אחיעזר חלק חלק ג קעז

בשבת בהא דבעי רב ביבי בר אביי בהדביק פת בתנור אם התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת וכ' התוס' שם דאם לא התירו לא מחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרין לו. הרי דבמה שהוא נמנע מלרדות מצד מצות חכמים מיקרי אנוס, וכה"ג היכא דטריד לקיים מצוה דרבנן ובא במעשה זו לידי איסור י"ל ג"כ דמיקרי אנוס, אם כי יש לחלק בזה]

ב) וביתר ביאור י"ל בהא דמחלקינן בין היכא דטעה בגוף מעשה המצוה לבין היכא דהטעות רק בהכשר המצוה כמו בהוצאת הלולב והשופר לרה"ר עפ"י המבואר במס' שבת קל"ז במחלוקת ר"א ור"י דשניהם לא למדוה אלא מע"ז דר"א סבר מה עכו"ם אמר רחמנא לא תעבוד ואי עביד מחייב ה"נ לא שנא ור"י התם לא טריד במצוה הכא טריד במצוה, וכיון דגם ר"י דאית לי' טעה בד"מ פטור הוא משום דיליף מע"ז י"ל דאין לחלק בזה וילפי' מהך קרא גם להיכא דטריד בהכשר מצוה, והיינו דאמר ר' יוסי במתני' דסוכה מ"א דשכח והוציא את הלולב לרה"ר ביו"ט א' של חג שחל בשבת פטור מפני שהוציאו ברשות וכדמפורש בגמ' דהיינו משום דטעה בדבר מצוה, אמנם כ"ז אינו אלא בדבר מצוה דאורייתא, אבל בד"מ דרבנן לכאו' ליכא למיפטר כיון דילפינן לה מקרא דע"ז, אולם באמת מצינו שם בסוכה אומר הי' ר' יוסי עולת העוף שנמצאת בין אגפים וכסבור חטאת העוף היא ואכלה פטור והיינו מטעם טעה בד"מ, ושם לגבי קרבן מעילה לא למדו מע"ז: דהא על דהג"מ בשבת ושניהם לא למדוה אלא מע"ז פירש"י שהוקשו כל חטאות שבתורה לחטאת עכו"ם, וא"כ לגבי אשם מעילה דכתיב בגופי' א"צ למילף מע"ז, וע"כ דבתר דילפינן מע"ז דטריד במצוה פטור שוב גם מסברא אית לן דבכה"ג לא הוי שגגה אלא קרוב לאונס וע"כ פטור גם מאשם מעילה (אמנם יקשה לפ"ז מאי דהקשו בסוכה שם היינו הך, דהא י"ל דהחידוש הוא דגם בקרבן מעילה דלא הוקש לחטאת עכו"ם פטור, אולם ברמב"ן בס' ויקרא כ' מה שהקיל הכתוב בטומאת מקדש וקדשיו מפני שהוא טועה בדבר מצוה כי האוכל קדשים והבא למקדש להשתחוות או להקריב קרבן עוסק הוא במצוה וכו' ועי' בפנים יפות שם. ונראה מדבריו דבקרבן עולה ויורד חייב בטעה בדבר מצוה. וע"ע בס' מחנה לוי בחידושי שבועות דכ"ה מה שתמה למה הוצרך קרא בנשבע לבטל את המצוה דפטור מקרבן כמבואר בנדרים דט"ז הא הוי טעה בד"מ, וא"כ בנשבע שלא להניח תפילין והניח בשגגה הוי טועה בד"מ. ולד' הרמב"ן א"ש דבקרבן עולה ויורד חייב בטעה בד"מ, וצ"ע בכונת הרמב"ן. ועכ"פ במעילה הא מפורש דפטור בטעה בד"מ, וכן באכילת תרומה דפסחים פטור מחומש), ולפ"ז דפטורו הוא לא מצד גזיה"כ אלא מסברא דכיון דטריד במצוה לא הוי שגגה שפיר יש לחלק דז"א אלא היכא דטריד בקיום המצוה עצמה ולא בהכשרה, ועכ"פ בטעה בדבר מצוה דרבנן דג"כ יש לפוטרו מצד דל"ה שגגה אלא קרוב לאונס בודאי דיש לחלק בין טועה בד"מ בגוף המצוה לטועה בהכשר מצוה, ויתישב בזה הסתירה מהגמ' דפסחים דאף שלא בשעת עונה חשיב טעה בד"מ אף דאינה אלא מצוה דרבנן משום דהוא גוף קיום המצוה משא"כ לגבי חשש דשמא יעבירנו דמוכח מהאשכול דלא נפטר במצוה דרבנן וכן במש"כ בטעם המלך, דשם איירי בטעה בהכשר המצוה

וע"ע בתוסיו"ט פ"ק דשבת דלהכי נקט עני לאשמעינן דאף בצדקה כן, וע"ז הקשה הגרעק"א הא הו"ל טעה בד"מ במצות צדקה ולמש"כ י"ל דלהכי לא עבר משום לפני עור דמיירי בנכרי כמש"כ התוס' בשבת, ובזה המצוה אינו אלא מדרבנן, ולכן כיון דלא אנוס הוא ויוכל לתת צדקה לעני בביתו, וכה"ג בדרבנן לא מיקרי טעה בד"מ

