אחיעזר חלק חלק ג קסג

ד) והנה אם נימא דאיסור ספי' בידים הוא מדאורייתא פשוט שאין שייך לדרוש טעמא דקרא לומר שטעם האיסור הוא משום דלא ליתי לארגולי, וכמ"ש גם בחת"ס, וע"כ דאינו אלא גזה"כ. אמנם אם איסור ספי' אאמד"ר כמ"ש הב"י באו"ח סי' שמ"ג, נוכל שפיר לומר דטעם איסורו הוא כמ"ש התרה"ד משום דאתי למיסרך והיכא דל"ש סברא זו שרי לספויי בידים אפי' באיסור תורה

, והנה הישועות יעקב שם בסי' שמ"ג הביא ראי' דאאמד"ר מגמ' דנדה דאמרה אי מופלא הסל"א דאורייתא קא"נ אין ב"ד מצ"ל, ויקשה דהא הוי ספי' בידים באיסור תורה, וע"כ דאאמד"ר ומהני לי' נישואין דרבנן, והרשב"א דמקשה כנ"ל ע"כ דס"ל דאיסור ספי' הוא מן התורה ולא הבנתי דבריו דהא כיון דמופלא הסל"א דאורייתא האיסור עצמו הוא איסור תורה ולא מהני לי' כלל נישואין דרבנן: דלא מהני אלא לאיסור דרבנן כמו אם מופלא הסל"א דרבנן, ושוב הוי איסור לספות בידים כיון דהאיסור דאורייתא במקומו עומד. אולם לפמש"כ דאם איסור ספי' אאמד"ר י"ל דהוא מטעמא דתרה"ד דלא ליתי למיסרך א"ש דהכא דספינן לה עי' הפרה ל"ש אתי לארגולי כיון דבגדלותה בודאי תהני ההפרה וכמ"ש לעיל, והרשב"א שהקשה הוא משום דלא ס"ל ס' התרה"ד, שאינו מחלק בין חרש לקטן אף דבחרש ל"ש אתי לארגולי

וכן נראה מד' הרשב"א בחדושיו ביבמות קי"ד ובתשובה סי' צ"ב דמביא ראי' משבת קל"ט דרב משרשיא יהיב פרוטה לתינוק עכו"ם וזרע לי' כשותא בכרמא ומקשה וליתן לתינוק ישראל, ופרקינן דאתי למיסרך, ואם איתא דאפילו בשל דבריהם לא ספינן בידים מאי מקשה, וא"ת מ"מ הרי אמרינן הא איכא משום דאתי למיסרך לא היא דלא אמרינן כן אלא בדבר שאינו עושה לטובתו של תינוק, ותדע דהא גבי זמן כו' אבל כל שיש בו לצורך של תינוק מאכילין אותו ואפילו יש בו כל צרכינו, והגאון רעק"א בתשו' סי' ט"ו הקשה ע"ד הרשב"א שמביא ראי' לדינא דאיסור דרבנן ספינן בידים דהא לצרכינו בודאי אסור, והניח בצ"ע. ולא ידעתי מאי קא קשיא לי' דהא לפי הו"א דמקשה וליתנו לתינוק ולא ידע מטעם דאתי למיסרך אין חילוק בין לצרכינו או לצרכו, ומאי מקשה ומוכח דאיסור דרבנן ספינן בידים, רק למאי דמשני דילמא אתי למיסרך זה אינו אלא לכשעושה לצרכינו כמש"כ הרשב"א מפורש. עכ"פ מפורש בד' הרשב"א דל"ש אתי למיסרך לכשעושה לצרכי עצמו. ולפי הנראה דלא ס"ל כס' התרוה"ד דאיסור ספי' הוא מטעם שלא ירגיל, ואפשר דס"ל להרשב"א דבאיסור תורה חיישינן שלא ירגיל א"ע אף מחשש רחוק, ובדרבנן דוקא בעושה לצרכינו אתי למיסרך, אבל בעושה לצרכיו לא חיישינן להכי

ה) והנה הר"ן בחידושיו ליומא בענין שאר עינויים ביהכ"פ כתב להוכיח דבאיסור דרבנן ספינן בידים מסוגיא דנדה מ"ו ותמהו ע"ז מאי ראי' משם הא בגמ' תירצו משום דאין ב"ד מצ"ל או משום דאתו נישואין דרבנן ומבטלי לנדרא דרבנן, אבל לא משום שלא נאסרה ספי' באיסור דרבנן ועכ"פ הרי לא חששו בגמ' שם לאיסור ספי' גם למ"ד מופלא הסל"א דאורייתא. ולפמש"כ א"ש דלכאו' יקשה שם למה הוצרכו לומר למ"ד מופלא הסל"א דרבנן אתו נישואין דרבנן ומבטלי נדרא הלא הי' אפ"ל כמ"ש למ"ד מופלא הסל"א דאורייתא, שהרי באיסור דרבנן לכ"ע אין ב"ד מצ"ל (ולא ס"ל להר"ן הסברא משום דלכשיגדיל יהי' איסור דאורייתא כמש"כ באות א'). וע"כ דלמ"ד מופלא הסל"א דרבנן לא הי' אפשר לתרץ משום דאין ב"ד מצ"ל דא"כ הפרה ל"ל, דהא למ"ד אין ב"ד מצ"ל מדרבנן גם ספי' בידים שרי ול"ל הפרה כלל. וע"כ קאמר בגמ' דאי מופלא הסל"א דרבנן ואז ע"כ איירי אליבא דמ"ד ב"ד מצ"ל בדאורייתא ובדרבנן עכ"פ ספי' בידים אסור, כמ"ש המל"מ עפ"י הרשב"א, א"כ אתי נישואין דרבנן וכו', ואי מופלא הסל"א דאורייתא קא"נ אין ב"ד מצ"ל, ומשום ספי' בידים ל"ש הכא לפי ס' התוה"ד כיון דבגדלותה בודאי תהני לה ההפרה וכנ"ל. וע"כ הכריח הר"ן שפיר דבדרבנן ליכא לאיסור ספי' לפ"מ דקי"ל דאין ב"ד מצ"ל

