אחיעזר חלק חלק ג קמג

ח, שבט תרפ"ז

מש"כ לישב דהר"מ התמוהים שפסק דשומרת יבם שזינתה מותרת להתיבם ובפ"ב מהל' סוטה הל' ב' חושב הנשים שאינן ראויות לשתות ואסורות לבעליהן ארוסה ושומרת יבם, ותוכן דבריו דמישב קושי' הראב"ד בהא דאמר רב דסוטה פטורה מן החליצה, דטומאה כתיב בה כעריות מהא דסוטה ד"ה: דאלו איתא לבעל מי לא בעי גט השתא נמי תיבעי חליצה משום דרב ס"ל כאית דאמרו בסוטה שם: אמר רב יוסף רחמנא אמר ויצתה מביתו והיתה לאיש אחר דלא ליסתרי לביתו ואת אמרת תתיבם יבומי וכו' דלא קא רמינן לי' בעל כרחו וכמו שפירש"י שם דהוי כאשת אח שלא במקום מצוה ולא בעי חליצה וביאר בזה ד' הרמב"ן בס' הזכות שכ' דרב ס"ל דנפסק מלאחר ולא ליבם לפוטרה גם מחליצה וכרב אשי דיבם כאחר דמי, דכונתו דהא דנתמעט מקרא דלאחר לאו משום דהיבם כהבעל דיבם כאחר דמי אלא מחמת היבם דלא ליסתר לביתו ובספק סוטה מיהו חולצת כיון דאין זה מחמת הבעל דנימא ספק כודאי אלא מחמת היבם ומספק חולצת ובשומרת יבם שזינתה דהוי זונה שייך לומר דלא בעי למעבד אשה זונה כמו שפירש"י בסוטה דכ"ד, מ"מ כיון שתלה הזיקה רצה חולץ ורצה מיבם ומ"מ אם אינו רוצה באשה זונה לא רמינן לי' בע"כ ואסורה לי' כמו לאבא שאול בכונס לשם נוי דהוי כפוגע באשת אח או כמו שמבואר בירושל' דיש בזה ענין יבמה לשוק והא בסוטה די"ח דמדקדק מדקתני שומרת יבם וכנוסה כרב המנונא אע"ג דגם לדידן אסורה לו אם אינו רוצה משום דבכה"ג אם לא ירצה בהיבום לא תהי' כנוסה כלל זהו תו"ד

והנה מש"כ בסוף דבריו לחדש דאם אינו רוצה ליבמה אסורה לו ולא הוי כנוסה למפרע, תמוה, דכיון דהזיקה לא פקע ולא ידע כלל מהסתירה מהכ"ת לא תחול הכניסה, אלא דלפי דבריו י"ל בפשוטו כיון דבאותו שעה לא ידע מהסתירה ול"ש לומר דלא בעי למינסב אשה זונה א"כ אי נימא דלא כרב המנונא בודאי לא נאסרה

, אלא דבעיקר הנחה דהדבר תלוי בדעתו ואם אינו רוצה ליבם היבמה שזינתה אסורה לו, הוא תמוה, דכיון דעל פי דין רצה חולץ ורצה מיבם ולא אמרינן דנפקע הזיקה בהא דלא נאסרה לו ג"כ ומאי שייך קינוי וסתירה כיון דגם אחר סתירה אם ירצה הרי היא מותרת להתיבם והא במתניתין מבואר זה הכלל כל שתאסר עליו הרי הוא מתנה והיינו אם תאסר עליו מדין א"א שזינתה אבל בשומרת יבם שאם ירצה יכול ליבמה רק שאם אינו רוצה יש בזה דין דאבא שאול ואין זה מדין אשת איש, רק מדין אשת אח או יבמה לשוק ואיך שייך על זה דין קינוי וסתירה והעיקר כיון שאם ירצה אח"כ ליבמה רשאי ובודאי אם אינו רוצה מתחלה ואח"כ רוצה רשאי ואיך יש על זה דין קו"ס שתיאסר עי"ז הרי רשאי ליבמה אם ירצה. והנה למ"ש מעכ"ת, דלרב יוסף העיקר מחמת יבם דלא ליסתרי לביתו וגם דלא בעי למינסב אשה זונה, וכיון דלאו בת יבום היא הרי היא כאשת אח שלא במקום מצוה א"כ גם בספק סוטה הא פירש"י בסוטה דכ"ד דלא בעי למינסב אשה זונה, א"כ בדין שגם ספק סוטה לא תהי' בת יבום כיון דנאסר לבעל דלא רמינן לי בע"כ, אלא דבאמת מה שפירש"י דהוי אשת אח שלא במקום מצוה בסוטה ודאי ע"כ. ג"כ משום טומאה דכתיב בה כעריות וכמש"כ כת"ר, דרב ס"ל כרב יוסף באית דאמרי ומשום דטומאה כתיב בה כעריות מוקמינן לה הא דלאחר ולא ליבם לפוטרה לגמרי משום דלאו בת יבום היא דלא ליסתרי לביתו וכאית דאמרי (ובספק סוטה דלית בה טומאה כעריות חולצת) ולפי"ז בשומרת יבם שזינתה דמותרת להתיבם ואין בה שום טומאה ורצה חולץ ורצה מיבם מסברא דלא ליסתרי לביתו גרידא ל"ש בזה כיון דאין כאן ענין טומאה כלל ומה שפירש"י בסוטה דכ"ד דלא בעי למינסב אשה זונה בפשוטו קאי על הא דמפסדת כתובתה, אבל אינה נאסרת

