אחיעזר חלק חלק ג מ

ניזל בתר השתא. [ולכאורה הי' נראה בדהתו"ס פסחים צ"א דגם בנפל עליו הגל באופן שאינו רובן לאבד מ"מ אזלינן כשעת מציאתן כמש"כ התוס' שכל הטומאות כשעת מציאתן ובאמת מאי דנקטי שכל הטומאות כשעת מציאתן תמוה דהא זה אינו אלא לגבי תרומה וקדשים, ואפ"ל בכונתם דמפרשים דהג"מ בספק טמא ברה"י, אלא כיון שאנו מסופקים אם חי הי' כשהתחיל לפקח והוי כנגע באחד בלילה, דהוי טומאה דלמפרע כמש"כ המהר"ם בריש נדה, ועי' בש"ש ש"א פ"ח ובטומאה דלמפרע שי' המהרש"א בריש נדה דהיכא דליכא חזקה טמא ודאי, ועי' מל"מ פ"י מה' מקואות מש"כ כשי' המהרש"א והוכיח ממקוה שנמדד ונמצא חסר דמשני בריש נדה לר"ש דלהכי לא יליף מסוטה משום דבסוטה איכא רגל"ד ותיפ"ל דהו"ל טומאה דלמפרע אעכצ"ל דבמקוה דאיכא חזקת טמא נגד חזקת המקוה בכה"ג טמא ודאי, וע"ע בש"ש ש"א פ"י ולפ"ז להכי מהני חזקה דהשתא לגבי טומאה כשעת מציאתן משום דכיון דאיכא חזקה נגד חזקה, בכה"ג טמא ברשות היחיד אף למפרע ובגל ארוך פטור מלעשות פסח שני דהוי ספק שמא לא האהיל כלל והא למפרע לא ילפינן מסוטה

ויתישב בזה גם מש"כ רש"י שם דבגל ארוך פטור משום דלא אפשר כדאמרינן גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן, והא בלא זה ספק טומאה ברה"ר טהור, יעוי' בשו"ת בית אפרים שם ובהגהות הרש"ש, ולמש"כ כונת רש"י גם בס"ט ברה"י כיון דהוי טומאה דלמפרע ואין בו דין טומאת רה"י מ"מ הוי ספק ככל הספיקות בספק איסור ואזלינן לחומרא ומ"מ פטור לעשות פסח שני משום דלא אפשר. אבל אחרי התבוננות נראה דזה אינו דעד כאן לא אמרינן דטומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה רק היכא דמעיקרא לא נולד הספק כלל, כמו באשה דהספק נולד עי"ז שראתה עכשיו, אבל בנפל עליו מפולת דבאותו שעה נולד הספק וצריכים אנו לדון אם המאהיל טמא או טהור: אין זה טומאה דלמפרע וצ"ל לפ"ז בנגע באחד בלילה דבאותה שעה מוקמינן אותו בחזקת חי, אין כאן ספק כלל, ורק דלמחר השכים ומצא מת ונולד עי"ז הספק הוי טומאה דלמפרע. אולם בתוספתא שם מובא בר"ש מעשה במסוכן אחד שהיו מוליכין אותו כו' והיו הכתות מתחלפות כו' ולא טימאו אלא כת אחרונה בלבד, והא מסוכן מיירי בנתעלף ואינו ידוע אם חי הי' או מת כמש"כ הרמב"ם, ולפ"ז נולד הספק באותה שעה, וכה"ג ברה"י יהי' טמא בודאי, וצ"ל דמיירי ברה"ר והכתות מתחלפות היו שלשה בני אדם דהוי רה"ר. אולם מדהתו"ס בנדה ד' שכ' דהא דנקטי ברה"ר לאו דוקא, וכן בד' הר"ש פ"ה דטהרות משנה זו דמוכיח מזה דאין חילוק בין למפרע ובין להבא. והא בפשוטו י"ל דלהכי איצטריך להא דרה"ר אף באופן דבאותה שעה שנגע הי' ספק אם הוא חי או מת (כלשון המשנה דאינו ידוע אם חי הי' או מת דמשמע שהי' ספק בשעה שנגע) ונראה דבכה"ג הוי טומאה דלמפרע כיון דאנו דנין עכשיו לכשנמצא מת ואפשר דבאותה שעה שנגע אף אם אנו מסופקים חזקת חי עדיפא דהוי כמו חזקת הגוף דמהני אף ברה"י כמש"כ הש"ש שם]. אולם איך שיהי' נראה פשטות דהג"מ ודהתו"ס בפסחים דאף ברה"ר בגל עגול טמא משום כשעת מציאתן, וכן נראה הא דגל ארוך פטור דמיירי ברה"ר, ומאי דתמהו על פירש"י שפירש משום דלא אפשר הא ס"ט ברה"ר טהור נראה בפשוטו למש"כ התוס' בריש נדה דהיכא דעכשיו טמא בודאי לא ילפינן מסוטה לס"ט ברה"ר, והא דלא מוקמינן על חזקתו משום דלענין תרומה וקדשים הא מחמרינן ולהכי אם הי' באפשרי להביא על תנאי היו מחמירים וע"כ פירש"י דלא אפשר]

