אחיעזר חלק חלק ג קסז

דשם הוי סעודה הראוי' מבעוד יום, והדר קשה קו' הריטב"א

ונראה דבאמת הא דמשוי תרומה לישראל ויין לנזיר ליוהכ"פ הוא משום דבאיסור דאורייתא אין חילוק בין איסור גברא לאיסור חפצא כמ"ש בפסחים דמ"ח ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו ומ"ל איסור דבר אחר. ובכונת ד' הרשב"א נראה דבאמת הא דחזי לאחריני בתרומה ובנזיר היינו דלאחריני הוי היתר גמור ושפיר מדמי ליוהכ"פ דקטנים ליתנייהו בכלל מצות ענוי דהא שרי וגם מצוה לספויי להו בידים ומה שהק' הרשב"א מטבל דרבנן הוא משום דלשיטתו דבאיסור דרבנן מותר לספויי בידים ליכא ע"ז שום איסור לגבי קטן, וע"ז משני הרשב"א דשאני טבל דאיסורו מצד עצמו הילכך אף דחזי לקטנים אין מערבין בו לגדול היינו דאיסור דטבל ישנו גם לגבי קטן דלכשיגדל יהי' אותו טבל עצמו אסור לו כ"ז שלא יתקנוהו משא"כ איסור יוהכ"פ דיומא קגרים ולכשיגדל ויאסר ביוהכ"פ ג"כ לא יהי' עליו שום איסור מצד יוהכ"פ שהי' בקטנותו

טז) והנה הגרעק"א בחי' לעירובין הק' ע"ד הרשב"א במשה"ק אמאי אין מערבין בטבל דרבנן דהא מתני' ע"כ אתי כסומכוס מדקתני ולכהנים בתרומה ולדידי' הא לא מהני מה דחזי לאחריני, ותי' דכיון דמתני' סברה דלא גזרו על שבות בין השמשות הוי סעודה הראוי' בה"ש דאי בעי מפריש עלי' מיני' ובי' ומהני בכה"ג גם לסומכוס, ומ"מ הניח בצ"ע דלסומכוס בעי' סעודה ראוי' ממש לא ע"י הואיל דחזי לתקוני, וד"ז הכריח הגרעק"א לעיל בדכ"ו מכח הקושיא דיערבו לסומכוס גם לישראל בתרומה כדאקשו ב"ה לב"ש מלגדול ביוהכ"פ והכא ל"ש תשובת ב"ש התם איכא סעודה הראוי' מבעוד יום דהא הוי ראוי מבעוד יום ע"י שאלה ונמצא דלישראל בתרומה הוי כלגדול ביוהכ"פ דחזי לאחריני ומבעוד יום הי' ראוי לכל ע"י שאלה, ומזה הכריח דבמה שראוי מבעוד יום צריך שיהי' ראוי בפועל לא ע"י הואיל דאי בעי מיתשיל, ול"ד לנזיר ביין דראוי גם בה"ש ע"י שאלה. ולפ"ד אין זה מוכרח דפי' דסעודה הראוי' מבעוד יום הוא דבעי' שיהי' ראוי בשעה שהעירוב קונה היינו בתחילת בה"ש, ובעיוהכ"פ דאסור מקודם משום תוספת יוהכ"פ בעי' שיהי' ראוי סמוך לתוספת יוהכ"פ דאז הוי זמן קניית העירוב כמ"ש בחי' הריטב"א ד"ל וז"ל וא"ת אפי' למ"ד סוף היום קונה ערוב היינו בתחילת בה"ש והרי אסור לאכול אפי' קודם לכן משום תוספת יוהכ"פ וי"ל דסוף היום דאמרי' שהוא קונה עירוב היינו סוף היתר היום של אכילה ועיוהכ"פ קונה עירוב סמוך לתוספת יוהכ"פ ע"כ. וא"כ י"ל דגם לסומכוס מהני מה שראוי מבעוד יום ע"י שאלה אלא דפי' מבעוד יום היינו בעת קניית העירוב, וכיון דס"ל לסומכוס דגזרו על שבות בה"ש א"כ אינו ראוי לתקוני בשעת קניית העירוב דהיינו בה"ש גם ע"י שאלה, משא"כ ביין לנזיר דראוי לשאול על נזירותו גם בה"ש כיון שהוא לצורך השבת כמ"ש התוס' בד"ל

וכן מוכח מדהג"מ דל"ו דבסעודה הראוי' מבעוד יום בעינן שתהי' ראוי' בשעת קניית העירוב ולא מהני מה דהיתה ראוי' מקודם לכן, דאמרי' שם ככר זו היום חול ולמחר קדש עירובו עירוב ומפרש משום דמספיקא לא נחתה לה קדושה, משמע דאי הוה קדושה מספק בבה"ש לא מהני מה שהי' ראוי קודם בה"ש

