אחיעזר חלק חלק ג קסב

סימן פ"א איוויע, תר"מ, מילדותי. הערות והארות בענין קטן אוכל נבלות

א) וזה יצא ראשונה לבאר ד' התרוה"ד בפסקים וכתבים סי' ס"ב וז"ל והא דאייתי קרא דאסרה תורה דלא ליספי לי' בידים נ"ל הטעם דקפיד רחמנא שלא ירגיל אותו לעבור עבירות וכשיגדיל יבקש למודו עכ"ל, הובא בחת"ס חאו"ח סי' פ"ג. ולכאו' יש לישב עפ"ד התה"ד קו' התוס' ביבמות קי"ד אהא דאיתא שם דר' יוחנן ספוקי מספקא לי' ובנדה דמ"ו קאמר אליבא דר"י דקטן או"נ אין בי"ד מצווין להפרישו. עוד הקשה הרשב"א בחי' ליבמות, הובא במל"מ סוף ה' מאכ"א אהא דקאמר בנדה קא"נ הוא ואין בי"ד מצ"ל הלא התם אומר לה טלי ואכלי והוי כספי' בידים כמבואר בשבת קכ"ב בקטן העושה ע"ד אביו. גם הק' בחת"ס שם דלמ"ל הפרה כיון דקא"נ אין ב"ד מצ"ל תאכל גם בלי הפרה. אולם בד' התה"ד הנ"ל יתישב שפיר, דכיון דטעם האיסור הוא שלא ירגיל הקטן באיסור זה לעשותו גם לכשיגדיל, א"כ הכא דאוכלת ע"י הפרתו ל"ש זה, דבגדלותה תועיל הפרת בעלה מן התורה לנדרים שנודרת וע"כ מהני אף דהוי ספי' בידים כמ"ש הרשב"א, אבל בלא הפרה לא סגי משום דהוי כספי' בידים. ומיושב גם קו' התו' ביבמות דאמנם בעלמא מספק"ל לר"י בדין קא"נ, אבל היכא דאוכלת ע"י הפרה ול"ש הטעם דירגיל בודאי אין מצ"ל לכו"ע ולהכי לא אמרו שם בנדה אי דאורייתא קסבר קא"נ וכו', דבכה"ג אליבא דכו"ע אין מצ"ל

, ועפ"י שי' התה"ד י"ל ג"כ משה"ק הרשב"א הובא במל"מ שם אהא דאמרו שם בגמ' לעיל מינה ש"מ קא"נ ב"ד מצ"ל דלפירש"י קאי אם נימא מופלא הסל"א דרבנן ובאיסור דרבנן הא לכו"ע אין מצ"ל. ועפ"ד התה"ד נראה דבכה"ג דהאיסור שהוא עכשיו דרבנן יהי' לכשיגדיל איסור דאורייתא שייך שפיר הטעם דירגיל ולהכי קאמר ש"מ וכו' ובזה תתישב גם קו' חידושי הרי"מ בהא דטליא וטליתא ביבמות שם דאיירי במלאכת הוצאה וכן בשבת קכ"ב בקטן העושה ע"ד אביו בכבוי שכ' הראשונים דמיירי בצריך לפחם או כר"ש דמחייב במשאצל"ג, והקשה הא קטן אין לו מחשבה ואף מחשבה הניכרת מתוך מעשיו אאמד"ר ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וא"כ אאמד"ר. ולפ"ז א"ש דכיון דעושה מעשה גדול אלא דקטן אין לו מחשבה א"כ לכשיגדיל ויעשה המלאכה כמו שעשה בקטנותו הלא אז יהי' חיוב דאורייתא, וע"כ גם בקטנותו החיוב להפרישו למאן דס"ל ב"ד מצ"ל כיון דשייך טעם דירגיל. שו"ר שהרגיש במקצת דברים בשו"ת רמ"ץ חאו"ח. ולפי"ז צ"ל דהא דבדרבנן אין בי"ד מצו"ל לכו"ע היינו דעיקר האיסור מדרבנן כמו כרמלית וטבל טבול מדרבנן אבל היכא דהאיסור הוא מדאורייתא רק מצד קטנות הוא מדרבנן כמו בנדר דמופלא הסל"א דאאמד"ר או לפי דקטן אין לו מחשבה, דבגדול בכה"ג יש איסור תורה, בזה מצוין להפרישו

ב) והנה החת"ס הכריע דלמ"ד קטן או"נ ב"ד מצ"ל לא מטעם התה"ד משום דאתי לארגולי, דאל"כ בחרש דל"ש זה לכו"ע אין ב"ד מצ"ל ומאי מקשה ביבמות קי"ד: מחרש וחרשת למ"ד דאין ב"ד מצ"ל, הלא גם למ"ד דב"ד מצ"ל מ"מ בחרש כו"ע מודו דל"ש כמו בקטן דאתי למיסרך כשיגדיל ומזה הכריע דלמ"ד דב"ד מצ"ל לא מטעם אתי לארגולי, ושוב אין לחלק בין חרש לקטן

