שם ס"ק ט"ו אלא שי"ל דהא דמהני הוכחות ואומדנות שהביאו האחרונים בזה, היינו שההוכחות הם מדברי העד כמו במקלו ותרמילו, אבל מה שנאבד זכרו אינו מדברי העד. וכן מצאתי בשו"ת גבעת פנחס לההפלאה בסי' כ' שפקפק בזה, אבל בתשו' מ"ב סי' ק"ח שכתב שם אבל הכא דבלא העדות יש הוכחות ואומדנות מבואר שם מדבריו דכל דאומדנות והוכחות ברורות בלא עדות הנכרי מהני, וכן הביא שם בגבעת פנחס בשם שו"ת כרם שלמה דצירוף שלא מדברי העד מהני במקצת מסל"ת או בספק מסל"ת

ובתרוה"ד סי' רל"ט שהקיל בנאבד זכרו היינו דס"ל דע"י שנאבד זכרו יצא מאיסור תורה ודמי למים שאל"ס, והרדב"ז חולק ע"ז ובס' מרה"צ מישב דבריו ויעוי' בשו"ת נטע שעשועים סי' נ"ז מה שהביא ד' הקצוה"ח שמפרש ד' תרוה"ד דהגדת נכרי ע"י שאלה הוי מסל"ת מן התורה. ובנ"ש ביאר דבריו שמתחלה רצה לצדד דמצד נאבד זכרו יצא מאיסור תורה, ועוד אפילו לא נסמוך על אומדנות גרידא מן התורה עכ"פ בהגדת נכרי ע"י שאלה בצירוף אומדנות מהני, דהרי רב אחא בירוש' לא קפיד בשאלת נכרי במקום אומדנות דמקלו ותרמילו, יעוי"ש מה שהאריך בזה, ובש"ש ש"ז מה שצידד דצירוף אומדנות מהני דהוי מסל"ת. ולמעשה הקילו הרבה מגדולי המורים בספק מסל"ת בצירוף אומדנות דהוי כמסל"ת גמור, ובפרט בנ"ד די"ל דלא נחלקו כלל בנכרי, וכו"ע מודים דהוי מסל"ת, ואם נחלקו בזה הלא הוי ספק מסל"ת

ובנידון מה שלא אמר קברתיו, דבע"א במלחמה בעינן קברתיו, ומש"כ הרה"ג רש"ד כהנא נ"י לצדד דבמכירו לא בעינן קברתיו היינו בנכרי מסל"ת לשי' הרמב"ם דבעינן קברתיו, אבל בע"א במלחמה דבעינן קברתיו לא מהני מכירו, ויעוי' בסי' י"ז סעיף נ', וי"א אפילו בע"א אפי' אמר מת או נהרג וראיתיו אח"כ והכרתיו היטב בטב"ע וראיתיו שמת נאמן דהוי כאילו אמר קברתיו, מבואר דאע"פ שודאי מכירו תחלה לא מהני אם אינו אומר מצאתיו אח"כ הרוג, ובאומר מתחלה נהרג והוא מכירו אינו נאמן, ועי' בח"מ שם. אבל גם לדברי הח"מ לא מהני וז"פ, וכ"כ בשו"ת תפארת צבי בסי' כ"ו בפשיטות דלא מהני מכירו בע"א במלחמה. ומה שיש לצדד בזה לגבב השיטות להקל היינו מש"כ הרמ"א בסעי' נ' דיש מקילים במסל"ת דלא