אחיעזר חלק חלק ג מה

דגם לד' המהרי"ק, כיון שע"א חתם ע"ז, א"כ לא עדיף מע"א דעלמא, [דאע"פ דערכאות מהני גם בחתימת אחד כמש"כ בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ע"ד דאפילו אחד ונער קטן סג' מ"מ בדבר שבערוה להמהרי"ק נראה דלא עדיף מישראל, אם נימא דס"ל דנכרי כשר לעדות ומדין עדות הוא כמ"ש להלן]. ובעיקר ד' המהרי"ק שהוכיח מגיטין ד"י שכתבו התוס' שם דהומ"ל דלאו בני עדות נינהו, נראה דהתוס' לשיטתם דנכרי פסול לעדות ואין זה אלא מתקנתא דרבנן, והמהרי"ק אזיל בשי' רבנו יקיר ורש"י בב"ק דפ"ח, ובאמת היא דעה יחידית, ומדהג"מ בגיטין ד"י דמקשה הא לאו בני כריתות נינהו עדיפא מיני' מקשה דל"ש לומר דלר"ש תקנו תקנה בגט שיהי' מועילים העדות לראי' כמו בשארי שטרות דהא לאו בני כריתות נינהו, ועי' בחידושי הרשב"א שם. ולשי' התוס' והר"ן דהא דערכאות כשרים אאטד"ר מ"מ מהני בעד ערכאות במיתה, אע"ג די"ל דלא תקנו רק בד"מ כמו דמצינו בסמנים דרבנן דלא מהני וכן בחשש שאלה, מ"מ מהני בעד מיתה, משום דעיקר חזקה דלא מרעי נפשייהו הוא חזקה גמורה וכדקיי"ל דחזקה אומן לא מרעי אומנתי' מהני בדאורייתא כמש"כ התוס' בחולין דצ"ז בד"ה סמכינן וכן בלוקח טלית מצוייצת מן השוק במנחות דמ"ג דתגר לא מרע נפשי' ולהכי גבי ערכאות הוי חזקה דלא מרעי נפשייהו, רק דמ"מ לא הוי עדות מן התורה להוציא ממון על פיהם שהרי התורה פסלה קרובים ואפילו משה ואהרן דודאי לא משקרי, ולהכי ס"ל להתוס' דתקנתא דרבנן הוא לענין ממון להכשיר ערכאות, אבל בעד מיתה דא"צ תורת עדות ואפילו הפסולים לעדות, כל שאין בהם חשש משקר הכשירו, וכן מסל"ת שאינו בגדר עדות כלל, רק דאומדנא שאינו משקר הוא נאמן ומכש"כ בערכאות, אלא כיון דבתורת אומדנא קא אתי עלה יש לחוש בדדמי

וראיתי בשו"ת הרמ"ץ להגאון מוהר"מ צבי וויטאמיר ז"ל האבד"ק סאמבור בחאהע"ז סי' י"ד שכ' להקל בערכאות דאיכא חזקה דלא מרעי נפשייהו ודאי דמדקדקין ולא חיישינן בדדמי, ומסיק כן להלכה דבכתב מהריגימענט יש לסמוך עליו במלחמה אף בלא קברתיו ולא חיישינן בדדמי ויעו"ש מה שהוסיף להקל במלחמות שבזמננו ויש לצרף לזה גם דברי רבנו שמחה דבמסל"ת לא בעינן קברתיו, ואף דהוי בכתב מ"מ בטעמא דמילתא שכ' להחמיר בכתב לפי דלא הוי מסל"ת ממש, דלמה הצריך להודיע בכתב, אבל בערכאות דדרך הנמוסים להודיע, וגם יש בזה קשור דברים, ולא הי' ע"י שאלה רק שהודיעו לאחיו ולא לאשתו, ואין בזה כונה להעיד ולהתיר הוי כמסל"ת ממש, ואם שדעת רבינו שמחה היא דעה יחידית שאין לסמוך ע"ז, מ"מ מבואר בתשו' ב"ח החדשות בסי' ע"א שהמהרש"ל צירף דעת רבינו שמחה לשארי טעמים

