אחיעזר חלק חלק ג קעח

תחול קדושתו אלא על מה שבתוכו לא על הנאה דצל שבחוצה לו דלב ב"ד מתנה עליהם. אולם לפ"ז יקשה למה תיקנו לולין לשלשל בתיבות את האומנין הבאין לתקן בקדש הקדשים, והלא היו יכולים להתנות ע"ז, ועוד נראה דלכאורה לא מצינו לב ב"ד מתנה אלא שיהי' חולין לגמרי אבל לא שיהי' בקדושתו אלא שיהי' מותר ליהנות באיזה אופן מיוחד

והשעה"מ שם תמה ע"ד הלח"מ שכ' דלרבא באמת גם בכלאי הכרם אין לוקין על שלכדר"ה, דעדיין יקשה על ד' הרמב"ם שפסק כאביי דלוקין על כלאי הכרם שלא כדרך אכילתם, והוא משום דלא כתיב אכילה בגופי' וקיי"ל ג"כ כרבא דלא אפשר וקא מכוין אסור, ותקשי מר' יוחנן ב"ז שהי' יושב ודורש בצלו של היכל, ומוכרח לשנויי משום דהיכל לתוכו עשוי, והיינו שלא כדרה"נ משום דילפינן מתרומה, והא לא כתיב אכילה בגופי'

וי"ל דבאמת לדידן דקיי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר, ובש"ס קאמר דלר"ש כו"ע לא פליגי דאסור כיון דאזיל בתר כונה, ולפ"ז י"ל שפיר דהא דפסק הרמב"ם דלא אפשר וקא מכוין אסור, היינו לא משום דקיי"ל כרבא, אלא משום דקיי"ל כר"ש, ולדידי' כ"ע לא פליגי דאסור, וא"כ אפשר ליישב דריב"ז ס"ל כר"י ודוקא לרבא אליבא דר"י פריך, משא"כ לדידן דקיי"ל כר"ש י"ל דס"ל ריב"ז כר"י ולק"מ ובאמת י"ל כאביי והיכא דלא כתיב אכילה בגופו לוקין על שלא כדרה"נ

אולם בפשוטו נראה ליישב דהתו"ס דכיון דכל דיני מעילה ילפינן חטא חטא מתרומה. גם בנהנה ולא פגם שתהי' הנאתו ופגימתו כאחד וכל פרטי הדינים במעילה ילפינן מתרומה, ממילא גם בדין שלכדה"נ ילפינן מתרומה, ולא דמי לבב"ח דילפינן מנבילה איסור אכילה ולא פרטי הדינים, ולהכי אמר אביי כיון דלא כתיב אכילה בגופו חייב בשלכדה"נ דדון מינה ואוקי באתרא אבל במעילה הא ילפינן כל הפרטים מתרומה וממילא גם בשלכדה"נ

והנה המל"מ שם האריך בזה לדעתו דבשלכדה"נ איתא איסור דאורייתא, ותמה על השעה"מ זה משנייא דש"ס דשאני היכל דלתוכו עשוי, והא תינח אי אינו אלא איסור דרבנן בלא אפשר לא אסרו ולא טרחוהו כדברי התוס' לקמן, אבל אי נימא דאיתא איסור דאורייתא וא"כ היאך התירו, ומאי מהני דילפינן חטא חטא מתרומה והא עדיין אסור מדאורייתא

ונראה דדוקא במכלה הדבר ועושה מעשה הנאה בגוף האיסור יש בזה איסור תורה, משא"כ בצלו של היכל, ובזה יתיישב ג"כ מה שתמהו מדהתו"ס בסנהדרין ד"פ דמבואר דבמוקדשין אסור שלכדה"נ בהניח חלב מוקדשין על גבי מכתו משום דבכה"ג דמפסיד את הקדשים יש בזה בודאי איסור תורה

ועוד נראה די"ל דהא דאסור בשלכדה"נ משום דאחשבי' וכמש"כ הריטב"א במכות בטעה דר"ש דס"ל דכ"ש למכות משום דאחשבי'. וה"נ אם דבר העומד ליהנות כדרך הנאתו ועשה מזה רטי' על מכתו דאחשבי' להנאה של איסור מן התורה אבל בצלו של היכל דל"ש בזה אחשבי' דהא מה דהיכל לתוכו עשוי אינו נפגם ע"י הנאתו מן הצל ול"ש בזה סברת אחשבי' להנאת צל ולהכי אין בזה איסור מה"ת

