אחיעזר חלק חלק ג לד

דילמא מה"ט ר"מ ס"ל עובר בסיפא אע"ג דברישא ג"כ עובר משום דכו"ע ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה ולהכי בסיפא לד"ה עובר וברישא עובר לר"מ משום דס"ל כר"ש בב"ק ע"א דדהגל"מ כמ"ד והכא דיגבה לאחה"פ הוי גול"מ אליבי', אע"כ דגם אי ס"ל דהגל"מ לאו כמ"ד מ"מ עובר מטעם דאיתרבי מלא ימצא, ובע"כ הא דחכמים ס"ל דאינו עובר הוא משום דאין זה גורם ודאי כיון דאפשר שיפרע לו הנכרי בתוך זמנו דבהגיע זמנו לאחה"פ איירי

ג) ובישוב קו' המחנ"א נאמר, דהנה ידוע שי' הרא"ש וגדולי הראשונים דמתנה ע"מ להחזיר צריך קנין מחדש, והר"ן והרא"ש הכריחו זה מהא דאמרו בגמ' בסוכה לא ליתן אינש לולבא לינוקא דינוקא מיקני קני אקנויי לא מקני, ואם איתא יתן לו ע"מ להחזיר אלא ע"כ דגם בע"מ להחזיר צריך קנין מחדש, ואם נימא דעובר בב"י משום דהוי שלו לאחה"פ ויאסר בהנאה וכיון: שכן אין זכי' באסה"נ וא"א לקיים תנאו וממילא המתנה בטילה ויאסר מטעם דהוי שלו ממש

אך נראה דהנה התוס' בקדושין ד"ו הקשו מ"ט אם לא החזירו לא יצא הא בעינן תנאי כפול ותי' דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהי' דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו. והב"ח פי' בכונת התוס' כיון שהנותן צריך לאתרוג לצאת, והוא דוחק דאטו אם יש לו אתרוג אחר ישתנה הדין, וגם דזה אינו מבואר בד' התוס'. עוד תי' דבכל מתנה ע"מ להחזיר ל"ב תנאי כפול דהוי אומדנא דלא נתן רק ע"מ להחזיר, והוא תמוה כמו שהק' המקנה מגיטין ע"ד דמבואר שם בהרי זה גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת לר"מ דבעי תנאי כפול משום דלא כפל תנאו ולהכי תנאי בטל ומעשה קיים. אולם פשטות ד' התוס' מוכיחים דאומדנא איכא משום דאין כונתו אלא שהמקבל יהי' יוצא ידי חובתו וכיון דבמתנה ע"מ להחזיר יצא ממילא אומדנא הוי דלא נתן אלא ע"מ להחזיר דבהכי סגי לצאת י"ח, וכן פי' האבני מלואים, ותתיישב קו' המקנה דהתם ליכא אומדנא

ולפ"ז גם בחמץ אם לא התנה תנאי כפול נימא דאלו הי' סגי במתנה ע"מ להחזיר להפקיע האיסור אז בודאי איכא אומדנא דכונתו ע"מ להחזיר, אבל כיון דהי' עובר בב"י מצד גול"מ ונאסר החמץ בהנאה וא"א לקיים תנאו להחזיר משום דאין זכי' באיסה"נ ותתבטל המתנה שוב ליכא אומדנא דכונתו ע"מ להחזיר וכל שלא התנה תנאי כפול התנאי בטל והמעשה קיים והמתנה קיימת לעולם. ואף לד' הריטב"א דמחייב המקבל מטעם שכירות אף שלא התנה תנאי כפול כמ"ש ביבמות ק"ו וכמו שהאריך הקצוה"ח בסי' רמ"א, מ"מ בשכר פעולה יכול לחזור בו ולתת הדמים אף אם הבטיח החפץ וכמ"ש הר"ן בע"ז פ"ה ושוב לא הוי שלו בודאי, והדר דינא דאינו עובר בב"י: וממילא יכול לזכות אחר הפסח וא"צ תנאי כפול דשוב הוי אומדנא מכיון דבהכי סגי להפקיע האיסור, מאי אמרת דשוב יעבור בב"י, הא אם יעבור מתנה קיימת היא. ואף דבחמץ שלו אינו ברשותו הוי ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, אבל אאפ"ל דעשה הכתוב אינו שלו לעולם כאלו הוא שלו

