אחיעזר חלק חלק ג קנד

אפי' נשאת לכהן מפקינן מיני' ומ"מ הבנים אינם חללים אפילו מדרבנן יעו"ש והיינו בגרושה במיאון דחברי' אבל בלא מיאון הוי חלל מדרבנן. ולכאורה ילה"ר לד' המל"מ דגם בשארי פסולי כהונה מדרבנן לבד חלוצה הוי חלל מדרבנן מיבמות ד"ק דמקשה אלא לראשון ליטמא ממנ"פ אי בר קמא הוא שפיר ואי בר בתרא שפיר מטמא לי' דחלל הוא. והא משכ"ל שהיתה חרשת ונתגרשה מן הראשון וניסת לשני ובכה"ג דאינו אלא קידושי מדרבנן והוי חלל מדרבנן כל דיני כהונה עליו מן התורה ואסור לטמא וצ"ל דסמך על הא דתני ועולה במשמר של זה ושל זה ואי הוי חלל דרבנן איך יעלה במשמר. אבל אי נימא דע"י קידושין דרבנן וגט מדרבנן לא הוי חלל אפי' מדרבנן א"כ הומ"ל בכה"ג וניחא הא דעולה במשמר של זה ומוכח דעכ"פ הוא חלל מדרבנן כמש"כ המל"מ. והנה המהר"י באסאן המובא במל"מ פי"א מהל' אישות באשת חרש שזינתה דמותרת משום דלא הוי אלא קידושי דרבנן משום דס"ל דלא חמור מזיקה דאורייתא דקיי"ל דלא כרב המנונא דשומרת שזינתה מותרת ליבום, וגם בזה השיב עליו הבית מאיר בסי' מ"ד מדהתו"ס יבמות דנ"א שכתבו דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו. ובאמת הא מפורש בגיטין ד"פ דתצא מזה ומזה אף דהגט כשר מדאורייתא, ומש"כ האבני מלואים בסי' ל"א לחדש בקידושין פמשו"פ פ דכיון דהקידושין אינם אמד"ר לא קנסו בזה כמו שאמרו ביבמות דצ"ד דכל היכא דמיתסרא מדאורייתא גזרי בה רבנן כו', תמוה דהא בגיטין מפורש דאפי' בפסול גט מדרבנן תצא וכן הא מבואר בד' הרי"ף והרמב"ם דקידושי קטנה תצא מזה ומזה לכשבעל ועכצ"ל הא דיבמות דצ"ד משום דעצם זנות באיסור א"א הוי מן התורה גזרו בה רבנן אף בקידושין דרבנן ומה"ט גם בקידושי פחות משו"פ כן. גם י"ל דהש"ס נקיט האמת דבא"א מיתסרא מדאורייתא אבל בשכיבת אחותה במזיד לא נאסרה אפי' מדרבנן. והנה מצינו שהשוו חכמים מדותיהם כמו בשל תורה. והא לענין שניות מפורש ביבמות דק"ח בקידושי קטנה שאלו הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שני' לו כו' מפורש דבלא מיאון אסורה משום שניות גם בקטנה ועי' ביש"ש יבמות פ"ב דגם קרובות שניות זקוקתו אסורה ובחלוצה מספק"ל להש"ס אי גזרו משום שניות ומסיק דגזרו והכי קיי"ל להלכה, וכיון דמפורש ביש"ש בגירושי קטנה דאפי' בדיעבד תצא וכ"כ הח"מ. ולהמל"מ פשיטא לי' דגם בגרושי חרש הו"ל חלל מדרבנן וע"כ דאם ניסת תצא וכן הוא בכל פסולי כהונה מדרבנן דאפי' בדיעבד תצא מהכ"ת נקל נגד דעת רבותינו גדולי האחרונים. ונראה בפשיטות להלכה דאפי' בדיעבד תצא ב"ה ז"ך סיון תרפ"ג ווילנא

ב. וע"ד דברות שניות של רומעכ"ת ע"ד הראי' מיבמות ד"ק אין זו ראי' מכרעת כ"כ, דבקידושי חרש א"א לאוקמי דהא קתני והם אינם מטמאים לו דמשמע דבפקח קא מיירי, ובחרשת י"ל דכיון דפקח שנשא פקחת ונתחרשה מוציא בגט והוי גט מעליא מן התורה ולהכי הוי גרושה מאישה אע"פ דהוי קידושין דרבנן מ"מ הגט הוי גט מעליא. משא"כ בגירושי חרש לפי סדר רבנו ירוחם הבי"ד מגרשים אין זה גרושה מאישה כלל, ולזה העירני גדול אחד. וע"ד מש"כ לתמוה ע"ד הא"מ דכ' לחדש בקידושין פחות משו"פ לא תצא מזה ומזה מדהג"מ גיטין ד"פ ומד' הרי"ף והרמב"ם בקידושי קטנה דתצא מזה ומזה כן הוא כמש"כ מעכת"ר שסמכתי בזה ע"ד הרמב"ן המובא ברא"ש שם ועיקר תמיהתי מד' הרי"ף והרמב"ם בקידושי קטנה (וכתבתי מזה באחיעזר סי' ט' אות ו') עכ"פ יפלא הדבר על הא"מ שלא הזכיר בזה מחלוקת הראשונים הרי"ף והרמב"ם והראב"ד ובודאי שאין לדמות למאי דקיי"ל בגט פסול מדבריהם דאם ניסת לא תצא לקידושין דרבנן כמש"כ כת"ר וכיון שמפורש ביש"ש ובמל"מ דעל ידי קידושין דרבנן הוי חלל מדבריהם ואם ניסת תצא ולא מצינו בד' גדולי האחרונים שום חולק עליהם מי יוכל לחלוק ולהכריע נגד דבריהם ועל כן לא מצאתי היתר בדבר כמש"כ במכתבי הראשון. (נדפס בשמי בס' "סלסלות יוסף") סימן ע"ח ב"ה. ווילנא כ' שבט תרמ"ד לאאמו"ר הרב ז"ל

