אחיעזר חלק חלק ג קמב

מהני חזרתו בחליו ובזה נתבאר שם פשט השמועה בכתובות דנ"ה דמקשה ורב לא אזיל בתר אומדנא, והא איתמר מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין רב אמר ארכבי, אתרי רכשי שאם עמד אינו חוזר ושמואל אמר שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאח"מ, ורבותינו תמהו בזה דמאי ענין פלוגתא דרב ושמואל לאומדנא, משום דהש"ס ס"ל בפלוגתתם דלהכי לא חייש רב, להא דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וכו' משום דלרב כל מתנת שכ"מ כונתו מעכשיו והא דחוזר הוא משום אומדנא אפילו בקנין (דבלא קנין הוא חוזר מצד הדין דתקנת חז"ל דדברי שכ"מ כוכמ"ד הוא אם ימות ובדין גם אם פירש מעכשיו חוזר משום אומדנא, דבודאי לא נתן רק על תנאי אם ימות ושמואל לטעמו דכל שחוזר אם עמד חוזר במתנתו ולשמואל לאו משום אומדנא חוזר ומבטל הקנין ומאי דס"ל לשמואל בשכ"מ שאינו מקנה רק לאח"מ הוא רק הגבלת הזמן דקנין ככל דברי שכ"מ שמחלק נכסיו לאח"מ וסתמא כפירושו ואין מזה ראי' לדין אומדנא לבטל הקנין ודאי שחל מיד לפיכך לשמואל אם פירש מעכשיו בקנין אף בלא שטר אם עמד אינו חוזר לשמואל, ואין מדין שמואל ראי' לאומדנא לבטל הקנין שחל מעכשיו ע"י אומדנא לומר שסתמא כאילו התנה, ויעו"ש מה שהארכתי בזה דלרב גם מעכשיו בקנין אם עמד חוזר וגם לר"א דס"ל בב"ב דקנ"ו לפי פי' הרמב"ם במתנת שכ"מ בלא קנין מ"מ חוזר אם עמד מצד אומדנא ולשמואל אינו חוזר

והנה בפי' ד' הגמ' בב"ב דקמ"ט במכר פי' הנמוק"י דמיירי בקנין מעכשיו או בקנין כסף: דאיבע"ל דלא תקנו דברי שכ"מ ככוכ"מ במכר, ובודאי הקנהו מעכשיו גם לכשיעמוד, או דמ"מ כיון דאיתנייהו לזוזי איכא אומדנא ואם עמד חוזר יעו"ש, והנמוק"י לשיטתו דגם במעכשיו בשכ"מ אם עמד חוזר, דאל"כ הא גם בשכ"מ במתנה אינו חוזר, ודברי הנמוק"י מוכרחים דבקנין איירי. דאם בלא קנין כלל הא בודאי יכול המוכר לחזור, ונראה דהא ודאי במכר מעכשיו או אפילו בקנין כסף מקנהו מיד, דכיון דהלוקח נותן המעות הוא כונתו שיקנה לו מעכשיו וכן כונת המוכר להקנותו מיד שיהי' ביכולתו להוציא המעות אם ויצטרך, ולא דמי למתנת שכ"מ דסתמא כפירושו דאין כונתו להקנותו מיד רק לאחר מיתה, ונראה דבמכר בכה"ג בחליו אינו חוזר ורק אם עמד איכא אומדנא כיון דאיתנייהו לזוזי שאם יעמוד יחזור

ולפי המתבאר רק לרב דס"ל דאם עמד חוזר מצד אומדנא ה"נ במכר חוזר אבל לשמואל דס"ל דהא דאם עמד חוזר במתנת שכ"מ לא מצד אומדנא ורק לפי שלא רצה להקנותו רק לאחר מיתה כ"ז במתנה, אבל במכר אפילו איתנייהו לזוזי, ולפ"ז בב"ב דקמ"ט דר"י אמר רב ולא פליגו היינו דלדידי' אם עמד חוזר באיתנייהו לזוזי, ובשי' הריא"ז י"ל דס"ל כשמואל דלא אזיל בתר אומדנא (היינו דס"ל דלא הוה אומדנא דמוכח כולי האי או מאיזה טעם אחר) רק דס"ל דבכה"ג הוי דברים שבלב דברים שאין רצונו להקנותו רק לאח"מ, וכ"ז במתנה, אבל במכר דכה"ג אינו חוזר דבמכר דברים שבלב אינם דברים (וראיתי ברי"ף שלפניו הגירסא במכר לכל נכסיו אר"י אמר שמואל.) והנה כתר"ה בתשובתו האריך בזה בדברים נכונים, ולפי שעה לא אוכל לברר הענין, ועוד חזון בזה. סימן ס"ט תשובות בענינים שונים

