אחיעזר חלק חלק ג קנב

וסבור הייתי לומר דבנותן מעות ע"י שלוחין אף דגם מותרים לא ישתמש מ"מ בשלוחים דטרח בהו דמי לדין דטרח דמבואר בחו"מ סי' רס"ז דמותר להשתמש בו וכהאי גוונא דין לוה עליהם והדר דין ערבות כשנים שלוו והוי נוגעים בעדותם. ולפ"ז א"ש דאף לד' הרמב"ם בפקדון דהחזרתי חייב שבועת השומרים, מ"מ במלוה דלהוצאה ניתנה לא שייך שבועת השומרים, אך באמת זה אינו דבשליח לא חשיב טרח כמו בדמי אבידה ואינו רשאי להשתמש ועי' בנתיבות סי' קכ"א סעי' ה' סק"י דשליח אין לו רשות להשתמש כמבואר בב"י סי' קס"ט ועי' פתחי תשובה סי' רצ"ב ס"ק ב'. וכיון דאסור להשתמש ואין בו רק דין פקדון ואין על זה דין ערבות, ויהי' השליח השני בתור עד מסייע ויפטר משבועת היסת וצ"ע. סימן ע"ו ב"ה כ"א אדר תרס"ב ווילנא. להנ"ל

א. ע"ד שאלת הרבנים מפאוולאגראד שסידר הרב דנאלציק גט וכתב שם האשה הענא בת יצחק יהודא המכונה ליב, והרב האב"ד דק' פאוולאגראד יערער על הגט כפי אשר דרש וחקר במקום דירת האשה בכפר הסמוך כי קוראים אותה בשם לאנא ויש שקוראים אותה אניוטא, ומבני ביתה קוראים אותה לפעמים בשם העניא או הענא, וגם שם אביה היו קוראין בפ"כ יצחק ליב ויש שקראו אותו איציק ליב, ובשם ליב לבד לא היו קוראים אותו, רק כלתו אמרה, כי אשתו היתה קוראת אותו לפעמים ליב לבד

והנה בנוגע לשינוי שם אביה יפה כתב הרב המערער דאין לחוש בדיעבד אם עשה הרב המסדר כמש"כ הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק כ"ד ובפרט דהא לפעמים היו קוראים אותו בשם ליב, ואין זה שינוי השם: אך מה שהוסיף הדר"ג דבשם אבות אין חיוב לפרש כל השמות שיש לו ונראה דעתו אף לכתחלה, לא אדע מנין לו זה, דהא אם שינה שם אביה אפילו בדיעבד פסול כמבואר בשו"ע, ובלא כתב רק שם אחד משני המקומות קרי במשנה דגיטין דל"ד שינוי השם כדקתני בראשונה הי' משנה שמו אלא די"ל דבאמת שי' הרשב"א דבלא הזכיר שם אביו כשר דשמו ושמה תנן ואלו שם אביו ושם אביה לא קתני, ובס' גט פשוט רוצה להוכיח מזה דמכשיר גם בשינוי אביו, דהא במשנה קתני נמי שינוי שמו ושמה, אלא דאין מזה ראי' כמש"כ התורת גיטין דהא כ' התוס' בד"כ דשינוי שמו ושמה דקתני במתניתין לאו שינוי ממש הוא, אלא דכתב שם אחד משני השמות שי"ל בשני מקומות, ועכ"פ מוכח לפ"ז בשי' הרשב"א דשמו ושמה תני ושם אביהם לא קתני דבכה"ג דכתב אחד משני השמות דאביהם בדיעבד כשר, ועוד לפ"מ שנתבאר מדהתו"ס גיטין ד"כ בד"ה הא בעינן דכותב שם אחד שבמקום אחד עדיף יותר מלא כתב השם כלל ועכ"פ כיון דאם לא כתב שם אבי המתגרשת כשר בדיעבד מכש"כ בכתב רק שם אחד של אביה, ולפ"ז לשי' הרשב"א י"ל דהא דצריכים לכתחלה לכתוב כל השמות במקום כתיבה ונתינה אף שהוחזק בשם אחד מצד גזירה שמא לא יהיה הכתיבה והנתינה במקום אחד דפסול גם בדיעבד או שיהי' לעז באם תנשא עפ"י גט זה במקום אחר, אבל בשם אביה דבדיעבד כשר אין לחוש גם לכתחלה אך כ"ז לשי' הרשב"א. שו"ר ביש"ש פ' השולח סי' י"ט שהביא ד' המהרי"ל והמהרי"ו שהחמירו בהשמיט שם כינוי של אביו, והיכא דיש לאבי המגרש שם אחד במקום הכתיבה ושם אחד במקום הנתינה ולא נכתבו שניהם פסול כמו במגרש עצמו. והחמירו בכתב שם אחד יותר מאם לא כתב כל השם והוא נגד דהתו"ס ד"כ עכ"פ לכתחילה בודאי דצריך לפרש כל השמות של אביו כמו בשל מגרש, ולענין בדיעבד שפיר יש מקום לחלק על פי שי' הרשב"א עכ"פ בנ"ד אין נפ"מ מזה אם עשה מעשה כמש"כ הב"ש

