אחיעזר חלק חלק ג יח

ממש אינו לוקה אפילו בב' לאוין כמש"כ התוס' אך לשי' הרמב"ם אפשר דלא ס"ל חילוק התוס' בב' לאוין דאין בכח ניתק לעשה לתקן ב' לאוין, משא"כ כלל זה דהלאו כולל יותר מן העשה אפשר דאין זה רק בלאו דתמורה דלא הוי ניתק לעשה, וכן נראה שי' הרמב"ם לגבי עבוט בפ"ג מהל' מלוה ולוה ה"ג ובמל"מ שם דעכ"פ לגבי עני בודאי אין לוקין אע"פ דלגבי עשיר לא הוי נל"ע, ועי' באו"ת ס' צ"ז. והשאג"א הביא ראי' מהא דאמר בפסחים ה' דיליף מלא תשחט ואימא כל חד וחד כי שחיט ומשני זמן שחיטה אמר רחמנא, ופי' התוס' שם דכיון דאשכחן דהזהיר על השבתה והזהיר שלא לשחוט הפסח על החמץ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה, והשתא אי אמרת דאין השבתת חמץ בחמץ של נכרי שקבל עליו אחריות וליכא בי' עשה דתשביתו, ובודאי דלאו דלא תשחט איכא, הרי בתרי מילי נינהו ואע"פ שאינו מחויב בהשבתה מ"מ מחויב על לא תשחט, ושוב דחה זה, שהרי לשי' הרמב"ן במוציא החמץ מרשותו אינו עובר וא"צ להשביתו כלל והא אמרינן בפסחים ס"ג לר"ל דאינו חייב עד שיהא עמו בעזרה וא"כ בכה"ג אינו עובר כלל וא"צ להשביתו, ועוד דאפילו לדברי החולקים ע"ד הרמב"ן וס"ל דאע"פ שאין החמץ בביתו וברשותו אפ"ה עובר עליו מ"מ בחמץ של אחרים שקבל עליו אחריות אינו מוזהר על השבתה ובל יראה אא"כ החמץ ברשותו, ומה"ט מהני לי' מחיצת עשרה ויחוד מקום דלאו ברשותי' קאי, והא בכה"ג מוזהר על השחיטה וכל עצמו א"א מוצא למלקות דלא תשחט אלא בחמץ שקבל עליו אחריות דלא מהני ביטול והרי לר"ל אינו חייב עד שיהא עמו בעזרה וש"מ דטעמא דשחיטה לאו משום השבתה הוא זהו תו"ד

ונפלאתי מאד ע"ד הגאון שאג"א דמכריח מהא דחמץ דהחמץ עמו בעזרה דבכה"ג הוי אינו ברשותו, דאטו רשותו הוא דוקא בביתו, ואם חמצו בידו והוא ברשות אחר אינו עובר, דכל רשותו וביתו הוא לפי דחצירו כידו ואם הוא בידו או בבגדיו וכליו אע"פ שהוא בעזרה הרי החמץ ברשותו ועובר עליו לד' הרמב"ן וכן בחמץ שקבל עליו אחריות והוא בידו בעזרה שעובר, א"כ בפשיטות שפיר משכח"ל שיהא החמץ בעזרה ברשותו ועובר עליו

ומה שהוסיף השאג"א דלמש"כ הר"י דמשהה חמצו ע"מ לבערו אינו עובר עליו א"כ ע"כ איתא לאזהרת שחיטה אע"פ דליתא לאזהרת השבתה בכה"ג דאם במשהה ע"מ לבערו אינו עובר עליו על לא תשחט, א"כ אכתי לא משכח"ל מלקות דלא תשחט אפי' בחמץ של נכרי שקבל עליו אחריות דהא יכול להתנצל דדעתו הי' לבערו, ואם כי י"ל בפשיטות דמשכח"ל דקנה חמץ אחר חצות לר"ש או שקבל באחריות הרי שאין בדעתו לבערו שעשה מעשה, אבל בלא זה אין הדמיון עולה יפה דאע"פ דמשהה חמצו ע"מ לבערו אינו עובר עליו משום לאו הניתק לעשה והעשה מתקן הלאו ובכה"ג התיקון למפרע, מ"מ הא אם לא יתקן הלאו באיסורו קאי, ול"ש לומר דאינו עובר. עליו בב"י והשבתה, אלא דהשבתה מתקן הלאו דב"י ובל תשחט פסח על החמץ לא יתוקן דהא בשעה ששחט הי' חמץ, ועוד דהא משש שעות ולמעלה אינו עובר בבל יראה כמש"כ השאג"א בסי' זה, ורק מ"ע דתשביתו יש בו, וגם מ"ע דתשביתו זמנו כל היום שאינו עובר כלל על המ"ע אף לדברי החולקים על הר"י, ורק אם לא השביתו עד הלילה עבר מ"ע דתשביתו מערב יו"ט (וכ"כ הצל"ח בפסחים דאין מ"ע דתשביתו מיד), אלא כיון דעכ"פ נתחייב באותה שעה במ"ע דתשביתו שהותחל משש שעות ומעלה הסברא הוא שהשבתה היא בזמן שחיטה, שצותה תורה לא תשחט על חמץ מסתמא כבר מתחיל באותה שעה המ"ע דתשביתו, א"כ מאי ענין זה למשהא חמצו ע"מ לבערו דנוגע ללאו דבל יראה שמתחיל מליל יו"ט. עכ"פ כיון דמוכיח דמדכתיב לא תשחט על חמץ מסתמא הוא זמן השבתת חמץ שפיר מוכיח דכל חמץ מה שעובר עליו על לא תשחט פסח על החמץ ישנו בהשבתה ומחויב להשביתו. ומזה מוכח דבחמץ שקבל עליו אחריות לדעת השאג"א דעובר עליו על לא תשחט פסח על החמץ דעובר ג"כ במ"ע דתשביתו אלא דגם זה שחמץ שקבל עליו אחריות עובר בלא תשחט פסח על החמץ אינו מוכרח דאפשר דדוקא בלא ימצא איתרבי, אולם השאג"א בסי' ע"ז כ' דבלא תשחט לא כתיב על חמצך ורק נ"על חמץ". ועי' בקונ"א שם

