אחיעזר חלק חלק ג קלז

ג"כ מש"כ שם המנח"ח באם דחוי' היא אסור לכנוס לאהל המת של קרוב במקום שיש רחוק, מאיזה טעם, כיון דבאמת גם הקרוב אסור אלא שנדחה מט' מצות טומאה לקרובים, ומ"ל שיש שם גם מת רחוק, דהא חד לאו הוא וחד טומאה שאסור לכנוס באהל המת ורק שנדחה הטומאה מצד מצוה לטמאות לקרובים, ומה בכך שיש שם גם מת רחוק? ואדרבא לפי פי' רש"י דליכא לאו בטומאת קרובים י"ל דוקא היכא שהוא טומאת קרובים לבד, ליכא לאו, אבל היכא שיש רחוקים שיש לאו בהם אסור לכנוס מצד הלאו של הרחוקים וצ"ע. אבל בכל אופן אין זה ענין למרבה בשעורים

ט. ובמקו"א דנתי לענין מלוה ברבית דשרי ללות משום פקוח נפשות באם מרבה בשעורים יותר מכפי השיעור של פיקו"נ בזה י"ל דאינו אלא מדרבנן משום דשימה וקציצה חדא הוא. וכן בלאו דלא תתן ולא תקח אף דפרוטה אסורה מ"מ הוי חדא נתינה וחדא לקיחה הבא מחמת קציצה וצ"ע. ושמעתי ליישב דברי התוס' בע"ז ד' כו: בד"ה אני שונה שכתבו והא דאמרינן עובדי' לוה ברבית מיהורם כדי לפרנס הנביאים משום דלפקו"נ הוי ומצוה. וכבר תמהו בזה מש"כ ומצוה, דהא רבית דאורייתא אסור משום מצוה ועי' בחכמת אדם מש"כ בזה ולפי מה שכתוב ויכלכל את הנביאים היינו ברוחה, כמו שכתוב "ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו". ולהכי משום פקו"נ אסור ללות רק כפי הצורך לחיי נפש ולא יותר, אבל לכלכל ברוחה הוי מרבה בשיעורים ואסור מדרבנן אבל רבית באיסור מדרבנן מותר משום מצוה ע"כ הוסיפו בדבריהם פיקו"נ ומצוה. ויש להעיר ברבית דרבנן למה שחקר בשו"ת פני יהושע דבאיסור דרבנן עובר משום לפני עור מדאורייתא דלא גרע ממשיא לו עצה שאינה הוגנת ואיך מותר רבית דרבנן ללות הא מכשיל את המלוה ועובר משום לפ"ע מדאורייתא וכן יקשה עמש"כ בתשו' הרשב"א לחקור דחל שבועה על רבית דרבנן דהא עובר לפ"ע מדאורייתא אולם י"ל דבלפני עור יש ב' סוגים לפ"ע כפשוטו שנותן מכשול או משיא לו עצה שאינה הוגנת, דזהו שייך רק בשוגג שאין העור יודע, והשואל עצה אינו יודע בעצמו שהעצה אינה הוגנת לו. ויש עוד סוג לפני עור באיסורים כמו מושיט לו כוס יין לנזיר דבזה גם במזיד עובר לפ"ע, אעפ"י שהנזיר יודע שהוא אסור מ"מ המכשיל עובר וזהו דין דלפ"ע מיוחד באיסורים. ועל כן אם נימא דגם בדרבנן עובר משום לפ"ע דלא גרע ממשיא לו עצה שאינה הוגנת לו היינו דוקא בשוגג, דזהו לפני עור במילי דעלמא, אבל במזיד דזהו דין מיוחד דלפ"ע באיסורים בזה אם הוא מכשיל באיסור תורה עובר משום לפ"ע מן התורה ואם הוא איסור דרבנן עובר משום לפ"ע מדרבנן

ואולי באיסורים הטעם דגם במזיד הוי כעור שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, ולהכי שייך לפ"ע באיסור דאורייתא ובדרבנן, מ"מ י"ל דבאיסור דרבנן הוי המכשול מדרבנן ול"ש בזה הסברא דלא גרע ממשיא לו עצה שאינה הוגנת, דענין זה לא נאמר רק על מי שאינו יודע בעצמו שהעצה אינה הוגנת לו וצ"ע

י. ומש"כ רומעכ"ת להקשות בדברי רש"י יבמות ד' נ"ב דמאמר לא מהני מן התורה משום דהוי אשת אח דבודאי כונתם היכא דאיכא ב' יבמים דע"י קדושין נאסרה להיבם השני ואצטריך לטעם דאשת אח, אבל בחד יבם הלא בלא זה לא שייך קידושין דהא לא נאסרה לכל העולם ובפרט למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לשוק והקשה לפ"ז במאמר לב"ש דקונה קנין גמור אף ביבם אחד. האיך חל הקידושין מן התורה כיון דבלא הקידושין ג"כ נאסרה, סברא זו נזכרה באחיעזר ס"ד אות ה' [ועפי"ז פלפלתי ליישב דהג"מ בד' כ' שם דהקשה שם לרב גידל אמר רב אם בעלו אמאי קנו היינו אע"פ דאין כאן איסור אשת אח מ"מ הא נתמעט מדין יבום ואאפ"ל שיקנה מצד קי קידושין דהא לרב ס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק א"כ אי אפשר שיקנה מצד קנין קידושין דהא אסורה משום יבמה לשוק] אבל לפי האמת זה אינו דלא דמי להא דגיטין ד' פ"ג דקידושי שמעון לא אהנו, משום דאסורה מתחילה משום אשת איש ואי אפשר עוד לחול עליה דין קידושין למשוי א"א כי היא א"א מעיקרא, אבל בזה היא אסורה רק משום יבמה לשוק ואפילו למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לשוק מ"מ חל איסור א"א לכו"ע ואעפ"י דאין איסור חל על איסור מ"מ איסורא מיהא איכא והולד ממזר כמש"כ באחיעזר סי' ל"ד אות י"א