א) מה שהעיר אאמו"ר הרב בד'. התוס' בגטין די"ב בד"ה וכ"ת שכ' דאי בעי זריק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לעבד יאסר בתרומה ובשפחה ובב"ח, ותמהת דהא יכופו האדון לשחררו ומה יפסיד, וכ' ליישב עפמשה"ק התוס' דידחה עשה דפ"ו ל"ת דל"י קדש, ותי' משום דהיא מצוה ולגבה ליכא העשה, וק' דנאמר לה חטא בשביל שיזכה העבד, וע"כ משום דהזכות הוא בחלק החירות והחטא הוא בחלק העבדות, דע"כ לאו משום שבת הוא דהא גם היא מצווה בשבת ולפ"ז בספק קרוב לו ספק קרוב להעבד ישא בת מינו, ואע"ג דכל הספקות אסורים זב"ז הכא ידחה העשה דפו"ר, עכ"ד הנעימים

והנה מה שכתב אא"מ להכריח דכונת קושה"ת משום פו"ר ולא משום שבת, דאל"כ מאי תי', לכאורה אין זה הכרח, דאע"ג דהיא מצווה בשבת מ"מ אפשר לה להנשא לאחר, ובאמת משום פו"ר לא יקיים, דהא ח"ע וחב"ח אין לו יורשים וכדמסיק בגטין דף מ"ג ראוי ליטול ואין לו, ואין הולד מתיחס אחריו, וכ"כ התוס' בחגיגה להקשות דליתי עשה דשבת ולדחי, ועי' בס' אבני מלואים סי' א'. ומ"מ יתקיימו דבריך, דהא הכא בת מינו א"א לה להנשא לאחר, אבל לא יכלתי להבין, דאיך אפשר לו לישא בת מינו דלצד הספק שמא נפל הג"ש קרוב להעבד והוי משוחרר, ולהשפחה נפל הג"ש קרוב להאדון והוי שפחה ואסור בה, ול"ש דיבא עשה דפו"ר וידחה ל"ת דהא אינו מקיים כלל ע' דפו"ר דהולד מתיחס אחרי', ואף שבת אינו מקיים רק שבת כל דהוא, ואי"ל דמ"מ גם השבת כ"ד ידחה, דהא א"כ איך אומר לישא שפחה אינו יכול, דידחה ול"ש לאמר משום דהיא מצווה וחטא בשביל שיזכה חברך ל"א משום דהחטא הוא בחלק אחר, דהא בכה"ג החטא והזכות בחלק א' הוא. וע"כ דמשום שבת כל דהוא לא ידחה ל"ת, וגם דלדעתך דרק פו"ר דוחה הא לא יקיים בשפחה מצות פו"ר. ולצד הספק דהוא עבד והיא ב"ח ג"כ ל"ש דחי' דהא עבד אינו מצווה בפו"ר ואין הולד מתיחס אחריו והוי רק שבת כ"ד, ואי"ל דאמרינן להעבד חטא בשביל שתזכה היא, דהא משום שבת דידה פשיטא דל"ח ודוקא לריב"ב קאמר דכפו דח"ש וחב"ח או משום דמנהג הפקר נהגו בה ועי' בטו"א ריש חגיגה שהקשה דלריב"ב למה יכופו ח"ע וחב"ב וח"ש וחב"ח דע' דפו"ר ידחה בשניהם). ובאמת למ"ד בח"ש וחב"ח דלא תפסו בה קדושין לא יקיים פו"ר שאין הולד מתיחס אחריו

ב) והנה בגוף דהתו"ס משה"ק עליו דהא צריך לכפות את האדון, בפשטות י"ל דכונתם דעכ"פ העבד יצטרך אז להג"ש ויצטרך לכפי' ואז יהי' זכות לו ושמא ימות האדון ועי' בס' תפארת ירושלים הנספח למשניות בגטין שם בישוב קו' הגרע"א מש"כ בביאור דהתו"ס הנ"ל, אולם אין הסברא מוכרחת.