אחיעזר חלק חלק ג קנו

הוא דוקא באבדה או ביד הגזלן, אבל בידו וברשותו לא מהני יאוש וכמ"ש הרמב"ן במלחמות ביאוש של"מ, והפקר דוקא ברשותו הוא, וכמו שהאריך בזה הנתיבות. ונאמר עוד, דאולי כיון דלא מהני תפיסה בתערובות דליכא חמ"ק, ממילא מתיאש, משא"כ בספק קרוב להאדון ספק קרוב להעבד מהני תפיסת האדון במע"י משום חמ"ק, וס"ל דאף תפיסה לאחר שנולד הספק מהני וממילא אינו מתיאש האדון, ואעפי"כ א"י למוכרו ולהפקירו משום זכות התפיסה כיון שא"י להוציאו בדיינים וכמ"כ א"י לשחררו

ועפי"ז אפ"ל מה שתמה הגרי"פ בגטין דמ"ב דאיבע"ל אי מעוכב ג"ש אוכל בתרומה או לא, ומייתי מאי דתני רב משרשיא כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה וחולקין חלק א' על הגורן הגדילו התערובות משחררין זא"ז. והתמי' עצומה, שלא הביאו שכ"ה משנה מפורשת ביבמות צ"ט. ולד' יתכן לומר דמתני' אפ"ל דסת"מ כר"מ ולדידי' מהני יאוש, וגוף ס' הגמרא במעוכב ג"ש (היינו בח"ע וחב"ח) דמחוסר מעשה השחרור אלא שכופין ע"ז מספק"ל אי חשיב משוחרר אי לא, וא"כ אין ראי' ממתני' דהתם הוי רק מחוסר זמן דבשעה שהם קטנים אין יאושם יאוש, ובשעה שהם גדולים מתיאשים זה מזה וזהו שחרורם, וע"כ אוכלים בתרומה דמיד שיגדלו הרי הם משוחררים. משא"כ במעוכב ג"ש, אבל רב משרשיא מייתי שפיר ראי' דלהלכה הלא קי"ל דמפקיר א"ע צריך ג"ש ומכש"כ ביאוש והוי מעוכב ג"ש. ועוד דמתניתן מדקתני שיחררו זא"ז ול"ק משחררין, אי בעי אין, אי בעי לא, היינו משום דא"נ דהשחרור הוא היאוש ל"ש כפי' ע"ז, דיאוש מעצמו הוא בא, ול"ש כפי' על דבר שתלוי במחשבה, משא"כ בד' רב משרשיא דקתני ומשחררין זא"ז, היינו דכופין והאיבעיא שפיר נפשטה מיני' דבע"כ ע"י שט"ש קאמר דאל"כ אין כופין, ורבא דקאמר ביבמות (דף ק') אלא אימא משחררין זא"ז ולא בעי לאוקמי' מתני' כוותי' דמ"ד דיאוש בלבד סגי ושחררו ע"י יאוש קאמר דמלבד שהוא שלא אליבא דהלכתא דקי"ל דהמפקיר עבדו צריך ג"ש, הנה לרבא אאפ"ל מתני' כוותי' דמ"ד דיאוש לחוד מהני, דהא ס"ל דיאוש של"מ הוי יאוש, ולדידי' אף בקטנים מהני יאוש כמש"כ התוס' בב"מ (דף כ"ב) וקשה במתני' מ"ט בעודם קטנים אין נושאין נשים בין כשרות ובין פסולות, כיון דיאוש גרידא מהני ויאוש קטן הוה יאוש כיון דאילו יגדלו כו'. אלא דיש מקום עיון אם מהני זה לענין איסור שיהי' משוחרר למפרע וצ"ע [ובלא זה אפ"ל קו' הגרי"פ דדוקא למשנה אחרונה דכופין בח"ע וחב"ח קא מיב"ל במעוכב ג"ש אי אוכל בתרומה כיון דלכפי' קאי, משא"כ למשנה ראשונה פשיטא דאוכלין בתרומה, ולפי"ז מתני' דיבמות דקתני שחררו מתוקם כמשנה ראשונה כדק' בריש חגיגה כאן כמשנה ראשונה, משא"כ בד' רב משרשיא דקתני ומשחררין, וגם דבריו אליבא דידן ושפיר קא פשיט מיני']

ו) אולם מש"כ לפלפל דלר"מ דס"ל דתלוי בקנין ממון בספק לא מהני ג"ש משום דאינו ברשותו לשחררו דספק קנין כספו הוי, אין הדברים מוכרחים. דאע"ג דס"ל דתלוי בקנין ממון מ"מ שטר דכתוב בהדיא כמש"כ התו' בגיטין דל"ט מהני גם לר"מ כמו בגט, ורק דלר"מ גם יאוש והפקר מהני כמו בשארי קנינים