ה) ואודיעך מה שתמהתי בלמודי בסוטה ט"ו תניא אמר ר"ש בדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים שלא יהא חוטא נשכר ומפני מה אינה טעונה שלא יהא קרבנו מהודר, אבל חטאתו ואשמו של מצורע טעונה נסכים לפי שאין באין על חטא איני וכו', התם מנגעים אכפר ליה כי מייתי קרבן לאשתרויי בקדשים הוא, אלא מעתה חטאת נזיר תהא טעונה נסכים לפי שאינו בא על חטא ס"ל כר"א הקפר דאמר נזיר נמי חוטא הוא, וע"ז הקשיתי הא כל שאינו בא בנדר ובנדבה אינו טעון נסכים, וקושית ר"ש מחטאת חלב הוא רק משום שלא יהא חוטא נשכר וראוי לקונסו וכמשכ"ש התוס' א"כ חטאת נזיר לפ"מ דס"ל שאינו בא על חטא מהכ"ת שיביא נסכים כיון שאינו בא בנו"נ וכל שאינו בא בנו"נ נתמעט מנסכים (מנחות ד' ב') ומשום קנס ג"כ ל"ש כיון שאינו חוטא [הובא קושיא זו בשמי בס' נר למאור]. סימן פ"ד אייר תרח"ץ

בדבר מה שהרגיש כתר"ה שאולי במקום שלא נהגו בו ניקור הוי כגדר וסייג לאפרושי מאיסורא וצריך היתר, באמת באופן זה אין היתר כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רכ"ח, אלא דכוונת רומעכ"ת להמבואר בסי' רי"ד דמיירי באופן שהחמירו מעצמם, דבכה"ג מהני שאלה, וסייג לדבר מצוה שהוא בעצמו מצוה ואיסור. ועי' בחדושי רעק"א ליו"ד שם גדר לרבים היינו לדבר מצוה שלא תתבטל, וכן גדר שלא יתירו דבר איסור, אבל הסכמה לעשות דבר מצוה מחדש דינו כנודר לצדקה דאף שהוא מצוה י"ל התרה, והיטב כתב רומעכ"ת כי יש להסתפק אם נתהוה המנהג מצד החומרא או שלא היו צריכים לזה, ואפשר שלא היו להם מנקרים מומחים שיש לסמוך עליהם. וגם בספק בדין אחרים שנהגו בו איסור יש להקל כמש"כ הברכי יוסף וה"ר מד' הרא"ש בפ' מקום שנהגו דאאמד"ר וספיקו לקולא, ובאמת מפורש כן בנדרים דט"ו מאי בל יחל מדרבנן מי איכא בל יחל מדרבנן אין והתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהם שנאמר לא יחל דברו וע"ע בתשו' מהרשד"ם סי' מ'. וגם בגדר וסייג לדבר מצוה מבואר בשו"ת הרא"ש כלל נ"ה אות י', שאפילו מנהג שעשו לסייג ולהרחקה ויכול לבא ממנו קלקול יש לבטל המנהג וכו' ואין לך קלקול גדול מזה שאם לא יהי' הניקור לפי המצב כעת, יוכלו למכור לישראלים בשר אחוריים שאינו מנוקר וגם לפי פקודת הרשות אי אפשר למכור לנכרים בשר אחוריים של שחיטה בלתי מחותך, והעיקר כאשר גלו מפורש שאם יסדרו את הנקור בכל המקומות ישפיעו לבטל את הגזירה ואם לא ינהיגו את הניקור בכל מקום במדינתנו, אזי סכנה גדולה נשקפה לקיום השחיטה, ובודאי החוב על גדולי התורה והיראה להנהיג את הניקור ע"י מנקרים מומחים שומרי תורה ושומר ישראל ישמור את עמו ותורתו ויבטל כל גזירות קשות וימהר לרוחתנו וישועתנו, וארוכתנו במהרה תצמח.