יא. ומ"ש לחזק קושיתו דמאמר לב"ש דקונה קנין גמור גם ביבם אחד דאינו אוסר לשום אדם ובפרט למ"ד דאין קידושין ביבמה לשוק דלא אהני מידי כמו בגיטין דפ"ג ועל זה השבתי דשאני התם דאסורה משום איסור אשת איש מתחלה ולא נתהוה שם חדש משא"כ ביבמה לשוק דנאסרה משום א"א והולד ממזר וע"ז השיב לפי המבואר בחולין דפ"ג דשחט שני בניה ואח"כ שחט אותה דסופג שמונים למ"ד דאוכל שני זיתים בהעלם א' חייב שתים, וכמש"כ הרמב"ם בפיה"מ לנזיר דלרבנן דאינו חייב אלא אחת בשותה כל היום דמ"מ חייב בדי"ש וה"נ בנתקדשה לראובן ואח"כ לשמעון אי היו תופסין קידושי שניהם הי' חייב שתים בדי"ש עכ"ד לדעתי יש לחלק דדוקא באוא"ב כיון דאם שחט אותה ואח"כ בניה חייב ב', ה"נ להיפוך לסומכוס חייב ב' ולרבנן חייב א' ואיפשר דחייב בד"ש ב"א משא"כ בא"א בודאי גם בדין שמים אין חילוק א"א של אחד או שנים, וכן נראה דאין נפ"מ באיסור אשת אח אם היא א"א מאחד או מב' כגון באשת אחיו של הבעל ויבם אחד ומת והניח בנים דלאחיו של הבעל יש בזה דין אשת שני אחים, דאם התרו ב' פעמים בודאי ליכא רק חדא מלקות וכן בהעלם א' לכו"ע אינו חייב אלא קרבן א', אלא דמקדושין דע"ז ע"ב דמשני ל"צ שבא על אלמנת ראובן שהיתה אלמנת שמעון ואלמנת לוי מהו דתימא הא שמות מחולקים קמ"ל גופין מחולקים בעינן וקרי לי' שמות מחולקים אע"פ דשם אלמנה חדא הוא, מ"מ נראה אף לד' כת"ר שנתוסף בזה איסור בידי"ש ע"י הקדושין של שמעון חשוב בזה לא אהני מידי דעכ"פ לא נתוסף איסור מחודש משם אחר משא"כ ביבמה לשוק שנתוסף בזה איסור מחודש דא"א. וכן נראה באין איסור חל על איסור דאיסורא מיהא איכא, היינו אם נתחדש איסור משם אחר אבל אם היא א"א או אשת אח ל"ש בזה דניתוסף איסור אחר, וממילא דאאפ"ל בא"א דנתוסף איסור א"א משמעון, וז"פ

ומש"כ דבכה"ג אין הולד ממזר כיון דלא פקע זיקה, ואסורה משום יבמה לשוק ולמש"כ התוס' ביבמות ד' מ"ט דלהכי ביבמה לשוק לא הוי ממזר דהוי כנכרי ועבד, שאין בה קידושין לשום אדם. א"כ בכה"ג אין הולד ממזר עכ"ד זה אינו דהא התוס' כ' שם משום דגם ליבם לאו בת קידושין היא אבל לב"ש דמאמר הוי קנין גמור ובת קידושין והוי כשארי קידושין בודאי הולד ממזר

יב. ע"ד מה ששאלני כת"ר על המבואר ברמב"ם פ"ב מה' מילה כיצד מלין וכו' ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה בצפורן וכו', ותמה ע"ז מגמ' דיבמות ע"א דהוכיחו דהא דנצטוה יהושע עשה לך חרבות צורים היינו לפריעה דכתיב כי מולים היו וגו' הרי דפריעה כשרה ע"י כלי הנה כבר הובא זה בשו"ת מהר"ץ חיות סי' ס' והשיב ע"ז דהוא טעות כיון דהלכה פסוקה אצלנו מל ולא פרע כאילו לא מל וא"כ מה שמלו ישראל עצמם במדבר בהעדר הפריעה ל"ה מילה כלל ובכה"ג בנולד מהול או נימול ע"י עכו"ם או בלילה או קודם זמנו קיי"ל ביו"ד ה' מילה סי' רס"ג דצריכים להטיף דם ברית א"כ גם הקרא נאמר על המילה היינו על הטפת ד"ב קודם הפריעה וכו' היינו הטפת ד"ב ע"י חרבות צורים והפריעה שלהם אפשר דהיתה באמת עי' צפורן וז"ב עכ"ל. והנה מאי דפשוט לי' למוהרצ"ח דמל