ועי' בתו' סוכה ל"ט ד"ה עובר לעשייתן שכ' והא דלא משני בסוף פירקין וכו' משום דלא גמרה מצותו עד אחר נענוע וכו' ומיהו לא דמי כולי האי דנענוע אינו אלא מכשירי מצוה בעלמא ולא מעכב, ולפי הנ"ל מבואר דשם ג"כ ההעברה ברה"ר אינה אלא בהכשר המצוה, אלא דמדברי התוס' יש לדייק דז"א אלא במה שגם מדרבנן אינו מעכב, ומשמע דאם מדרבנן הי' נענוע מעכב המצוה הי' גם בזה דין דטעה בד"מ אף בהעברת הלולב ברה"ר שאינו מעשה קיום המצוה

ג) ומה שהקשית מביצה ד"ח דפריך אלא ספק מאי טעמא דילמא עביד כתישה ודאי נמי נגזור משום כתישה וע"ז הקשית דבודאי כסוי אין לגזור שמא יכתוש דאף אם יכתוש הוי טעה בד"מ, משא"כ בספק כסוי דספק דאורייתא מה"ת לחומרא אינו אלא מדרבנן, ומדרבנן לא הוי טעה בד"מ כמ"ש הטעה"מ, ולכאורה יש לומר דספק דאורייתא חמירא מסתם איסור דרבנן כמש"כ התוס' ביבמות ד' קי"ד בד"ה אריו"ח כיון שיש לחוש לספק טבל דהוי דאורייתא החמירו יעוי"ש, אולם מד' האשכול שהובא באות א' דבספק יו"ט חששו משום גזירה שמא יעבירנו ולא הוי טעה בד"מ, רק בודאי לא חששו, ומבואר מדבריו דבספק לא הוי טעה בד"מ

והי' נ"ל ליישב דכיון דמצות כסוי הדם הוא רק אחר שחיטה והשחיטה לא הוי מצוה חיובית ואנו דנין בזה אם לשחוט מספק, ובכה"ג אפשר דלא הוי טעה בד"מ, כיון דאין המצוה חיובית ואפשר שלא לשחוט, ובזה יש ליישב קושית הס' עמק יהושע שהק' ביצא בשבת בטלית שאינה מצויצת דחייב חטאת הא הוי טעה בדבר מצוה, ולפמש"כ אתי שפיר דהא ציצית אינה מצוה מחויבת, דאם אין מלבישו אינו מחויב בציצית ולא הוי טעה בד"מ, אלא דאין זה מספיק לתרץ הא דביצה ד"ח דהתם גם אם שחטו בספק אין מכסין את דמו, ובודאי מכסין, והא אחר שחיטה הוי מצוה חיובית, וא"כ יש לחלק בין ודאי לספק אם שחטו ולפ"ז ראיתך נכונה דמוכרח דגם מדרבנן הוי טעה בד"מ

אולם עיקר ד' טעם המלך דל"ש גזירה שמא יעבירנו משום דהוי טעה בד"מ ואין איסור כלל כמש"כ שם מפורש, תמיהני דהא דטעה בד"מ פטור מקרבן הוא משום דילפינן מע"ז כמבואר בשבת קל"ז ואין אנו למדין אלא למיפטר מקרבן בכל הקרבנות, אבל מנ"ל דאין איסור כלל, דהא גזיה"כ הוא רק לענין קרבן ואפי' אם נימא דהטעם משום דלא הוי שגגה ממש דטריד וקרוב לאונס, מ"מ איסורא מיהו איכא דלא הוי אונס ממש, ובודאי שייך שפיר גזירה שמא יעבירנו, וד' האשכול צ"ע

ד) ומה ששאלני גיסו הרה"ג מו"ה יצחק ראבינאוויץ נ"י ע"ד השאג"א בסי' ע"ו שתמה ע"ד התוס' בפסחים כ"ו במאי דאמרו שם בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי, היינו שאין זה דרך הנאתו, והק' התוס' הא במעילה לא כתיב בה אכילה ויהי' אסור אף שלכדרה"נ ותי' דילפי' חטא חטא מתרומה דכתיב בה אכילה, והק' בשאג"א דלעיל בדכ"ה אמרי' לאביי דלהכי לא כתיב אכילה בגופו בבב"ח לומר שלוקין אפי' שלכדרה"נ וא"כ ה"נ גבי מעילה, ותמה מעכ"ת ע"ז דהרי לא על התוס' תלונתו כ"א ע"ד הגמ' דשאני היכל דלתוכו עשוי

והנה בשעה"מ בפ"ה מה' יסוה"ת כ' מכח קושיא זו דיש לפרש דהג"מ בענין אחר, דהכונה דכיון דההיכל לתוכו עשוי כי אקדשינהו מעיקרא אדעתא שלא