והנה מע"כ כ' לתרץ קושי' הראב"ד מסוטה דכל דבעי גט בעי חליצה משום דלאית דאמרי דהאיסור מחמת היבם קאי ולא מחמת הבעל ול"ש לומר דמבעלה בעי גיטא דבאיסור דלא ליבם לאו מחמת הבעל רק מחמת היבם ונסתייע לזה מד' הרמב"ן בס' הזכות שכ' ויש להשיב עלי' דרב סבר דסוטה עצמה פטורה מדכתיב והלכה והיתה לאיש אחר, לאחר ולא ליבם וסבר לה כרב אשי דאמר יבם נמי כאחר דמי הלכך פטורה לגמרי, ומש"כ הרמב"ן וסבר לה כרב אשי דאמר יבם נמי כאחר דמי אין לו ביאור וע"כ כתב בכונתו דבאמת יבם כאחר דמי ולאו מחמת הבעל נפטר, רק מצד היבם כי היכי דלא ליסתרי לביתו ובאמת קשה לכון כן בד' הרמב"ן דא"כ הי' לו לפרש דרב ס"ל כאית דאמרי דלא ליסתר לביתו כמש"כ מעכ"ת ועיקר חסר מן הספר. ונראה בכונת ד' הרמב"ן עפמש"כ הרשב"א בחידושיו להקשות ע"ד הרמב"ן ותירץ שם דרב לאו ודאי על איש אחר בלחוד סמך דאי לא דכתיבה טומאה גבי סוטה ודאי לא הוי פטורי לי' מיבם כלל ואע"ג דכתיב לאיש אחר, משום דיבם לגבי אח נמי כאיש אחר דמי כ' יעוי"ש. וזה כונת הרמב"ן דמשום דיבם כאחר דמי לא הי' מצינו לחלק לגמרי לפוטרה מן החליצה ורק כיון דכתיב בה טומאה כעריות וצרתה כמותה ילפינן מלאחר ולא ליבם לפוטרה לגמרי

והנה בעיקר דהר"מ התמוהים, דחושב ארוסה ושומרת יבם שאינן שותות ונאסרו אע"פ שפסק כרב המנונא האריך בזה בס' בית הלוי ח"ב לישב בשיטת הרמב"ם דשאני קו"ס, דבקפידא תלי' מילתא דהא איצטריך קרא בסוטה ד"ה למעט דרך אברים דהו"א דבקפידא תליא מילתא ולהכי איצטריך קרא גם בקטן פחות מבן ט' אע"פ שאינה נאסרת על ידו ומה"ט גם שומרת יבם אע"פ דבזינתה מותרת להתיבם ומ"מ ע"י קינוי וסתירה שאני, כיון דאיכא קפידא דידי' שקינא לה והדבר תמוה, דדוקא באשת איש אי"ק למעט דרך אברים דהו"א דקפידא דבעל מהני לאוסרה באופן שאינה נאסרת, אבל ביבמה שזינתה שמותרת להתיבם משום דאין זו א"א כלל וכמו שאמרו ביבמות דצ"ה דיבמה אינה כאשת איש מאי שייך קינוי וסתירה מאחר כיון שאינו בעלה כלל. אבל ראה זה מצאתי להמאירי בחידושיו לסוטה דכ"ג: במשנתנו דארוסה ושומרת יבם, שכתב בתוך הדברים ואע"פ ששומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה וכן שאם מתה מותר באמה כמו שהתבאר בתלמוד המערבי בפ"ב אלמא אין זה אישות כלל, מ"מ כל שרואה אותה פרוצה יכול לקנות לה והיא גרמה אח"כ ליאסר עליו ולהפסיד כתובתה בסתירתה ויש חולקין בזה לפירש"י מתניתין אליבא דר' עקיבא, ואין נראה כן עכ"ל מפורש בד' המאירי כד' בית הלוי, דהקינוי גורם שתיאסר בסתירתה וצ"ע. ופשטות ד' הרמב"ם צ"ל כמש"כ המנח"ח דבא עלי' כדאוקמי ביבמות דנ"ח

והנה כת"ר פלפל בחכמה בדהר"מ בפ"ד מה' ביאת המקדש ה"ד מהשגת הראב"ד דהיכא משכחת טבו"י ששימש במיתה והא איכא נמי כרת בשביל ביאת מקדש באופן שהי' צפרדע ושרץ בעזרה ונגע בא' מהן וטבל ונגע בשני' קודם הערב שמש ויצא בקצרה והפך בצינורא דטבו"י מיהו הוה, יפה תירץ. ומה שהוסיף לפ"ז לתרץ קו' המל"מ בפ"ג מה' ביהמ"ק שם על הראב"ד במחוסר כפורים לשי' הראב"ד דמחו"כ שנכנס