ובפשוטו הי' נראה דמש"כ הרמב"ם דבנודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט, היינו דאינו גט אפילו מדרבנן, אבל אם לא נודע שמת הבעל קודם הגט רק שהיינו מסופקים בכה"ג א"א לסמוך על חזקה דהשתא ומדרבנן מחמרינן משום חומרא דא"א כמו שכתבו התוס' ביומא נ"ה לחלק באיסור יבמה לשוק דהחמירו משום חומר א"א בזקן שהגיע לגבורות מתרומה, ולהכי אין סתירה מדהתו"ס בפסחים דאזלינן בתר השתא בפסח. אבל בחומר א"א חיישינן מיהו מדרבנן, ולהכי לא כ' הרמב"ם ואם לא נודע הוי ספק מגורשת ואינה מגורשת כמ"ש בפ"ט מה' גירושין הכ"ב. אולם ראיתי ברבנו ירוחם נתיב כ"ד שכ' אבל עיר שהובקעה כו' נותנים לה חומרי חיים וחומרי מתים והשליח לא יתן הגט ואם נתנו ה"ז ספק מגורשת עד שיודע אם הי' מת או חי בשעת קבלת הגט עכ"ל, מבואר מלשונו דכל זמן שלא נתודע ה"ז ספק מגורשת כמו בספק גט קודם למיתה או מיתה קודם לגט. ובאמת טעמא בעי כיון דרובן לאבד והוי ספק מ"ט לא ניזל בתר השתא

ה) ונראה בשי' הרי"ו דמפרש ד' הרמב"ם בספק מגורשת מן התורה דאינו מפרש כשי' הריב"ש דלהכי נותנים חומרי חיים וחומרי מתים משום דרובא לא עדיף מב' חזקות, דכבר תמהו ע"ז בשו"ת הנוב"י סי' מ"ג וכ' דלא הוי רובן לאבד. וכן האריך בזה הגאון ר"ח מוולאזין בשו"ת הנספחות לס' מקור מים חיים ובחוט המשולש, ובשו"ת משכנות יעקב אה"ע סי' ח' האריך בזה, דע"כ לא מיירי מתניתין בהני דרובן לאבד ומה שאמרו בב"ב קנ"ג מה ספינה שרובן לאבד: דהרמב"ם מפרש בפיה"מ דספינה שאבדה היינו שנשארה בלי עוגין ומשיטין שיתנהגו בה. כמש"כ ג"כ בשו"ת ר"ב אשכנזי, ואיכא מיעוט שאינה לאבד ולא נטבעה הספינה וגם מיעוט נמלטים, וכל הני דתני מיירי באופן דלא הוי רוב גמור, ולהכי נותנים לה חומרי חיים וחומרי מתים מן התורה, וכיון דאיכא חזקת חיים וחזקת א"א להכי כל זמן שלא נודע שחי הי' בשעת קבלת הגט ה"ז ספק מגורשת כדין ספק גט קודם למיתה או מיתה קודם לגט, משא"כ באופן דאיכא רוב גמור שפיר אזלינן בתר חזקה דהשתא, דכיון דאיכא רובא מתחלה ונתבטל החזקה דמעיקרא א"כ לפ"מ דקיי"ל כרב דהרי היא בוגרת לפנינו, מאיזה טעם לא ניזל בתר חזקה דהשתא דהא גם לשי' התוס' שם מבואר כיון דרגילות להביא שערות בצפרא אזלינן בתר השתא, וה"נ כיון דרובן לאבד מהכ"ת לא ניזל בתר חזקה דהשתא, ויעוי' בשו"ת רעק"א סי' ז' מש"כ בבאור דהתו"ס בב"ק קנ"ו בד"ה בודקין. דהיכי דמסייע חזקה דרבא גם לשמואל מוקמינן לה אחזקה דהוי גדולה למפרע, וכמש"כ בתשו' הרא"ש סוף כלל ל"ג, וכ' שם דאף להרמב"ן החולק היינו להוציא ממון, וגם הביא שם מאי דמבואר בהלכה בחו"מ סי' ל"ה דמחזקינן לענין עדות דהוי גדול למפרע ומהני עדותו אף להוציא ממון ולא חששו כלל לשי' הרמב"ן יעוי"ש. ולכאורה יש להעיר ע"ז מדהתו"ס חולין צ"ו בד"ה פלניא שהקשו וא"ת והא משיאין אשה ע"פ סימנים כו' ואם לאחר שזינתה באו עדים שזינתה קטלינן לה כו' ואפילו נתברר ע"י עדים שבעלה הראשון כבר הי' מת בשעת הזנות ולא אמרינן שמא בעלה הי' חי בשעת קידושיה כו'. ולפמש"כ כיון דבאמת סימנים מהני להתיר אשה ואיתרע עי"ז בודאי חזקת חיים וחזקת א"א דהוי כרובא, כיון דסימנים דאורייתא לגבי כל האיסורים ורק דלא קטלינן ע"י סימנים, וכיון שנתברר אח"כ שבעלה הי' מת בשעת הזנות א"כ מה"ט ניזל בתר חזקה דהשתא. והא בודאי לרב דס"ל הרי היא בוגרת לפניך הוי הקידושין ודאי, והא סוקלין ושורפין על החזקות. ואפ"ל דהתוס' הקשו אליבא דשמואל דס"ל דחיישינן לקידושי שניהם ולא