] י) והנה השאג"א מסיק לדינא דעשה דתשביתו עובר בחמץ שקבל עליו אחריות, וממקומו הוא מוכרח דכיון דגבי עשה דתשביתו כתב רחמנא סתמא "תשביתו שאור מבתיכם" ולא גלי בי' קרא כמו בבל יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים, ואיכ"ל דעשה דתשביתו עובר אפילו בשל אחרים, ועכצ"ל דכמו דילפינן שאור שאור דבתים וגבולך מהדדי לכל מילי בין להקל ובין להחמיר, כן ילפינן שאור דהשבתה משאור דראי' בגז"ש דאתה רואה של אחרים ושל גבוה, ותדע דאל"כ מנ"ל דחייב להשבית משש שעות בבורות שיחין ומערות דהא גבי השבתה לא כתיב גבולך, אלא ודאי דילפינן שאור דהשבתה משאור דראי', וא"כ מהאי גז"ש גופא ילפינן דאפילו חמץ של אחרים שקבל עליו אחריות נמי איתא במצות השבתה

והמקו"ח בסי' תל"א השיג על דברי השאג"א מש"כ כיון דלא כתיב לך גבי תשביתו א"כ אפילו בלא קיבל עליו אחריות חייב, דהא במכילתא שהביא הרא"ש בפסחים תני התם בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כפשוטו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך, יצא חמצו של נכרי בבית ישראל שהוא בביתו ואינו יכול לבערו. וא"כ בתשביתו דכתיב ג"כ בתיכם יכולים ג"כ למעט חמץ של נכרי שהוא בבית ישראל כיון שא"י לבערו, ואפילו החולקים על המכלתא לא חלקו אלא בחמץ ישראל בבית נכרי, אבל על חמץ נכרי בבית ישראל שנתמעט מבתיכם לא מצינו דפליגי, ואי תקשה א"כ ל"ל קרא דלך למעוטי של אחרים, הא ילפינן לא יראה ולא ימצא בגז"ש דשאור ובלא ימצא כתיב בתיכם ונתמעט של נכרי, י"ל דאי לא כתיב לך הו"א דלא אתי גז"ש ומפקא מפשטי' דכתיב בקרא "לא יראה לך חמץ בכל גבולך" להכי כתיב לך, עכ"ד המקו"ח

ונפלאתי שלא ראה המקו"ח ד' הרמב"ן בפ' בא [והובא בקצרה בשאג"א סי' פ"ג] ע"ד רש"י שם וז"ל שכתב ואינו מכוון אצלי שאין במשמע ברשותך להוציא חמץ של נכרי שהרי ברשותו הוא ובתים וגבולים שוים שהרי שתיהם רשות שלו וממון של אחרים, ועוד שחמץ של נכרי שלא קבל עליו אחריות איננו בא בהיקש הזה שאין של בתים פשוט להיתר יותר משל גבולין, אבל בבתים דמשמע איסור כל המקרא הזה דכתיב לא ימצא והתירן יוצא לנו מדכתיב לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ואין לי אלא בגבולין בבתים מנין ת"ל שאור כו' כמו שמפורש בפסחים, אבל המדרש הזה שדרשו מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך אינו אלא להוציא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי. וכן שנוי' במכלתא בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כמשמעו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי אע"פ שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו, יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל וחמץ שנפלה עליו מפולת אע"פ שהוא