אחיעזר חלק חלק ג קעב

דאמרינן ממנ"פ אי ביה"ש יום של אתמול א"כ אינו יכול לגרום איסור על יום זה ואם הוא תחלת היום א"כ לפי"ז לא הי' אסור גם ביה"ש ורק מה שנהגנו איסור בשביל חסרון ידיעה אינו נפסל העירוב פע"ז מטעם ממנ"פ. ומזה הכריחו התוס' דאין אומרים מוקצה מחמת יום שעבר דאלו היינו אומרים מוקצה מחמת יום שעבר לא מהני הממנ"פ. [שו"ר בעת ההדפסה בס' המאיר לעולם להגרמ"מ ז"ל שהסביר בארוכה באור דברי התוס'], ולפ"ז יש להעיר ג"כ דאף דתחלת היום קונה עירוב מ"מ הוי סוף ביה"ש דאסור משום טבל ואינו ראוי לאכילה וצ"ל דאין לפסול בשביל זה את העירוב מטעם דאי הוה יום הא אינו פועל מאומה לפסול את העירוב שקונה בתחלת היום ואי הוי לילה הרי הטבל מתוקן דאע"פ שאינו ראוי לאכילה מצד ספק מ"מ כיון שזהו רק מחסרון ידיעתנו מהני הממנ"פ להכשיר העירוב ולהכי הביאו התוס' ראי' דלא מהני מוקצה מחמת יום שעבר, דאלו הי' מהני מוקצה ואין כאן ממנ"פ בודאי לא הי' מועיל העירוב משום דאסור באכילה מצד מוקצה מחמת יום שעבר, ולפ"ז תתיישב קושית הגרעק"א דלהכי לא מהני מאי דחזי לקטנים לשי' הרשב"א כיון דבאותה שעה לא חזי לאכילה לקטנים בפועל משום ספק איסור טבל, דבזה אין אנו דנין על דין הכשר עירוב, דלקטנים לא בעי עירוב, רק שזהו תנאי שיהי' העירוב חזי לאחריני אם אינו ראוי לו. ולהכי כיון דבפועל לא חזי לקטנים משום ספק טבל חשיב לא חזי לאחריני וממילא נשאר איסור מוקצה על המערב, שזהו ודאית וע"כ שפיר הוכיחו התוס' דמוקצה מחמת היום שעבר לא מהני

כח) יש להסתפק בקטן שהשתחוה לע"ז אם מה שהשתחוה לו נאסר כדין ע"ז ותשמישי' או דילמא כיון דבעי' מחשבת הלב וקטן אין לו מחשבה אפי' יודע בטיב ע"ז לא יאסור

עוד יש להסתפק בקטן (שהגיע לעונת הפעוטות דמקחן מקח וממכר ממכר) המאנה את הגדול אם יש בו דין אונאה להחזיר האונאה למתאנה כיון דאינו בלאו דלא תונו כלל. והנה הרמב"ן והראשונים כ' דאף בדברים שאין להם אונאה כמו בקרקעות והקדש לאו דלא תונו מיהא איכא: אבל היכא דליכא לאו דאונאה יש לעיין אם יש שם דין אונאה, ולפמש"כ הפני יהושע בב"מ ס"א דמכיון דילפי' גזל מריבית ואונאה במה הצד משום דטעם שניהם שוה שכן גוזלו ממילא ידעינן דין חזרת אונאה מוהשיב את הגזילה, מסתבר דחייב להחזיר האונאה לכשיגדיל, ולענין ביטול מקח נראה לכאורה דודאי אינו תלוי בלאו דאונאה דהא ביטול מקח איכא גם בדברים שאין להם אונאה כמו עבדים וקרקעות, וצ"ע

והנה בס' אבן העוזר בחי' לפסחים כתב לחדש בישוב קו' התוס' כיון דהבודק צריך שיבטל למה הצריכו בדיקה והא מדאורייתא בביטול בעלמא סגי, וכ' דבקטן דלאו בר מחילה הוא ואין הפקרו הפקר לא מהני הביטול וע"כ צריך בדיקה. ודבריו צ"ע דהא קיי"ל קא"נ אין בי"ד מצ"ל וא"כ הרי אין חיוב להפרישו גם מאיסור ב"י וב"י ולמה נתקן בדיקה בשבילו. ומסתפקנא ג"כ בחמצו של קטן שעבר עליו הפסח אי שרי בהנאה לפמ"ש הרמב"ם דאחד שוגג ואחד אונס אסור לאחה"פ דדילמא בקטן דלא עבר כלל על ב"י וב"י אינו אסור לאחה"פ. אמנם ליתן לקטן חמץ במתנה קודם זמן איסורו היכא דידעינן דישהה אח"ז יש בזה דין ספי' בידים אף דאין האיסור עכשיו אלא לאחר זמן איסורו. [את הקונטרס הזה כתבתי בילדותי וכעת השמטתי הרבה והוספתי מעט וגמרתי סדורו ב"ה בח' כסלו תרצ"ט]. סימן פ"ב מחליפות מכתבים עם אחי הרה"ג מוה"ר משה ארי' ליב ז"ל. ערש"ק נחמו תרמ"ג איוויע