וגם אם התנה תנאי כפול דהמתנה בטלה אם נימא דאין זכי' באסה"נ מ"מ י"ל עפמשה"ק התוס' בהא דאם לא החזירו לא יצא הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ותי' דדוקא היכא דשניהם סותרים זא"ז כי ההיא דע"מ שתחזירי לי את הנייר משא"כ היכא דאין סותרין זא"ז עיי"ש. ולפ"ז ה"נ הא דמהני התנאי משום דאינו סותר המעשה, אבל הכא אם נימא דאין זכי' באסה"נ ולא משכח"ל שיחזיר אח"כ הוי המעשה בטל דא"א לקיים התנאי ושוב התנאי סותר המעשה ותנאי בטל ומעשה קיים וכנ"ל. וגם למ"ש הר"ן דלהכי בינוקא לא בטלה המתנה אע"ג דהתנה ע"מ ע"מ להחזיר משום דכיון דא"א לי' להקנות התנאי בטל דהוי כמפליג בדברים, ה"נ התנאי בטל ומעשה קיים והוי מתנה חלוטה ושוב יכול לזכות אח"כ דמותר בהנאה כחמצו של נכרי. ואף לפמש"כ הר"מ דהקונה חמץ בפסח לוקה אע"ג דאין זכי' באיסוה"נ, ולשיטתו אפשר להקנות, נראה לפמש"כ הר"ן בע"ז ד' מ"ב גבי הא דדילמא אגבה והדר מבטלה, דאין זכי' באיסוה"נ משום דאצל הנכרי מהני ביטול, ומזה למדו הר"ן והריטב"א דחמץ בפסח של נכרי שאפשר ישראל לזכות בו, ונראה דזהו טעם הרמב"ם דהקונה חמץ בפסח מיד נכרי לוקה משום דביד הנכרי יהי' דמים לאחר הפסח יעו"ש, אבל בנותן לנכרי מתנה ע"מ להחזיר אם נאמר שיהי' בידו להקנותו להנותן בחזרה, הלא יש להנותן גורם לממון דאחה"פ יהי' שלו ואסור בהנאה, ולהכי אי אפשר להקנות בחזרה, ולהכי התנאי בטל כמשכ"ל

ולפי האמור צדקו דברי הח"י שכ' דתחזירנו לי לא מהני אבל לאו מטעמי', אלא דהתם כיון שאינו בדרך תנאי לא מהני אף דהמתנה הוי לזמן מ"מ מצד דהגל"מ עובר בב"י דחזי לאחה"פ, דהתם א"צ זכי' מחדש אלא דהוי שיור בגוף המתנה וכמו שנתן לו לשעה דמי ואין הקנין פירות של חבירו מפקיע קנין הגוף שלו, זולת אם התנה הוי מתנה בלי שיור אלא שהטיל תנאי במתנתו

ולפ"ז יתיישב דהג"מ בפסחים י"ג דע"כ הוצרך הנפקד למוכרו דא"א לתת לו מתנה ע"מ להחזיר בלתי שיהי' בידו ליתן מתנה חלוטה, דאל"כ עובר בב"י מצד דהגל"מ, מאי אמרת דא"כ התנאי בטל ומעשה קיים הלא זה אין בכח הנפקד ליתן דבר שאינו שלו, ולכן אף דלפי האמת יוחזר החפץ אבל מכיון שאין בכחו ליתן לעולם הלא תתבטל המתנה ע"מ להחזיר מצד בטול התנאי, והא דא"א לו ליתן לאחר במתנה חלוטה משום דבידו למכור

ד) המג"א בסי' תנ"ד כ' דמורסן משמע דבא לידי חימוץ, מדיוצאין בהם יד"ח מצה לדעת הרי"ף. ועי' ח"י שתמה עליו שתלה א"ע בשי' הרי"ף שהיא דחוי', ובאמת משנה שלימה שנינו אין שורין מורסן לתרנגולים

אך נ"ל בזה דשפיר דייק דוקא מדברי הרי"ף, משום דלכאורה קשה לפי שי' הראב"ד ודכוותי' דבאורז יש בו משום חימוץ. א"כ למה אינו יוצא יד"ח מצה, וע"כ צ"ל דאע"ג דאמרינן גבי' דיש בו משום חימוץ לא הוי כ"א חמץ נוקשה, ונוקשה, מדרבנן, ולכן כיון דמה"ת אין בו משום חימוץ אינו יוצא מטעם זה במצה, -- והנה מהא דאין שורין את המורסן אין ראי' דחמץ דאורייתא הוא, משא"כ חמץ נוקשה מיהא הוי ואאמד"ר, אך מ"מ יש להביא ראי' מהא דיוצאין ידי חו' מצה, והרי"ף ס"ל דנוקשה מדרבנן, וא"כ אי"ל דיוצאין יד"ח מצה, כיון שאינו בא לידי חימוץ מה"ת

ה) בפסחים דל"ה בטעמא דר"ל עיסה שנילושה ביין ושמן דאי"ח על חימוצה כרת, הואיל דאין אדם יוצא בה ידי חובתו, דהויא לי' מצה עשירה, ומקשה שם ר"ה ברי' דר"י מהמחהו וגמעו דאם חמץ הוא ענוש כרת אף דאין יוצאין י"ח מצה בזה. וקשה לי דהא י"ל בהא דר"ל דדוקא בעת לישה קודם שנחמץ דלית עלה איסור חמץ לחייב כרת, אבל אם כבר נחמצה קודם שנילושה חייב עלי' כרת, והרי אפילו נפסל מאכילת אדם חייב בנחמץ קודם, ומיירי הא דהמחהו וגמעו שנתחמץ קודם שהמחהו, ואז הי' ראוי לצאת ידי חו' מצה וצ"ע.