אחיעזר חלק חלק ג לג

בדעתו ורצונו ואינו נעשה שומר בע"כ מהכ"ת יתחייב אח"כ מדין ש"ש כל שלא קבל עליו השמירה, ולשי' הפוסקים שצריך קנין בודאי דצריך קנין על התחייבות ש"ש כמו שמבואר מדרש"י ב"מ צ"ח: וע"ע בחו"מ סי' ע"ב ס"ד ובתומים שם ס"ק י"ט דאף דהרשהו הלוה להשתמש במשכון מ"מ אינו ידוע אם המלוה קבל עליו יעוש"ה, ובודאי מיירי דקיימי בחצרו ואין חסרון מצד הקנין והספק הוא מצד הסכמת השואל ורצונו

ומש"כ עמש"כ דבש"ח שהי' לו לקדם ברועים ובמקלות בשכר ולא קידם דפטור שהק' דליהוי שומר אבידה, וכתבתי דחיוב מצות השבת אבידה אינו גדול מחיובי ש"ח שאינו מחוייב בשכר, וע"ז השיב כת"ר דכיון דש"ח אם הציל בשכר חוזר ונוטל מבעה"ב הו"ל כמו שהתנה ולמה יפטור מהשבה ואפי' ברועה בשדה שלא נתחייב מדין שומר אבידה למה יפטור ממצות השבה ולא תוכל להתעלם עכ"ד. בדעתי הנני עומד דלא מצינו שיתחייב במצות השבת אבידה יותר מש"ח, וכיון דש"ח בשכר אינו מחוייב להוציא משלו דלהכי פטור בשכר אף שבודאי יקבל בחזרה דחוזר ונוטל מבעה"ב ואף שקבל עליו שמירתו, מהכ"ת דמצות השבת אבידה תחייבנו להתעסק כ"כ ולהוציא משלו, ובודאי דאם מתעסק מקיים מצות השבת אבידה, אבל כיון דהשבת אבדה יש לה גדרים ותנאים, ואם היתה שלו מרובה משל חבירו פטור דש"ח בודאי חייב בזה אם הפשיעה תהי' מצדו בשביל שהי' צריך להציל את שלו משום שקבל עליו שמירתו, ובכ"ז נפטר אם הי' לו לקדם ברועים ובמקלות בשכר, מנ"ל דמצות השבת אבדה גדולה מחיובי ש"ח, ולהכי ש"ח בחנם ולא בשכר שאין בזה חיוב מצד השבת אבדה אף לכתחילה (אף דמגוף לשון הגמ' אין ראי' דהא דקאמר ש"ח בחנם ולא בשכר היינו לענין החיובים, דבחנם חייב לשלם אם לא קידם, ובשכר פטור). סימן ז' בענין מתנה ע"מ להחזיר בחמץ, ועוד הערות

א) בטוש"ע או"ח סי' תמ"ח ס"ג חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפי' הניחו שוגג או אנוס ואם מכרו או נתנו לעכו"ם שמחוץ לבית קודם הפסח אע"פ שהישראל מכירו ויודע שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו עד אחה"פ ויחזור ויתננו לו מותר, ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט' אבל מתנה ע"מ להחזיר לא מהני עכ"ל. והמ"א הביא ד' הגהות מיימוני דרק משום חומרא דחמץ הוא וחומרא יתירה היא והבו דלא להוסיף עלה, ולפי שיטתו בדיעבד אין לאוסרו. ובשם הרדב"ז כ' דמדינא הוא דשמא לא יקיים התנאי ועבר בב"י וכיון שעובר לא יועיל אח"כ קיום התנאי להפקיע מידי איסור בל יראה שכבר עבר דכ"ז שהתנאי תלוי הוי כפקדון. והמ"א דחה זה דבדבר שאינו בידו ל"א הואיל, ומהכ"ת יחשב כפקדון כשמקיים התנאי, ומסיק שם דאם אמר ותחזירנה לי בלי תנאי מהני, ועי' ח"י ובדמ"ר שכ' לחלק מפדיון הבן דהכא סגי במתנתו לזמן, יעוי' בדבריהם. ולכאורה קשה אי נימא דע"פ דין מהני מתנה ע"מ להחזיר א"כ לא יוכל הנפקד למכור החמץ מכירה חלוטה, דהא קיי"ל דכל היכא שיש בידו להפקיע איסור חמץ באופן שלא ימכר מכירה חלוטה אין בזה השבת אבידה וכמבואר כן בסי' תמ"ג, ולפ"ז אם מועיל מתנה ע"מ להחזיר כמו שביד הנפקד למכור בבי"ד כ"כ יש בידו ליתן מתנה ע"מ להחזיר וא"כ יקשה בפסחים די"ג דהגיעה שעה חמשית וא"ל צא ומוכרם בבי"ד כמאן כרשב"ג וכו' והא כיון שיש בידו ליתן מתנה ע"מ להחזיר או כד' המג"א בותחזירנו לי דמהני הרי אסור להנפקד למכור. לא קשה הא יכול למכור בדבר מועט באופן שיחזירנו לאחה"פ, דירא פן לא יחזירנו כיון דלא הטיל תנאי ורק שמכירו, וגם שמא לא יתרצה קונה נכרי לזה, אבל מתנה ע"מ להחזיר או בלא תנאי כד' המג"א הי' יכול הנפקד לעשות בלי שום חשש