יז) התוס' בד"ל הוכיחו דאין מועיל מה שראוי לתקנו אלא במידי דחזי השתא לשום אדם וראי' מהא דאין מערבין בהקדשות אע"ג דחזי לאיתשולי ובאמת צ"ב כיון דמה דראוי לתקנו ע"י שאלה לא מהני מה יועיל הצירוף דחזי גם השתא לאחריני. ונראה בזה עפ"ד הרשב"א שכ' דהא דחזי לקטנים לא מהני אלא ביוהכ"פ דאיהו גופי חזי גם לגדולים אלא דאיסורא דיומא קגרים. ולפ"ז באיסור גופו דהיינו איסור חפצא הי' בדין שלא יועיל מה דחזר לאחריני, אלא דמכיון דראוי לתקוני ע"י שאלה שיהי' ראוי גם למערב תו לא מיקרי איסור חפצא, ול"ד לשאר איסורי כמו נבלה וחלב ודם דהיו איסור גופו ואין היתר לאיסורם, ויתישב בזה מש"כ רש"י בפסחים דכ"ג דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה משום הואיל ואי בעי מיתשיל, שהקשו עליו הא בעירובין אמרי' דהוא משום דחזי לאחריני, וביותר דרש"י גופי' כ' בעירובין הכי, ולפמ"ש נתכוין בזה רש"י דלמסקנת הגמ' דאמרי' הואיל ואי בעי מיתשיל י"ל דגם לרבנן אי לאו דאיתי' בשאלה לא הי' מהני מה דחזי לאחריני כיון דהוי איסור חפצא (ונימא דגם בנזיר הוי היין חפצא של איסור וכמ"ש מהרי"ט דבקבלת הנזירות אוסר היין עליו) וכשי' הרשב"א, ורק מכיון דראוי להסיר האיסור לגמרי ע"י שאלה תו לא הוי איסור גופו. ונמצא דגם לרבנן צריך לטעמא דראוי לתקוני ע"י שאלה, ופלוגתייהו דסומכוס ורבנן הוא בזה דלסומכוס בעינן שיהי' ראוי לתקן בפועל ע"י שאלה שיהי' מותר גם למערב, וע"כ לא מהני בתרומה משום דגזרו על שבות בה"ש וא"א לתקן שיהי' ראוי לו בפועל, אבל לרבנן לא בעינן רק שיהי' האיסור עצמו איתי' בשאלה שלא יהי' איסור גופו. ויתישב בזה גם קו' הגרעק"א על רש"י בפסחים דכ"ג מסוגיא דערובין דכ"ח דמשני בגודגדניות דכיון דחזו למרובי בנים מערבין בו כמו לנזיר ביין הרי דטעמא דנזיר ותרומה הוא משום דחזי לאחריני, דאה"נ דבגודגדניות ודכותי' מהני טעמא דחזי לאחריני גרידא כיון דשם אינו אסור כלל אלא דאינו ראוי לו, ולא הוצרך רש"י גם לטעמא דאפשר בשאלה אלא באיסורי נזיר ותרומה דהוי איסור גופו ולא סגי במה דחזי לאחריני לחוד וכמ"ש הרשב"א. גם יתישב בזה משה"ק ע"ד הגרעק"א לרש"י דאם טעמא דת"ק משום הואיל ואי בעי מיתשיל א"כ בעי' שיהי' יותר משיעור עירוב בכדי שאחר שישאל ויפריש מיני' ובי' ישאר כדי שעור עירוב ויקשה מאי פסקא כמשה"ק בגמ' שם לסומכוס, ולפמש"כ שונה דין דהואיל ואי בעי מיתשיל לרבנן מלסומכוס ובאמת לרבנן לא בעינן שיהא ראוי לו בפועל ע"י שאלה אלא שהאיסור עצמו יהי' בשאלה וא"כ י"ל דלא בעינן לרבנן שישאר שעור ערוב אחרי שיפריש מיני' ובי', אלא דמלשון רש"י בפסחים שם לא משמע הכי לכאו', ואולי נכלל בכונתו גם אליבא דסומכוס דבעי שיהא ראוי בפועל ואליבא דרבי דלא גזרו על שבות בה"ש, ולדידי' הא מבואר בגמ' דצריך שיהי' יותר משעור עירוב

והנה בפסחים בדהתו"ס שם שכ' דלא פריך הכא אלא אליבא דמ"ד מערבין לדבר הרשות דהא מצוות לאו ליהנות ניתנו, באמת דוחק לומר כן דמנ"ל להקשות, דילמא ס"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה, ולפי המסקנא הא אתי שפיר כיון דתרומה מותרת בהנאה. ונראה די"ל דקושית הגמ' אזלא אף למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה דאף דעצם הנחת העירוב לא נאסרה דאין בזה הנאה משום דמצלל"נ, אבל עכ"פ יקשה דכיון דאסור בהנאה הרי אין התרומה שלו, ואיך יערב בדבר שאינו שלו, ובזה לא שייך לומר הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' דעי"ז לא הוי שלו והא דאמרינן בפסחים דמ"ו הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' ועובר בב"י כ' השאג"א דשאני חמץ דגם גול"מ איתרבי לעבור בב"י כממון, ובאמת דמה"ט אמרו בעירובין דף ל' בככר זו עלי דאין מערבין לו בה משום דהוי איסור הנאה ואינו שלו, ולהכי אף דחזי לאחריני וגם אי בעי מיתשיל עלה ובכה"ג מערבין בתרומה כמש"כ התוס' ד"ל: שם, מ"מ כיון דאסור בהנאה ואינו שלו אי אפשר לערב בה. וללישנא אחרינא בדרש"י שם דמערבין לו בה אף דהוי אסור