אולם באיסור דרבנן דלכו"ע אין ב"ד מצ"ל ומ"מ לספויי בידים אסור כמ"ש הר"ן בשם הרשב"א הובא במל"מ, דלמ"ד בדאורייתא מצ"ל ספי' בידים אפי' בדרבנן אסור, בזה י"ל לכאורה דטעם איסור ספ', בדרבנן הוא משום דלא ליתי למיסרך. אבל מיבמות קי"ד דמקשי למ"ד אין מצ"ל תיתיב גבי' דלכאו' יש לתמוה הא בחרש דאיירי בי' שם אין קדושיו אלא מדרבנן ולכו"ע אין מצו"ל, ועוד ק' דהתם הוי כספי' בידים, וכן הק' בחי' הרשב"א גיטין נ"ה. ועפ"י הנ"ל י"ל דלמ"ד בדאורייתא ב"ד מצ"ל לא קשה, דאליבי' אסור לספויי בידים אף בדרבנן וכמ"ש במל"מ אבל למ"ד דאין מצ"ל אף בדאורייתא א"כ בדרבנן דנחתי' חד דרגא אף לספויי בידים מותר, ולהכי מקשה הגמ' שפיר ותיתיב גבי'. עכ"פ מוכרח מזה דלענין איסור ספי' בידים בדרבנן למ"ד ב"ד מצו"ל אין חילוק בין קטן לחרש ושוב ליכא למימר דטעם איסור ספי' הוא משום דאתי למיסרך וכנ"ל. ואפ"ל דז"א אלא לפי הס"ד דמקשי ותיתיב גבי' אבל לפי המסקנא שפיר י"ל דהטעם הוא משום דאתי למיסרך וליכא איסור ספי' אלא גבי קטן ולא גבי חרש

אולם החת"ס נסתייע מד' הרשב"א גיטין דנ"ה שפירש"י דקטנה אוכלת בתרומה דרבנן וכ' הריב"א שפי' כן דמשמע דאפי' להאכילה שרי וע"כ פי' בתרומה דרבנן, והקשה ע"ז א"כ מאי פריך הש"ס חרש בחרשת ליכול קטן אוכל נבילות הוא דהא אסור למיספי בידים מלא תאכילום, ומבואר להדיא דלא כפסקי מהרא"י דאיל"כ מאי מקשה מחרש דהא בחרש דל"ש הטעם דאתי לארגולי אפי' ספי' בידים שרי יעו"ש, אלא דלפ"ז אפ"ל בשי' רש"י דמחלק בין חרש לקטן כשי' התרוה"ד ומיושב קו' הרשב"א

ג) והנה בחת"ס שם כ' דהרשב"א בגיטין ס"ל בדעת רש"י דאיסור דרבנן שרי למספי בידים, ומקשה מפירש"י בשבת ס"פ רע"ק באיסור בל תשקצו דרבנן נמי אסור למיספי בידים והדברים תמוהים דאין ראי' כלל מדרש"י דאיסור דרבנן שרי למספי בידים רק לגבי תרומה דרבנן מהני נישואין דרבנן כפי שאמרו בנדה דמ"ו. ומדרש"י דפי' בתרומה דרבנן מוכח דאסור למיספי בידים, דאל"כ למה צריכים לעדות ר"י בן גודגדא דקטנה שנשאת לכהן דאוכלת בתרומה דרבנן, דהא תיפ"ל דשרי למיספי בידים לכל קטן וקטנה כשאר איסור דרבנן אעכצ"ל דבאמת אסור למספי בידים אפי' איסור דרבנן רק משום נישואין דרבנן מהני. אלא דלפי"ז יל"ד במאי דפירש"י בתרומה דרבנן ותרומה דאורייתא אסירא אע"פ דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו אלא משום ספי' בידים כמש"כ הריב"א והא להתרומה"ד ל"ש בזה אתי לארגולי דבגדלותה הלא תהי' נשואה מה"ת ואפ"ל דחיישי' שתאכל בתרומה דאורייתא קודם שתבעל בגדלותה ודוחק. ועוד אפ"ל דרש"י מיישב לכו"ע אפי' למ"ד ב"ד מצוין להפרישו מ"מ אוכלת בתרומה דרבנן וגם עי' ספי' מותרת משום נישואין דרבנן. ולמ"ד ב"ד מצ"ל לאו משום דאתי למיסרך כמש"כ החת"ס, והגמ' דמקשה מחרש דקאי למ"ד אין ב"ד מצ"ל שפיר מקשה דאפי' בידים מותר בחרש לשי' הת"ה

ולשי' הרשב"א דס"ל דאיד"ר שרי למספי בידים צ"ל דעדותו של ר"י בן גודגדא הוא בתרומה דאורייתא ולמ"ד דקטן או"נ אין ב"ד מצ"ל, ומאי רבותא, וצ"ל דאפי' למיספי בידים, וטעמא בעי כיון דהנישואין אאמד"ר. ולשי' הת"ה י"ל דלהכי שרי למספי בידים משום דלכשתגדל תאכל משום נישואין דאו' דל"ש אתי למיסרך ונמצא דד' הרשב"א מכוונים עם ד' התרוה"ד, וא"כ מאי מקשה לפירש"י מחרש. ואפ"ל דלפמש"כ הריב"א בפירש"י דמפרש בתרומה דרבנן משום ספי' בידים והא גם בדאו' שרי למספי בידים דל"ש אתי לארגולי דבגדלותה תהי' נשואה מן התורה וע"כ דרש"י לא ס"ל ס' התרוה"ד וע"כ הקשה מחרש.