אחיעזר חלק חלק ג יט

ברשותו אבל אינו יכול לבערו כו' ופירושה שהי' במשמע ולא יראה לך חמץ בכל גבולך שלא נניח חמצנו בכל גבולנו אפילו בביתו של נכרי, ולכך בא בבתיכם להוציא ביתו של נכרי כו'. וזהו שסיימו בבריתא יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל מהיקש בתים וגבולים קאמר דמה בגבולין מותר דכתיב לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף בבתים נמי מותר כו' עכ"ל הרמב"ן. הרי מפורש בד' הרמב"ן דעיקר הלמוד מבתיכם הוא למעט חמץ של ישראל ברשות נכרי אבל על חמצו של נכרי ביד ישראל לא נתמעט מבתיכם דאדרבה בתיכם משמעו לאיסור, רק דיליף מהיקש דגבולין דכתיב לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה כו' [ושעור ד' המכילתא נראה דעיקר ידעינן מבתיכם למעט חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי, וא"כ העיקר תלוי ברשות והי' בדין שגם חמצו של נכרי בבית ישראל יעבור והא ידעינן דאתה רואה של אחרים, לפיכך אנו מפרשים בבתיכם ברשותיכם וביכלתכם דלפי שהוא של נכרי ואינו יכול לבערו], ולפ"ז בתשביתו דלא כתיב לך, א"כ מבתיכם לא נתמעט רק חמצו של ישראל ביד הנכרי, אבל חמצו של נכרי ברשות ישראל קרוי בבתיכם, אע"כ צ"ל כמש"כ השאג"א דילפינן שאור דהשבתה משאור דראי' דאי אתה רואה של אחרים ומיני' דבקבלת אחריות עובר גם על תשביתו כמו על בל יראה

והנה לפי הגירסא שבמכילתא המובא ברש"י שם לא ימצא בבתיכם מנין לגבולך ת"ל בכל גבולך מה ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך שברשותך יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל ולא קיבל עליו אחריות עכ"ל. והר"א מזרחי כתב דלפירש"י המכילתא לא דריש מ"לך" למעוטי חמץ של נכרי, ולפ"ז גם בתשביתו דכתיב בתיכם, ממעטינן ג"כ חמץ של נכרי כמוש"כ המקו"ח. אולם הא תמוה לכאורה דא"כ מנ"ל דבקבלת אחריות עובר דאי אפ"ל דמלא ימצא נפיק דפירש"י בפסחים ד"ה מדלא כתיב לך גבי לא ימצא, אבל כיון דלא ס"ל לך למעוטי של נכרי ומהכ"ת נדרוש מ"לא ימצא" על קבלת אחריות, וגם אם נימא דמפשט דלא ימצא דריש על קבלת אחריות כמו שנראה מלשון רש"י פסחים ד' ו' מ"מ מאן מפיס לחלק דרשות המקרא למעוטי מלא ימצא בבתיכם חמץ של נכרי שלא קבל עליו אחריות דאינו עובר ומלא ימצא בקבל עליו אחריות דעובר. ונראה בשי' רש"י דהא דממעטינן מבתיכם חמץ של נכרי שהופקד ביד ישראל אע"פ שהוא באמת בבית ישראל משום דכיון דשמור הוא לשם המפקיד בית המפקיד קרינן בי' כמש"כ הרא"ש ע"ד הגאונים, ולפי גרסת רש"י לא גריס יצא חמצו של ישראל בבית נכרי, דאמת דבכה"ג בתיכם קרינן בי'. וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' חו"מ הל' א' כתוב בתורה לא יראה לך חמץ יכול אם טמן אותו או הפקיד אותו ביד נכרי לא יהא עובר ת"ל שאור לא ימצא בבתיכם אפילו הפקידו או הטמינו עכ"ל, הרי דמבתיכם דריש דאפילו הפקיד אותו ביד נכרי קרוי לא ימצא בבתיכם לפי שהוא בעל הממון ושמירת בית הנפקד ששאול להמפקיד קרינן "בתיכם" וברשותכם, ולהכי חמץ של נכרי המופקד בבית ישראל אין זה "בתיכם" לפי ששמור לטובת המפקיד. אולם בקיבל עליו אחריות ישראל הנפקד הרי שהישראל מחויב לשומרו בשביל אחריותו של הנפקד ולא בשביל המפקיד רק שלא יתחייב לשלם. ועל כן בתיכם קרינן בי', ולהכי בקיבל עליו אחריות אתרבי מלא ימצא בבתיכם דקרינן בי' בתיכם לפי שהוא שומר לטובת הנפקד