ובאחיעזר חאה"ע סי' י"ז צדדתי לצרף ד' הר"א מוורדין שהקיל במים שאל"ס בנאבד זכרו, דלדעתו גם בחשש בדדמי יש להקל, אף למש"כ בשו"ת הרא"מ סי' ט"ז הובא בכ"מ בפי"ג מהל' גרושין הל' א' דבחשש בדדמי חמירא ממים שאל"ס, והוכחתי מד' הרא"ש ביבמות שהביא ד' הראב"ד דע"א במלחמה לא בעי מת וקברתיו ותנשא לכתחלה, ודייק לה מעובדא דחסא בדקכ"א דאינסבא אפומא דחד סהדא, דאמר מאן איכא בי חסא ולא אפקוה אפילו במים שאל"ס אלא במים שיל"ס תנשא אף לכתחלה, והרא"ש כ' על זה לחלק, דמים שיל"ס לא דמי למלחמה דל"ש לומר בדדמי, כיון דעומד ורואה כל סביבות המים ושהה כדי שתצא נפשו ודאי מת, ולכאורה תמוה, דהא עובדא דחסא הוי משאל"ס, ואיכא בדדמי שמא לא ראה עד שתצא נפשו ואפילו בדיעבד תצא, וצ"ל דלענין חשש בדדמי דאאמד"ר לא תצא כדקיי"ל הכא, ועי' בלח"מ, בפי"ג מהל' גרושין הל' י"ט, ולפ"ז במים שאל"ס דאיכא בדדמי בודאי מ"מ אמרו שם ביבמות דקכ"א איכא דאמרי אנסבא ר"נ לדביתהו, אמר חסא גברא רבא איתיה, אם איתא דסליק קלא אית לי' למילתא, והא ניהו דמצד מים שאל"ס אין חשש מ"מ הא איכא בע"א בדדמי ושמא לא ראה זמן שהי' עד שתצא נפשו, וגם על ד' הראב"ד קשה, דלמ"ל לדייק מדיוקא דבמים שיש להם סוף תנשא אף לכתחלה תיפ"ל דהא מפורש בש"ס לאיכא דאמרי דאינסבא ר"נ לדביתהו לכתחלה, ועכצ"ל דאין ראי' מזה דכמו דמשום סברא דאם איתא דנפיק קלא אית לי' למלתא, מתירין להנשא לכתחלה מצד דין מים שאל"ס להך לישנא, מה"ט מתירין ג"כ לכתחלה משום חשש בדדמי דלא חמיר דין בדדמי מדין מים שאל"ס וכל דבמים שאל"ס מותרת גם בדדמי מותרת לכתחלה, ולפ"ז גם בדין דאבד זכרו לשי' הר"א מוורדין במים שאל"ס, ה"ה בנידון דבדדמי, דלא חמירא ממים שאל"ס ואם נאבד זכרו בע"א במלחמה בלא קברתיו מותרת להנשא, והארכתי לעשות סמוכין לזה

וכיון דהרבה פוסקים חולקים ע"ד הרי"ף והרמב"ם ולא בעינן בע"א במלחמה קברתיו כלל רק שחששו לעמודי ההוראה הרי"יף והרמב"ם יש להקל בזה בערכאות די"ל דדייקי טפי ולא מיטעי ולא העלו בכתב עד שנתברר להם הדבר, וגם ד' רבינו שמחה דמסל"ת עדיף ושי' הר"א מווארדין להקל באבד זכרו

אולם ראיתי במכתב רומעכת"ר שהיתה בקטטה עמו ויש לחוש בזה מצד ע"א בקטטה, וראיתי בשו"ת נחלת דוד סי' ל"ג שצדד להקל ע"י עדות ערכאות בקטטה ולא העלה דבר ברור, אולם באשר לא נגע מעכ"ת בזה נראה שהיתה קטטה סתם לא באופן המבואר בשו"ע סי' י"ז סעיף מ"ח, שאמרה גרשתני בפני פלוני ובאו העדים והכחישוה או שהמיר דתו, דדוקא בהוחזקה שקרנית, כמו בגרשתני או במומר שאינו ראוי לדור עמו, כמוש"כ בנובי"ק סי' מ"ב, אבל בסתם קטטה לא חיישינן לזה ובודאי ע"א נאמן

והנני מסכים עם רומעכ"ת להתיר אשת שמואל מאיר נעלקין על יסוד המכתב שנתקבל מלשכת שר המלחמה בפאריז לאחיו מאריץ נעלקין אחרי שיוחקר ויודרש שאין מאריץ נעלקין אחר בלאדז, כמש"כ מעכת"ר

וע"ד אשר העיר הדר"ג על שי' הר"א מוורדין דמתיר לכתחלה במים שאל"ס באבד זכרו ולפי דברי האחרונים הזמן י"ב חדש ויקשה ממתניתין דשלהי יבמות מעשה באחד ששלשלוהו לים והעלו ממנו אבר ואמרו חכמים אם מן הארכובה ולמעלה תנשא. והרמב"ן והרשב"א הביאו מדברי הירושלמי דלא התירו אלא לאחר יב"ח ולשיטת הר"א מוורדין גם למטה מן הארכובה תנשא במים שאל"ס ונאבד זכרו יב"ח. וצ"ל דס"ל להר"א מוורדין כהריב"ש דהיכי שלא שהו עד שתצא נפשו אם ניסת תצא. או דס"ל דלא כהה"מ על פי הירושלמי עכ"ד. יפה העיר אלא דאאפ"ל דהר"א מוורדין ס"ל כהריב"ש דהרי עובדא דהר"א מוורדין שהובא במרדכי שהתיר אשה שחזקות מוכיחות שנטבע בעלה שהכלים אשר אתו בספינה נמצאו על שפת הים. א"כ לא ראו כלל הטביעה ומי יודע ששהה עד שתצא נפשו. וכן הוכיח בשו"ת משכנות יעקב חאה"ע סי' ח' דדעת הר"א מוורדין דאין חילוק דהכל נכנס בכלל משאל"ס וגם אם לא שהה עד שת"נ לא תצא יעוי"ש, ויקשה לפי"ז מהירושל' ביבמות דמצריך י"ב חדש דגם למטה מן הארכובה תנשא. אלא דבביאור ד' הירושל' יבמות שם לא מסתברא נותנים לו שהות כדי טריפה י"ל דהוא בניחותא דלא מסתבר להמתין י"ב חדש, וכמש"כ בהגהות מוהר"א מגריידיץ בירושלמי דפוס ווילנא וכ"כ בשו"ת שאילת דוד חאה"ע וזהו שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא הצריכו י"ב חדש. ואפ"ל שכן הוא דעת