אחיעזר חלק חלק ג קנ

מאי בעי ומד' הטור בריש סי' פ"ב וכמ"כ מד' הרשב"ם בב"ב דקנ"ד וק"ע מבואר דלמדס"ל צריך לקיימו הלוה נאמן מצד הפה שאסר יעוי"ש אבל התוס' לס"ל כן וכמ"ש הש"ך. ולפ"ז לשי' התוס' תתעורר קושיתו

אולם לכאורה אפ"ל דהא דמדס"ל צריך לקיימו מט' מגו אתינן עלה ובטענת פרוע גרידא לא מהימן משום דאיכא חזקה דשטרא בידי מאי בעי, והמיגו מרע לטענה זו דאין זה טענה ודאית משום דזייר לי' אפשיטי דספרא ומהני מיגו נגדה וכמש"כ התוס' בב"ב שם. אבל בשנים אדוקים בשטר מהני טענת פרוע גרידא בלא מיגו דאין חזקה דשטרא בידי מאי בעי, דהא גם הלוה מוחזק בכולו וכמו דאיכא ריעותא דשטרא ביד המלוה מאי בעי נגד זה איכא ריעותא להמלוה דשטרא ביד לוה מאי בעי ולהכי שפיר מהימן הלוה בטענת פרוע, אלא דבע"כ לא מהני טענת פרוע בלחודא דהא אי מקיים גבי לי' מחצה, וע"כ דל"מ טענת פרוע וע"כ דעל החצי השני שמחזיק המלוה אמרינן שטרא בידי מאי בעי. אלא דאפ"ל דאף התוס' דס"ל דפרוע במגו דמזויף אין זה הפה שאסר משום דחזקה דשטרא בידי מאי בעי. וע"כ צריך לברר טענתו על השטר שמחזיק המלוה, אבל באופן שהלוה מחזיק ג"כ דאין זה חזקה מעלייתא שוב הוי בגדר הפה שאסר דמאן מקיים לי' שטרא לוה ולהכי בשטר מקוים גבה מחצה

אך לפ"ז יקשה בב"ב דק"ע והא איפכא שמעינן להו דתניא שנים אדוקין בשטר כו' כי פליגי בשאינו מקוים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים לי' גבי פלגא ואי לא חספא בעלמא ורשב"ג סבר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו, ומאי מקשי ודילמא ס"ל לרבי דמודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו דהקיום הוא מדרבנן וטענת פרוע גרידא לא מהימן נגד חזקה דשטרא בידי מאי בעי, משא"כ בשנים אדוקים בשטר דאין כאן חזקה דשטרא בידי מאי בעי. ורשב"ג ס"ל בכ"מ דמודה בשטר צריך לקיימו משום דנאמן במגו דמזויף, אבל בשנים אדוקים בשטר דלית כאן מגו דמזויף לא ס"ל להאמין. ואע"ג דאין כאן חזקה דשטרא בידי מאי בעי מ"מ גם מיגו אין כאן, ובטענת פרוע גרידא לא מהימן. אע"כ דס"ל להש"ס כיון דגם המלוה תפוס בו ל"ש להאמינו בטענת פרוע גרידא בכולו, כמו דא"א להאמינו במקוים. ולכאו' אפ"ל קושיתי עפ"מ שהעיר הג' רעק"א בתשו' סי' קמ"ט דע"כ ל"א כל האומר לא לויתי כאומר ל"פ דמי דוקא היכי שהי' נאמן בטענת פרוע ומדלא טען כן הוי כאומר ל"פ אבל היכי דלא מצי למיפטר בטענת פרוע ל"א כאומר ל"פ, ולפ"ז י"ל דלהכי נאמן בשנים אדוקים בטענת פרוע משום דאי לא נאמין לו דהוי מיגו לח"ט שוב אף אי יטעון מזויף ויבואו עדים לקיים את השטר לא יפסיד החצי בטענת פרוע ול"ה טענת מזויף שלו כאומר ל"פ כיון דל"ה מצי למיפטר נפשי' בטענת פרוע ולהכי נאמן שפיר דאי לא נאמינו עדיפא לי' טענת מזויף כנ"ל אבל מלבד שהג' רעק"א אינו מסיק כן יעוי"ש גם הס' בשנים אד קים אינה ברורה דהא עכ"פ אי נאמין לו אין כאן מיגו כנ"ל

ומה שנ"ל כעת ליישב קו' הנ"ל דאפ"ל דלהכי מהני טענת פרוע במגו דמזויף ומגרע חזקתו דשטרא בידי מאי בעי דסמך להניח את השטר בידו על שטר שאינו מקוים על טענת מזויף יעוי' סמ"ע סי' מ"ו סק"ב או על טענת פרוע במיגו דמזויף ואף למש"כ התוס' בב"ב ד"ע משום דזייר לי' אפשיטי דספרא יש להסביר בזה דלהכי זייר לי' אפשיטי דספרא ולא חשש לזה דסמך א"ע על טענת מזויף או פרוע במגו דמזויף. ובזה יש להסביר ג"כ הא דאם באו עידי קיום אח"כ דל"מ טענת פרוע שלו אף דבשעתו הי' מיגו טוב, הוא דכיון דבאו עדים שוב החזקה דשטרא בידי מאי בעי אלימא למפרע דהא לא הי' לו להניח שטר פן יבואו עדים ושוב ל"מ המגו נגד טענת שטרא בידי מאי בעי. ואיגלאי מילתא למפרע דחזקה אלימתא היא דל"מ מגו נגדה. ולפ"ז א"ש גם קו' דנהי דבשנים אדוקים בשטר ל"מ המגו דהוי מגו לחצי טענה אפי"ה כ"ז שאין השטר מקוים אין כאן חזקה דשטרא בידי מאי בעי דלהכי הניח הלוה בידו משום דסמך שאם יוציאו לגבות יטעון האמת דפרוע ויהי' נאמן במגו דמזויף