ולדעת הגרעק"א דלא מהני בשחרור באינו ברשותו כמו בשאר קנינים צ"ל דהא דמהני בהגדילו התערובות לשחרר אע"פ שאין ברשותו ואין בידו לכופו הוא משום דמ"מ הא מהני לגבי הגזלן גופא כמש"כ הב"ש בסי' כ"ח ועוד עדיפא מיני' דהא מאי דהוי אינו ברשותו הוא לפי שהוא ספק עבד ספק כהן, וא"כ לא יהי' ספיקו שמא הוא בן חורין חמור מודאי דכמו דבודאי עבד בכחו לשחרר כ"כ בספק עבד מהני השחרור

שו"ר ברשב"א קדושין כ"ג שהק' ג"כ דהא אי בעי מפקיר לר"מ דס"ל א"צ ג"ש, ותי' דר"מ ס"ל דצריך ג"ש וסוגיא דנזיר ס"ב דקאמר דכו"ע אית להו דשמואל הומ"ל להיפך עיי"ש. ומדבריו משמע דס"ל כתי' הראשון בתוס' דאף אם לא יגרע מ"מ כיון דיכול לשחררו בע"כ ל"ה קבלת השליח חוב, וע"ז תי' דר"מ ס"ל דצריך ג"ש וס"ל מסתמא כשי' התוס' בגיטין דמעוכב ג"ש מותר בשפחה, ולשי' רש"י אם ס"ל דצריך ג"ש הלא יאסר ג"כ בשפחה, ובע"כ ס"ל כתי' הב' שבתוס' דדוקא היכא דיכול לגרוע זכותו אז חשיב שטר שחרור זה זכות וברש"י שכ' אי בעי זריק לי' ג"ש בד"א ברה"ר אף דאין ד"א קונות ברה"ר כונתו בצדי רה"ר], וממילא מוכיח ג"כ דלדידי' ע"כ סוגי' דנזיר מתפרש יפה כמ"ש שם דר"מ ס"ל דהמפקיר עבדו א"צ ג"ש דאם צריך ג"ש הרי יכול להפקירו ולאסרו בשפחה ובב"ח ואי"ל דאז יהי' מעוכב ג"ש ויכפוהו לשחרר, ז"א דהרי יכול לישא שפחה מעוכבת ג"ש כמותו כמשכ"ל באות ב'

עוד נראה דאם נימא דחמ"ק מועיל לענין ממון ויכול הרב לעבוד בו, א"כ משכח"ל תקנה גם בספק קרוב להאדון ספק קרוב להעבד שיתן האדון שטר שחרור לשפחתו על תנאי אם הג"ש הי' קרוב להאדון הרי את שפחה ואם קרוב לעבד הרי את ב"ח, או יפקירנה על תנאי (דגם בהפקר מהני תנאי אף דא"א לקיים ע"י שליח כמו בנדרים ושבועות וכמ"ש הרמב"ן בב"ב דדוקא במעשה בעינן משפטי התנאים משא"כ בדיבור אתי דבור ומבטל דבור ול"ב משפטי התנאים כלל. והא דנדרים די"א סברוה הא מני ר"י, הא בנדרים ל"ב כלל משפטי התנאים, יש לחלק בין תנאי כפול לשאר משפטי התנאים ואכ"מ) והאדון לא יפסיד שיוכל להשתעבד גם מטעם ספק דאוקי בחמ"ק, והעבד יוכל לישאנה, ואין כופין אותו לשחרר. סימן ע"ט תשובות קצרות בענינים שונים ה' שבט תער"ב

א) על שאלתו אם רשאים לשנות את המזרח לצד צפון, באשר לדברי הארכיטעקטאר אם יעשו את המזרח האמתי, יוכל היות כי בזמן מן הזמנים יבנה אחד השכנים כותל כנגדו ויאפיל אותו

הנני להשיבו כי אין לשנות נגד הלכה פסוקה בגמרא ובשו"ע, ואם אמנם חלונות מצד המזרח ג"כ דינא דגמרא ברכות ל"א ל"ד ובטושו"ע סי' צ', ויעוי' בהגהות הרש"ש דברכות מה שהתפלא על במד"ר בווילנא שאין שם חלונות במזרח והביא כשי' הרמב"ם בפאר הדור מובא בכ"מ בפ"ב מהל' תפלה, שרק ביחיד אמרו ולא בביהכ"נ, והתפלא על הפוס' שלא הביאו ד' הרמב"ם, וכבר קדמהו הפרמ"ג בסי' צ', ואפשר דבדקדוק נקט השו"ע סי' צ' ס"ד צריך לפתוח פתחים או חלונות נגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן, וטוב שיהי' בביהכ"נ י"ב חלונות עכ"ל, ובהתחלת הדין צריך לפתוח כו' לא הזכיר ביהמ"ד מפני שבעיקר הדין א"צ ורק על פי מנהג סיים וטוב שיהי' בביהכ"נ ועי' מ"ב שם, עכ"פ לפי שעה עושים חלונות בכותל המזרח ואין אנו חוששים שמא במשך הזמן יאפילו אורם, וגם לא קבעו חז"ל שיעור אורה בחלונות אם רב או מועט, ולפי הטעם המבואר, וצריך לכוין נגד ירושלים, וצריך לפתוח פתחים וחלונות או פתחים כנגדן, הרי יש