ב. וע"ד שם האשה שכתב "הענא" אשר עפ"י הדרישה והחקירה ועדות השו"ב נקראת בפ"כ לנא או אניוטא ולא "העניא", ורק בכתובתה נכתב העניא ביוד כמו שמדגישין שם בשם זה, והנה אם החזיקה בנאלציק שלשים יום בשם "הענא" צדקו דברי מעכ"ת דאין לפקפק בהגט, ומה שחשש הרב דפאוולאגראד לד' הג"פ שחושש גם בדיעבד יפה מחלק כת"ר דרק באופן שאיתחזיק שיש לה שם במקום אחר חשש הג"פ לשי' הריא"ז, ועוד דדוקא היכי דבמקום אחר אין קוראים לה בשם זה כלל רק בשם אחר חשש הג"פ, אבל בזה הא בשם "הענא" נקראת לפעמים גם שם

ומה שחשש מעכ"ת כיון דשם קוראים לה העניא ביוד, א"כ הוי שם אחר לגמרי, נראה דאף לד' המחמירים ופוסלים גם בדיעבד בשינוי מבטא הדגשת היוד, כמש"כ האחרונים בשם דוואסיא וכיו"ב, היינו דוקא אם נשלח הגט למקום שבהברה מדגישין היוד ולא נכתב היוד או להיפך דהוי שינוי השם, משא"כ אם הוא במקום הכתיבה והנתינה בודאי דצריך לכתוב כפי המבטא באותו מקום, ואין לחוש מה שבמקום אחר קוראים ומדגישים היוד, דהא ידוע גם באותו מקום דמה שקוראים במדינה זו במבטא זה מדגישים במקום אחר במבטא אחרת ביוד

וגדולה מזו נראה דבשם זה לחלק הדגשת היוד לא בעינן ג"כ חזקת שלשים יום, דדוקא היכי דמכנה א"ע בשם אחר, צריך להוציא מידי חזקתו בעינן שלשים יום אבל בזה כיון שבא ואמר שקוראים לה "העניא" וממילא על פי המבטא של אותו מקום תקרא בשם הענא דידוע דכמה שתקבע דירתה שם תקרא בשם זה, דהא אמתת השם הלא מבורר מאליו, דהא קוראים לה "העניא" והדגשת היוד הלא נודע מאליו דעל פי מבטא המדינה ההיא הקריאה רפה והיוד תנתק מאליו ולא יורגש, ויעוי' בפ"ת ס"ק ל"ד מה שהביא בשם גט מקושר שכ' דבכה"ג לא בעינן חזקת שלשים יום, ואין לפני הס' גט מקושר לעיין בו

ובעיקר ד' הג"פ כמדומה שבס' האחרונים לא חשו לסברתו להחמיר בדיעבד. והדין פשוט כמבואר בשו"ע ובב"ש וכל זה אם הוחזקה שלשים יום בשם הענא בנאלציק, אבל אם לא הוחזקה ל' יום, וא"כ בזה כיון שלא הזכירו רק שם הענא, הא ראוי להחמיר, ואף לדעת הרמ"א דס"ל דאף אם לא כתב אלא שם האחד אפילו אם הוא טפל וגורש בו כשר [והגר"א ה"ר מהתוספתא, והמשכנות יעקב לפי הנראה לא ראה דברי הגר"א במקומו], מ"מ זהו בשם הטפל, אבל בשם הענא שלפי דברי השו"ב אינם קוראים אותה בשם זה א"כ הוי שם שנשתקע, ואף שהוא שם העריסה מ"מ הא נשתקע השם, ואף שנכתב בכתובה ד' הט"ג בלק"ש שאין להזכירו בגט משום שאעפ"י שקראו הכתובה תחת החופה לא נקבע שם זה בפי העולם, ויעוי' בב"י בשם הקונטריסים ובנוב"י מהדו"ת סי' קי"ז, ועכ"פ גם אם נימא דל"ה שינוי השם, אבל הא אין שם האשה כלל בהגט

אולם נראה דיש לדון דניהו דחזקה בעינן שלשים יום לשנות השם אבל לחזק השם שיש לה מעריסה ושנכתב בכתובה בזה לא בעינן שיעור חזקה, ויעוי' במגיה במל"מ בפ"ג מהל' גרושין מש"כ לצדד מחמת שנכתב בכתובה וגם לפי הדרישה והחקירה נראה דגם מיעוטא דמיעוטא מבני הבית קוראים לה בשם הענא, דבכה"ג לגבי שם