ב) והנראה בזה דהמחנה אפרים בה' מאכ"א הקשה ע"פ המבואר בפסחים כ"ט דחמץ של הקדש כיון דחזי לאחה"פ הוי גול"מ, ובחמץ דרבי קרא לענין ב"י בדהגול"מ לכו"ע א"כ במתנה ע"מ להחזיר אחה"פ כיון דלאחה"פ הוא שלו הרי הוא עובר בב"י מדינא דאורייתא. ומזה העלה דבקבלת אחריות סגי במוציאו מרשותו וכד' ר"ת ביחד לו בית אף אם קבל עליו אחריות דאינו עובר עליו, וגם לדרש"י דוקא ביחד לו בית משא"כ במוציא מרשותו, וה"נ מועיל במתנה ע"מ להחזיר במוציא מרשותו לרשות הנכרי, ולפ"ז במתנה ע"מ להחזיר אם הוא ברשותו הרי הוא עובר בב"י משום דהגול"מ דהוי שלו לאחה"פ ובמוציא מרשותו סגי. אבל עדיין קשה לפי המבואר ברמ"א בסי' ת"מ להלכה בשם הש"ג דאפי' אם הפקיד החמץ שקבל עליו אחריותו ביד נכרי אסור, והמג"א החליט לחלק דאם הנכרי הנפקד קבל עליו אחריות סגי אבל בלא קבלת אחריות של הנכרי הנפקד עובר עליו, וכיון דבמתנה ע"מ להחזיר אין עליו דין שמירה יקשה דיעבור על ב"י משום דלאחה"פ יקנה ויהי' שלו

ולכאורה יש לחלק דשאני בחמץ של הקדש שההקדש הוא בעלים דהחמץ ואע"פ שאינו שוה ממון כעת גורם לממון מיהא הוי דהא חזי לאחה"פ, משא"כ במתנה ע"מ להחזיר דעכשיו הבעלים הוא המקבל מתנה רק שיוחזר להנותן אחה"פ בכה"ג ל"ה גול"מ. אלא דלהשיטות דאיסור הנאה אין לו בעלים א"כ גם בחמץ של הקדש לא הוי בעלים והוי כהפקר ומ"מ חשוב גול"מ כיון דלאחה"פ יהי' לו שיווי ממון, ואף דיש לחלק קצת דבהקדש דאין שום חובת ביעור עליהם ורק שאין לו שיווי, כל ששוה לאחר זמן הוי גול"מ, מ"מ הא השאגת ארי' השתמש בסברא זו דלר"ש דס"ל דהגול"מ כממון דמי חשוב חמץ ברשותו. ועוד דהא חזינן דהשומר נחשב בעלים מה"ט דדהגול"מ כמ"ד לענין תשלומי דו"ה וה"נ יחשב בעלים במה שלאחה"פ יהי' בהכרח שלו. ועי' בקצוה"ח סי' שפ"ו שהק' בהמוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל' יום דלר"מ שני אינו בדין יום או יומים משום דקנין פירות דראשון כקה"ג דמי, והק' דמ"מ הא ר"מ ס"ל כר"ש דדהגול"מ כמ"ד וא"כ למה לא יהי' שני בדין יום או יומים מצד דהגול"מ דהא לאחר ל' הוי שלו. ומבואר דעתו דאף מה שאינו שלו עתה הוי שלו מצד דהגול"מ. רק מה שתי' שם דבאיתי' בעיני' לא אמרי' דהגול"מ כמ"ד לא אדע לחלק בגול"מ כזה, דדוקא בגול"מ דחיוב אחריות דכ"ז דאיתי' בעיני' ליכא עליו חיוב אחריות רק לכי מיגניב או מיתביד התם יש לחלק שפיר בין איתי' בעיני' לליתי' בעיני', משא"כ בגול"מ דלאח"ז מהיכ"ת נחלק שם בין איתי' לליתי' בעיני', ואדרבא באיתי' בעיני' ויהי' הממון שלו לאח"ז עדיפא

ויש להכריח מזה לכאו' דדוקא לר"ש דס"ל דהגול"מ כמ"ד חשוב החמץ ממון הקדש מה"ט דחזי לאחה"פ, אבל לרבנן דס"ל לאו כממון דמי אלא דאפ"ה איתרבי חמץ שחייב באחריותו מלא ימצא בקבלת אחריות לחוד איתרבאי לבל יראה דחשוב מצוי בידך, אבל מנ"ל דגזה"כ הוא דבדהגול"מ מחמת דחזי לאחה"פ יעבור ג"כ בב"י, ואין לך בו אלא חידוש דגול"מ מחמת קבלת אחריות אבל לא גול"מ זה. ונראה דגם זה ליתא, דהא בפסחים ל"א מקשה א"ה אימא סיפא אבל עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו ד"ה עובר עליו והא איפכא מיבעי לי' למ"ד התם אינו עובר הכא עובר למ"ד התם עובר הכא אינו עובר, ואם איתא