ובזה אפ"ל ד' רש"י שפי' דהלוה אומר פרעתיך ומסרת לידי וממני נפל והשע"מ בסי' ס"ה תמה דהא אף אי יודה הלוה דמיד המלוה נפל ראוי להאמינו במגו דממנו נפל יעוי"ש ולפ"ז אפ"ל דהא דמהני המגו דפרוע במזויף משום דלהכי חזקת שטרא בידי מאי בעי לאו חזקה היא דסמך ע"ז, אבל בשטר מקוים דאי הלוה הודה שמיד המלוה נפל דבזה ל"ה לו לסמוך במידי לא יהני המגו דממנו נפל נגד טענת שטרא בידי מאי בעי דהא לא ידע הלוה שהמלוה יאבד שטרו וימצא אותו

ולפמשנ"ת י"ל משה"ק האס"ז דלמה לא פליגי רשב"ג בעלמא במודה בשטר שכתבו ולמה נקטי בשנים אדוקין דוקא. ולמש"כ קמ"ל חידוש אליבא דרבי דאף דכאן ל"ש מגו דמזויף דהוי לחצי טענה אפי"ה צריך לקיימו דגריע חזקת שטרא בידי מאי בעי דסמך א"ע הלוה על טענת פרוע במגו דמזויף

ומשה"ק כתר"ה ע"ד הגר"א בסי' ס"ה מה שה"ר דאין ריעותא דנפילה בשטר היכא דהמלוה מצאו מהא דשנים אדוקים בשטר. וע"ז תמה דילמא שאני התם דהמלוה נאמן במגו שלא אבד והוציא אותו לגבות בו אף דבפשיטות נראה דסתמא קתני אף שהיו עידי מציאה. אך גם אי ל"ה עדים אין להאמין את המלוה לגבות מחצה במגו עפמש"כ התוס' ריש ב"מ דלהכי זה שאומר חצי' שלי לא מהימן במיגו דכולה שלי משום דהוי מיגו להוציא וכוונתם דאף על המחצה הוי מיגו להוציא דהא שניהם מוחזקים בשוה: וגם השני מוחזק כמוהו. ולהכי כל שבלא המגו ל"ה נוטל כ"א רביע ל"מ מיגו להוציא מחצה וכמ"כ הכא הוי מיגו להוציא ואף דכל היכי דנקיט שטרא ל"ה מיגו להוציא היינו דמה שצריך לגבות אין זה קרוי מוציא היכא דשטרא מסייע לו דמהני עכ"פ לענין מיגו דין שטר העומד לגבות כגבוי דמי לכו"ע אבל הכא נקרא מוציא מה שהלוה מוחזק ג"כ בהשטר ולא עדיף השטר מהטלית

ובזה י"ל ג"כ קו' השע"מ שהזכרתי עדרש"י דלהכי אינו נאמן הלוה במגו שהי' אומר ממנו נפל דלגבי הלוה ג"כ להוציא קרוי מיד המלוה שאדוק בו ג"כ. והא דמהני טענת פרוע במגו דמזויף הוא משום דאף אי הי' כולו ביד המלוה ג"כ הלוה נאמן. אבל בשטר מקוים דאלו הי' ביד המלוה הי' גובה כולו אם הלוה מודה שמיד המלוה נפל ואלו הי' ביד המלוה הי' גובה כולו לא מהני מיגו של הלוה אף למחצה דהוי מיגו להוציא. סימן ע"ה להנ"ל

גיה"ק קראתי, והנני למלאות חפץ כתר"ה להשיב מה שיש להעיר בדברי רומעכ"ת. ראשית יצא כ"ג לתמוה על דברי הרב בהג"ה בשו"ע חו"מ סי' ע"ה סכ"ג דטוען ברי ע"י נוגע בעדות ל"ח ברי לחייב שבועת היסת והא לכאו' לא גרע מטענת ברי של הבע"ד דאין לך נוגע גדול ממנו ואפי"ה מחייב ש"ה וה"נ ע"י טענת נוגע. ובד' התרוה"ד מבואר דהנוגע בעצמו הוא לפנינו. ואז אין לצרף אמירת הנוגע, וע"ד התרוה"ד דהקשה מהש"ס בקידושין מ"ג דהשלוחים נשבעים לפטור א"ע אף דהלוה טוען שמא, מ"מ מהני ברי של המלוה לחייב שבועת היסת אף שהוא נוגע דלא כתרוה"ד, והתרה"ד