ולפ"ז גם לשי' רש"י י"ל דנתרבי קבלת אחריות מתשביתו שאור מבתיכם, דבתיכם קרינן בי' לפי שהוא שמור לטובת בית הישראל הנפקד, ואפ"ל לשי' רש"י דס"ל בד' המכילתא דמ"לך" ממעטינן של גבוה גרידא, וכמש"כ התוס' במנחות ס"ז בד"ה חד דמעיקרא הו"ל למעוטי עיסת הקדש דמסתבר טפי, ושם ובפסחים ד' ה' נתקשו בזה היכי נפיק מחד קרא [והשאג"א כתב משום דגם של ישראל חברו אינו עובר ולפי שיטת רש"י דלא גריס סוף המכילתא דישראל שהפקיד ביד נכרי וביד ישראל דאינו עובר י"ל דבאמת בשל ישראל חברו עובר כמו שפירש"י של אחרים נכרי ועי' במג"ש ובצל"ח פסחים כ"ט], וע"כ של הקדש ילפינן למעוטי מ"לך", ומבתיכם ילפינן למעוטי נכרי לפי שהוא שמור לשם הנכרי, ולא ילפינן מבתיכם גבוה משום דהקדש היכא שמופקד חשוב גזבר, וכמו שאמרו בחגיגה י"א מה לי הוא מה לי אחר וחשוב שמור גם לשם הנפקד ישראל הגזבר (והא דממעטינן מוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש מיתורא דקרא ילפינן). עכ"פ ס"ל דאיצטריך תרי קראי למעוטי של נכרי ושל גבוה, ולפ"ז י"ל דמרבינן מלא ימצא בקדשים שחייב באחריותן דדהגול"מ כממון דמי ומיני' ילפינן לקבלת אחריות גם בנכרי, ויש מקום לד' המקו"ח דמבתיכם ילפינן למעוטי גם מתשביתו של נכרי ולא אתרבי בעשה דהשבתה, אולם אין לבנות דיק על זה וכמשכ"ל. וגם בפשוטו י"ל דהמכילתא אתי כר"ש דס"ל דדהגול"מ כממון דמי וכלישנא קמא דפסחים דלר"ש לא איצטריך קרא דלא ימצא, ולפיכך עובר עליו בקבלת אחריות, ומבתיכם ילפינן למעוטי של נכרים, אבל זהו דלא כהלכתא דהא קי"ל דדהגול"מ לאו כממון דמי. איך שיהי' להלכה הא קי"ל כסתמא דסוגית הש"ס בפסחים ד' ה' דמלך גרידא ממעטינן של אחרים ושל גבוה, ומלא ימצא אתרבי דהגול"מ אפילו לר"ש וכמש"פ כן הרמב"ם בפ"ד מה' חו"מ הל' א' יכול יהא חייב לבער מרשותו חמץ של נכרי או של הקדש, ת"ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים או של גבוה, וע"כ הא דאינו מחויב בהשבתה בשל אחרים שלא קיבל עליו אחריות דלא כתיב בי' לך, כמש"כ השאג"א דילפינן שאור דהשבתה משאור דראי' מגז"ש, וכ"כ הצל"ח בפסחים ד"ה (וסותר דבריו דבד' כ"ט כ' דבקיבל עליו אחריות ליכא מ"ע דתשביתו, והא כיון דמאי דאינו עובר בשל אחרים ילפינן מגז"ש דראי' ובהכרח דבקבלת אחריות עובר וממילא דבקיבל עליו אחריות מחויב בהשבתה כמו בשאור דראי')

ומש"כ המקו"ח עוד שם ע"ד קושית השאג"א דאי נימא דעל קבלת אחריות אינו עובר בעשה דתשביתו א"כ הלאו כולל יותר מן העשה, דבקבל עליו אחריות הא לא ניתק לעשה, ותירץ דנהי דאינו מצווה להשביתו מ"מ ודאי אם השביתו ושרפו תיקן את הלאו דב"י, הא למה זה דומה לנותר דהוי נל"ע דשרפה והוה מ"ע שהזמן גרמא דאינו נשרף רק ביום ולא אשתמיט תנא דנשים ילקו על נותר, אינני יודע הנחה זו מנ"ל כיון דאין מצווה להשביתו במ"ע נהי דמחויב להשביתו שלא יעבור בכל רגע על בל יראה להבא מ"מ מה שעבר למפרע לא ניתקן, ובודאי אי לא כתיב קרא דתשביתו הי' מחויב ג"כ להשביתו שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא והי' לוקה על זה. ומה שה"ר מנותר דנשים ילקו על נותר י"ל כיון דממאי דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מיני' ידעינן דחייבת במצות ל"ת ובעונש מלקות, וכיון דאין האיש מחויב מלקות לא תהא האשה חמורה מהאיש ואפילו אי נימא דכיון דבנשים לא הוי נל"ע ולוקין, מ"מ בעיקר הדבר שכתב דהוי מ"ע שהז"ג אינו מוכרח וכמש"כ התוס' קדושין ד' ל"ד דישרפו נשים, והפנ"י שם הקשה דהא הוה מ"ע שהז"ג ועי' בשעה"מ בה' פסוהמ"ק דכיון דהוי ניתק לעשה גם הנשים מצוות יעוי"ש. ומש"כ המקו"ח דכיון דאיתרבי מגול"מ דכממון דמי וכיון דממון דידי' נפטר מלאו דלא ימצא כשהשביתו מכ"ש בגורם לממון שמתקן הלאו כשמשביתו אף שאינו מצווה עליו. הסברא נכונה, אבל הא בפשוטו י"ל דכיון דאיתרבי דגורם לממון כממון דמי והוי