אחיעזר חלק חלק ג קמה

ה' אדר תרצ"ה

ומה שפלפל ח"א הרב שי' בדיוק לשון הרמב"ם בפ"ו מה' יבום ה"כ שכ' דצרת איילונית מותרת בהדי חייבי לאוין ועשה ולא ערב ותני נמי צרת ערוה איילונית דמותרת משום דאיילונית כמו שאינה. והאריך בזה בטו"ט עפ"ד הירושלמי אליבא דרבי דילפי' מולקחה, והא באיילונת שלא במקום מצוה אין חסרון לרבי רק דפטור ערוה אינו גורם לפטור כיון דבלא"ה פטורה משום איילונית, אלא דאכתי קשה כיון דאיילונות נפטרת משום אשר תלד ותיפטר את הצרה ג"כ, דהלא באיילונית אין לקוחין וכל שאי אתה יכול לקיים שתיהן אי אתה יכול ליקח אחת מהן, ע"ז הוצרך הרמב"ם בהל' כ' למנות צרת איילונות בהדי חייבי לאוין ועשה דמותרות דפטור שלהן אינו פטור של אין בה לקוחין דהא תפסי קידושין כמו חייבי לאוין ועשה שיש בה לקוחין וקידושין תופסין בה כמש"כ בהל' י'. ומצד ערות אשת אח אינה פוטרת כיון דיש בה לקוחין בעלמא, ותולה הדבר בב' תירוצי התוס' בד"ח לרבי בחייבי עשה, דחייבי עשה איתרבי לחליצה ויש בזה זיקה הוי בכלל ולקחה, ועוד דולקחה משמע תפיסת קידושין, ולפי תירוץ הראשון הא איילונית לא בעי חליצה, ולפי תירוץ השני הא יש בה תפיסת קידושין, והאריך בזה

לפי דברי מעכ"ת יקשה בשי' הרמב"ם בצרת סוטה דפטורה מן החליצה משום דטומאה כתיב בה כעריות הא הרמב"ם יליף מולקחה, ואם דילפי' מאחר ולא יבם כמש"כ הרמב"ן והרשב"א דא"צ חליצה מ"מ מהכ"ת דהצרה תפטור דהא תפסי בה קידושין והא איילונות נתמעט ג"כ מאשר תלד דנפטרת מחליצה (באחיעזר הרגשתי מזה לגבי סוטה). עכ"פ הא חזינן דאע"פ דתפסי בה קידושין מ"מ צר"ס אסורה ועכצ"ל דס"ל כתי' הראשון שבתוס' דכל דלא בעי חליצה צרתה אסורה. וגם עיקר הסברא כיון דאיילונות נתמעטה מאשר תלד שא"צ חליצה והוי אשת אח למה לא תפטור צרתה שכ' ע"פ הרשב"א יקשה להולמה

ומכבר ראיתי בס' יד המלך רפ"ב מה' אסו"ב שדקדק ג"כ בד' הרמב"ם בפ"ו מהל' יבום ה"כ והכ"א וחידש חדוש גדול דאיילונית אינה אסורה משום אשת אח דאין לה היתר כמו באשת אחיו מאמו ורק לאו הבא מכלל עשה, ומיושב בזה מה דקשה דלא חשיב במתני' צרת איילונית משום דאינה בכרת וגם מה דלא חשב צרת סוטה וצרת מחזיר גרושתו יעו"ש, והדברים מתמיהים שנעלם ממנו דהג"מ בריש יבמות דלרב ורב אסי ליתנינהו וכן מפו' ביבמות דס"א דלר"מ קטנה לא תתיבם שמא תמצא איילונית והוי פוגע בערוה מבואר דאיילונית חייב משום אשת אח. סימן ע"א לחכם אחד ט"ז שבט תרח"ץ

א. ע"ד שאלתו אדות הבית שקנה בנו שי' ונרשם בערכאות ורק שטרם הושג הרשיון מהממשלה הפוליטית, גם לא נתפרסם ענין המכירה ולא נכנס לדור שם, אם יוכל לשכור פועלים בקבלנות לעשות שם התקונים הנחוצים אחרי שאינם מתרצים לשבות בש"ק. לכאורה יש להסתפק בעיקר הדין במקום שכותבין את השטר דלא סמכא דעתי' כ"ז שלא נעשה בערכאות כהוגן, אולי אם תוכל להיות מניעה מצד הממשלה הפוליטית גם בכה"ג לא סמכא דעתי', דגם בנכרי שייך לא סמכא דעתי' וא"כ יוכל עדיין לחזור בו ולא קנה עדין וגם המוכר יכול לחזור בו. וצ"ע בזה לדינא בכה"ג דנרשם בגרונדבוך ורק שחסר רשיון ממשרד הממשלה שאין לזה שייכות לגוף הקנין ואולי י"ל גם בזה דלא סמכא דעתי' כיון דמ"מ אם לא ישיג הרשיון לא תצא המכירה לפועל. עוד יש לצדד בזה אם הנהוג אצלם לבנות ע"י קבלנות עי' בנוב"י קמא סי' י"ב ובהגהות הגרע"א לאו"ח סי' רמ"ד צידד ג"כ להקל היכא דנהוג לעשות ע"י קבלנות בין בבית בין בשדה. ובנשמת אדם החמיר בזה, ובמשנה ברורה הניח בצ"ע. ובשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' מ"א צידד ג"כ להתיר. ובפרט היכא שלא שלא נכנס לבנין לדור שם ועי' במ"א סי' רמ"ג סק"ג. וע"ע בחת"ס חאו"ח סי' ס' מצדד ג"כ להקל במקום שנהגו בקבלנות. עכ"פ מכל הלין טעמי הי' נראה להקל בנדון של כת"ר, וראוי להתיישב עם הרבנים הסמוכים אם אין בזה משום חשדא וחה"ש לפי תנאי המקום על אתר