א) מה שפלפלת בד' היש"ש שכ' דדוקא גזלן יכול לומר באיסוה"נ הרי שלך לפניך ולא שומר והש"ך תמה ע"ז מהא דב"ק צ"ח דאמר מאן תנא אומרים באיה"נ הש"ל וכו' ר' יעקב הוא ומדמי בגמ' שומר לגזלן לענין הש"ל, וכן מסוף הסוגיא שם. והשעה"מ נתן פנים מסבירות לחילוק היש"ש עפ"ד התוס' בריש הכונס דשומר חמור מגזלן לענין פירות שהרקיבו מקצתם יעו"ש, אבל אין זה מספיק לתרץ קו' הש"ך. וי"ל בזה דהנה הא דבשינוי א"י לומר הש"ל י"ל בא' מב' פנים, או משום דקני לה בשינוי וכמ"ש בב"ק ס"ו בגזל חמץ ועבר עליו הפסח כיון דמטא עידן איסורא ודאי מייאש ואי ס"ד יאוש קונה אמאי א"ל הש"ל, אלמא דהקנין גורם שלא יוכל לומר הש"ל אף בלא שינוי, וה"נ בשינוי הטעם משום שנעשה שלו, או די"ל דבשינוי אף אם לא קני כמו למ"ד שינוי במקומו עומד ג"כ א"י לומר הש"ל דהא עכ"פ נשתנה. ומהא דמקשה בב"ק צ"ד אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"א דאמר שינוי לא קני ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן. ומדקדק הגמ' מזה דס"ל לשמואל שינוי קונה, ואם נימא דאף אם שינוי לא קני מ"מ א"י לומר הש"ל כיון דנשתנה מאי מקשה. ועי' באס"ז שם שכ' אין שמין השברים לתשלומי גנב ולא לתשלומי גזלן אבל נוטל הגזלן השברים ומשלם לו כלי שלם אלמא קני לי' בשינוי דאי לא קני לי' נהדרי' בעיני' וישלם הפחת עכ"ל, וע"ע באס"ז בב"ק די"א. [ולפי"ז יקשה לר"ח דפליג על ר' אילעי בגנב טלה ונעשה איל וסובר דאין זה שינוי ממתני' דב"ק צ"ו גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה והא לר"ח אין זה שינוי ויהי' מוכרח מזה דאע"פ דלא קני מ"מ משלם כשעת הגזילה. אולם י"ל בזה עפמש"כ שם התוס' רי"ד בד"ה לאתויי הא דר' אילעי וז"ל ומבהמה והזקינה ליכא למילף דזקנה הוי שינוי גמור דלא ילדה ולא עבדה מלאכה אבל טלה ונעשה איל הו"א אין זה שינוי דדמי לקטן ונעשה גדול ולאיל בן י"ג חדשים ונעשה בן שתים ובן שלש דלא הוי שינוי קמ"ל עכ"ל, ולפי"ז י"ל דר"ח שפיר מחלק בין הזקינה לטלה ונעשה איל]

והטעם נראה דמקרא דאשר גזל דילפי' דשינוי קונה כמ"ש בדס"ז אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי, מוכח דדוקא שינוי הקונה מיקרי לאו כעין שגזל וא"י לומר הש"ל, משא"כ היכא דלא קנה אף שנשתנה וכמ"ש התוס' בשבת נ"ח דמה שנאסר בהנאה חשיב שינוי מעשה משמ כיון דאין זה שינוי שעושה קנין יכול לומר הש"ל

ב) ובגיטין דנ"ג דמקשה מגזל מטבע וכו' חמץ ועה"פ א"ל הש"ל ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמי' היזק האי גזלן הוא ממונא מעליא בעי שלומי ופי' שם בתוס' דאי היזק שא"נ שמי' היזק אין לך שינוי גדול מזה וקנאם הגזלן בשינוי, ומוכח דמקשה גם מחמץ ועפה"פ, דדוחק לומר דמקשה מתרומה ונטמאת לבד, ולכאורה נהי דהוי שינוי מ"מ הא אין זכי' באיסורי הנאה. וצ"ל משום דבאמת בגזלן כל היכא דשינוי קונה היינו דהוי קנין משעת גזילה שקנה אז להתחייב באונסין כמ"ש האחרונים, עי' בקצוה"ח ובמשובב נתיבות בסי' ל"ד, בביאור ד' הגמ' בתמורה ד"ו דמקשי משינוי קונה אמאן דאמר אי עביד לא מהני, דהוא