ע"ד מה שהעיר כתר"ה ע"ד המהרי"ט אלגזי בביאור ד' הירוש' דלריו"ח ספק טומאה ברה"י אין הנזיר מגלח עליו, ממשנתנו בנזיר דס"ג ירד לטבול במערה ונמצא מת צף ע"פ המערה טמא, ופי' התוס' והרא"ש דהוי ס"ט ברה"י והמשנה מיירי דסותר נזירות. הרי מבואר דהוי כודאי ונזיר מגלח עליו עכ"ד, לא אדע מאי קשי' ליה דלפי פי' המהרי"ט אלגזי בטעמא דריו"ח משום דלהחמיר עשה הכתוב ספק כודאי ברה"י ולא להקל כמ"ש התוס' יבמות די"א ובודאי דאין הנזיר מגלח עליו מספק, אבל סותר נזירותו מספק דהא להחמיר עשה הכתוב ספק כודאי אפי' נגד חזקה ועי' באחיעזר סי' ל"ד אות א' מש"כ בזה אפילו לפי ההסבר דמאי דעשאה התורה כודאי יש לזה דין טומאה מיוחד מ"מ זהו רק לפי הך צד שלא נטמא, אבל מ"מ יש בו ספק שמא נטמא ודמי לספק טומאה כמבואר בנזיר דנ"ט יעוי"ש עכ"פ לד' המהרי"ט אלגזי בודאי דגם לריו"ח סותר נזירותו וכודאי להחמיר, ובעיקר הדבר אין הכרח לריו"ח לפרש המשנה בנזיר דס"ג בספק רק בודאי כמש"כ כת"ר די"ל דמיירי במקורה כמבואר בירוש' דודאי האהיל רק דאין עליו דין טוה"ת והתוס' לשי' בשבועות די"ט דס"ט ברה"י חייב על ביאת מקדש

ומה שתמה בד' הרמב"ם פ"י מהל' נזירות הל' כ' שכ' נמצא המת צף וכו' שחזקתו שנגע בזה שהוא צף דלמ"ל להוסיף שחזקתו שנגע הא טמא הוא מס"ט ברה"י עכ"ד, לכאורה י"ל לשי' התוס' בנזיר דכ"ד דלענין טומאת נגיעה ס"ט צף ע"פ המים גם במת טהור ולמש"כ הלח"מ שם דמיירי באופן שהי' פתוח ולא הי' טומאת אוהל ובזה הוא דהוי כס"ט צף ע"פ המים דטהור, אולם הגרעק"א בתוספותיו למשניות הכריח דשיטת הרמב"ם דאין ס"ט צף ע"פ המים רק בשרץ ולא בטומאת מת אף בנגיעה. ונראה למש"כ באחיעזר סי' א' לדייק בשי' הרמב"ם דס"ל דס"ט ברה"י אינו חייב על ביא"מ ואין הנזיר מגלח עליו ולהכי איצטריך להוסיף שחזקתו שנגע היינו דהוי קרוב לודאי, וגם בפשוטו י"ל דאפילו אם הי' שם שלשה והוי רה"ר מ"מ טמא משום שחזקתו שנגע, והעיקר מש"כ הרמב"ם שחזקתו שנגע היינו קרוב לודאי דמ"מ בכה"ג בטוה"ת טהור ואפילו לשי' הרמב"ם בפ"י מהל' ק"פ דבודאי לא נטהר מטוה"ת מ"מ בקרוב לודאי היכא שיש צד ספק רחוק טהור, ועי' בש"ש ש"ה פ"ג מש"כ בזה

ומה שנסתפק בע"א בספק סוטה שאומר שהי' ג"כ באותה סתירה וראה שנטמאה דכיון דהוי כרה"ר ממילא לא הוי סתירה ובלא סתירה אין ע"א נאמן כלל, בפשוטו נראה שכן הוא דהא אין ע"א נאמן בסוטה רק אחר קו"ס שנאסרת מחמת סתירה זו. ומה דמקשה בסוטה ד"ו ממתני' שבאו עדים שהיא טמאה דביש לה עדים במדה"י אין המים בודקין דילמא מיירי מתני' באופן שאומרים שהיו בעת הסתירה דבכה"ג לא היתה צריכה השקאה בפשוטו נראה דא"כ פשיטא דזונה היא כדמקשה הגמ' ויעוי' פרש"י שם דמוכיח דביש לה עדים במדה"י אין המים בודקין אותה ואיצטריך לאשמעינן דלא מחזקינן להו כשקרי על אשר לא בדקוה המים עכ"ל משום דזה גופא אשמעינן דכל שיש עדים במדה"י אין המים בודקין אותה ואין זה הכחשה אבל באופן שהיו העדים שם באותו הסתירה ולא הי' סתירה כלל דלא הוי רה"י פשיטא דאין השקאה כלום ואסורה ע"י העדים כמו קודם שתי', אולם יעוי' באחיעזר סי' ד' מש"כ לצדד בשי' הרמב"ם דהעיקר תלוי בסוטה אי הוי מקום סתירה ובחשודים בפריצי או באפילה כיון דהוי מקום סתירה אף דלגבי ספק טומאה דינו כרה"ר מ"מ לגבי סוטה כיון דהוי סתירה אין חילוק רשויות ובכה"ג אם הי' מקום סתירה אף שאין בע"א מן החשודים נאסרת.