ב. ע"ד הסופר שהי' חותם בגיטין בתורת עד וכעת נודע שזה איזה שנים שהי' מוכר סת"ם פסולין בחזקת כשרים ומדמה כת"ר לדין דטבח שיצא טריפה מת"י ודאי הדבר נכון כן. ומה שתמה דהא אין מלקות בלאו דלפני עור, פשוט דבחימוד ממון אף שאין בו מלקות ג"כ נפסל כמ"ש הסמ"ע בסי' ל"ד וכ"כ התומים וגם בלאו שא"ב מלקות פסול מדרבנן כמ"ש הנתיבות שם. אלא דמצד פסול דרבנן הא בעי הכרזה, והכא שלא נודע פסולו בעת שחתם לעד לא הי' נפסל משום זה. אולם באמת הא איכא כאן חימוד ממון, והכא גרע דכיון דמוכר סת"ם פסולין שאינם שוין כלום ולוקח דמים בעד כשרים הר"ז חמס ממש דהדמים שמקבל ברמאות הם גזל גמור אלא בנוגע להגיטין שחתם עליהם כפי הנהוג שלבד עדי החתימה יש גם עדי מסירה הרי הגיטין כשרים ע"י ע"מ, אולם דפסולים מדרבנן משום מזויף מתוכו, ובזה אם ניסת לא תצא כמ"ש הנתיבות בסי' ל"ו. וגם אם לא היו ע"מ אחרים אלא שהיו עוד אחרים באותו מעמד שראו נתינת הגט ג"כ יש לדון בזה אם אמרי' בכה"ג נמצא א' מהם קא"פ לשי' הפוסקים דבעי' הגדה בב"ד וגם לשי' הרי"ף בכה"ג דלא נודע פסולם אז. וראוי לדעת אם הוגבה עדות על הסופר שהכשיל במכירת סת"ם פסולים ואם הגב"ע הי' בפניו ואין אני בא לדון כעת על הענין בכללו, שהענין חמור, רק על כל גט שחתם עליו העד, יהי' נחוץ לדון ביחוד ולהתישב בדבר. ועי' לעיל סי' כ"ה

ג. ע"ד קושיתו על שי' הבעה"מ בסוכה ל"א דר"א ורבנן דפליגי בסוכה גזולה סברי דמהב"ע כשר והקשה מגמ' דברכות דמקשה על ר"א ששחרר עבדו להשלים לי' והא הוי מהב"ע אלמא דר"א אי"ל דין דמהב"ע. באמת אין פי' הגמ' דמהב"ע בברכות כהאי דאמרינן בעלמא מהב"ע, דשם לא איירי לענין אם יצא ידי"ח המצוה כשבאה בעבירה אלא דלכתחלה אסור לו לעשות העבירה בכדי שיקיים אח"כ המצוה, ומה"ט תמוהים ג"כ ד' חתן הנוב"י שהובאו בסוף ת' הנוב"י מהדו"ק שהשוה ג"כ ענין מהב"ע דלולב הגזול להך דשחרר עבדו להשלים לי', ובאמת אין לזה שייכות כלל וכמ"ש

ד. משה"ק על הרמב"ם דכתב בחטאת הגזולה אינה מכפרת משום שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ולא כתב משום מהב"ע, והא כתב שם בפ"ה מהל' א"מ ה"ט גבי אין מביאין מנחות ונסכים מן הטבל וכו' הוא משום מהב"ע. כבר קדמו בתשובת נוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' קל"ג. ובפשוטו י"ל עפמ"ש הרמב"ן ביבמות ק"ג עדהג"מ בר"ה כ"ח הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא מ"ט מצות לאו ליהנות נתנו אלמא אי נתנו ליהנות כיון שאם יצא נהנה ועבד איסורא ואי לא יצא לא עשה ולא כלום ונמצא שלא נהנה אמרינן דלא יצא עכ"ל ועיין בטו"א בר"ה כ"ח שכ' דאף אם נימא דליכא מהב"ע מה"ת היינו דוקא היכא דהעבירה לא תתוקן ע"י מה שלא יצא