ובשיטת הרשב"א שכ' דבאיסור דרבנן שרי לספויי בידים נראה בפשוטו דהוא משום דס"ל דכל עיקר איסור ספי אינו אלא מדרבנן ולא החמירו אלא באיסור דאורייתא, ולפ"ז בהנך דכתבה התורה בפירוש להזהיר גדולים על הקטנים היינו בשקצים ודם וטומאת כהנים, ביבמות קי"ד ל"ש לומר כן ובהנך יהי' איסור ספי' בידים אף באיסור דרבנן, ויתישב בזה משה"ק המל"מ בסוף ה' מאכ"א וכן בחת"ס מרש"י בשבת ד' צ' אהא שאמרו בגמ' שם דלת"ק אין מצניעין חגב לצורך תינוק לשחק בו דילמא אתי למיכלי', וכ' רש"י דאף דקיי"ל קא"נ אין ב"ד מצ"ל לספויי בידים מיהא אסור דקרינן לא תאכילום להזהיר הגדולים על הקטנים, והא שם הוי משום איסור בל תשקצו דאאמד"ר דהוי אסמכתא ויקשה מכאן להסוברים דשיטת רש"י דאיסור ספי' אינו באיסורי דרבנן, ולפמש"כ א"ש דבעיקר באיסור שקצים מן התורה הוי איסור ספי' בידים דאורייתא וע"כ שייך גם באיסור דרבנן דשקצים וכן נראה דדם שבישלו או שמילחו דאינו עובר עליו לשי' הפוסקים דאין בו איסור תורה מ"מ אסור לספות לקטן אפי' לשיטת הרשב"א

ו) וקצת נראה להכריח כד' התרה"ד דהנה בכל דוכתי היכא דעשה דוחה ל"ת דאינו היתר גמור אלא דחי' יהי' אסור לספות לקטן כיון דל"ת דלא תאכילום איכא ועשה ליכא לגבי הקטן ויהי' הדין נותן דאסור להלביש לקטן שלא הגיע לחינוך בגד של ד' כנפות כלאים בציצית, ואף בהגיע לחינוך הרי אאמד"ר (אמנם בהגיע לחינוך י"ל כמש"כ התוס' בפסחים פ"ח דמשום חינוך מצוה שרי), ויהי' המלביש עובר בל"ת, (ובפרט לשי' הרמב"ם בפ"י מהל' כלאים הל' ל"א דהמלביש במזיד אם הלובש שוגג המלביש לוקה), אלא ע"כ דכיון שבגדלותו יהי' מצווה לעשות כן ל"ש בי' אתי למיסרך ומותר לספות לו בידים אף בקטנותו דליכא עשה גבי', ובתשו' ושב הכהן סי' נ"ו נסתפק בכה"ג לדהר"מ דטומאת קרובים היא משום אבלות, א"כ קטן שאינו חייב באבלות אין בו מצות טומאת קרובים ושוב יהי' אסור להטמא לקרוביו או כיון דמה דאביו חייב להפרישו הוא משום חינוך וכיון דבגדלותו מטמא לקרוביו ל"ש לומר בו חינוך, הובא בפ"ת סי' שע"ג, ובאמת נפ"מ גם לגבי אחר לענין לטמאו בידים דאסיר מטעם ספי', אבל לפ"ד התרה"ד אין כאן מקום ספק כלל דל"ש כאן אתי למיסרך ומותר גם ספי' בידים ואין לה"ר מיבם קטן שבא על יבמה גדולה או להיפך דאתי' עלה רק מטעם שמא ימצא סריס או תמצא איילונית לר"מ דחייש למיעוטא הא בלא"ה מותר ליבם והא הוי כספי' בידים וספינן להו איסור א"א שלא במקום מצוה, דנראה דכיון דאשת אח הותרה לגבי יבום לא הוי איסור גם לגבי קטן, ורק לאבא שאול דס"ל הכונס את יבמתו לשם נוי ולשם אישות הולד ממזר נראה דלדידי' לא הותר איסור אשת אח, וכן משמע מפיה"מ להרמב"ם בפ"א דבכורות

וכן יש לעורר בנזיר נ"ז דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר שכן ישנו בשאלה ונפק"ל מראשו, א"כ בקטן דליכא חיוב עשה יאסור לגלחו מטעם ספי' בידים, ויקשה בשני נזירים דמוקי לה שמואל באשה וקטן ואיך מגלח הקטן הא ל"ש דחי' גבי' ואיך יגלחו המקיף. ואמנם בלא"ה קשה הא גם המקיף עובר, ואפשר דס"ל כר"א בר אהבה דכל היכא דהניקף אינו בר חיובא אין המקיף עובר, אבל