אחיעזר חלק חלק ג קלד

אליבא דרע"ק וכו' אלא אפי' לר"י דאמר עובר במעי אשה טהור גזרו בה טומאה מדרבנן מ"ט א"ר הושעיא גזירה שמא יוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור, ועי' בתוס' שם דדוקא נקט ראשו משום דגזה"כ היא דעד שיהא כילוד לא מטמא כדדריש מעל פני השדה. ולפ"ז ק' אמאי חיישי' שמא יצא ראשו מת, דהא מפו' בבכורות דמ"ו אמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים מ"ט כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, ומוכח שם דבין בן ח' או בן ט' שהוציא ראשו מת אינו פוטר מדקאמר שם דקתני ראשו במתני' משום סיפא לדיוקי טעמא דראשו מת הא ראשו חי הבא אחריו בכור לנחלה נמי ל"ה, ואם נימא דבן ט' שהוציא ראשו מת פוטר למה צ"ל דתני ראשו לדיוקא תיפ"ל דצריך למיתני ראשו בבן ט' להורות דאף הראש פוטר. (שו"ר בד' מהרש"א בנדה דכ"ט לחלק בין בן ח' לבן ט' מת והס"ט השיג עליו כנ"ל, והדבר פשוט דאין שום חילוק ביניהם כיון דבעינן נשמת חיים באפיו). ומכיון דבבן ט' מת לשמואל גופי' ל"ה כילוד בהוצאת ראשו (ובנדה שם מוכח דאין לחלק בין בכור לכהן ולנחלה ובין טומאה עיי"ש ביצא מחותך דפליגי בדשמואל) א"כ למה טמאוהו מד"ס שמא יוציא ראשו מת הא גם בהוציא אין עליו טומאה דאינו מטמא עד שיהא ילוד, וכמו דל"ח שמא יוציא אבר אחר וכמ"ש התוס' הנ"ל. ופשוט דלשמא יצא רובו ל"ח דבכה"ג החי' תרגיש ואין לחוש לזה, וצ"ע

ג. במנחות דס"ט מי סברת בכורים לפירא קא אמרי' למזבח קא אמרי'. ולא אבין דהא יסוד בעיא דרמב"ח שתי הלחם מהו שיתירו שלא כסדרן כגון דזרעינהו בין העומר לשה"ל וחליף עלייהו שה"ל ועימר, שלא כסדרן לא שריין או שלא כסדרן נמי שריין, אע"ג דאם יביאו את המנחה לפני שה"ל לא יהי' שה"ל חדשה (דכל עיקר האיסור להביא מנחות לפני שה"ל הוא משום דכתיב בהו חדשה שתהי' חדשה לכל המנחות) היינו משום דכיון שמתיר שלכ"ס דמי לישן, א"כ מאי מדחה דבכורים למזבח קא אמרינן והא אכיל מזבח מפירי דהאי שתא הלא ממילא מוכרח דשלכ"ס אסור כיון דשה"ל לא יהי' בכורים כלל. וחשבתי לומר כיון דבאמת גם מנחה ממין אחר אסורה כמבו' לקמן בדפ"ד דאף מנחה של שעורים אסורה דבעינן חדשה לכל המנחות. וק' בד' רע"ק דאמר ואם אתה אומר עומר בא מן החיטין אין שתי הלחם בכורים, הא גם אם עומר בא מן השעורים אין שתי הלחם בכורים, ועכצ"ל דבאמת הם דינים מיוחדים דאיסור טבל לחוד, שכמו שבחולין אסור חדש לפני העומר ה"נ במקדש לפני שה"ל איכא איסור חדש למקדש, וגם יש בהבאת שה"ל חיוב חדשה לחוד, שמשום זה אסור ג"כ להביא מנחה חדשה מקודם. וע"כ י"ל כונת רע"ק דלענין איסור חדש לא איכפת לן גם אם העומר בא מן החיטין דעכ"פ כך גזרה התורה, אבל איך אמרה התורה גבי שה"ל בכורים. אבל אם העומר בא מן השעורים שוב יהי' שה"ל בכורים כיון שהוא מין אחר, ומה שאסור להביא גם מנחה מן השעורים הוא משום איסור חדש, וע"ז אין להקפיד במנחת העומר שכן מצותו בכך. ולפ"ז יתישב ג"כ מאי דדחי בכורים למזבח קאמרינן, היינו דלהביא ממין זה באמת אף בשלכס"ד אסור, אלא דהאיבעיא מהו שיתירו שלכס"ד יהי' לענין להביא מנחה מן השעורים, דאם מפקיע שלכ"ס איסור חדש יהיו שה"ל בכורים כיון שהוא מין אחר

אולם קשה מנ"ל איסור חדש במקדש דהא אין כתוב כלל בלתי מאי דכתיב חדשה בשה"ל, א"כ כל עיקר האיסור כדי שיהי' שתי הלחם בכורים וגם מפשטות ל' הש"ס בדפ"ד אין חילוק כלל בין שהוא מן החטים בין שהוא מן השעורים אין זה נקרא חדשה ולפ"ז צ"ע מאי דק' רע"ק אם אתה אומר עומר בא החטים אין שה"ל בכורים, מאי נפ"מ הא גם אם מביא העומר מן השעורים אין שה"ל חדשה (דבכורים וחדשה היינו הך ועי' בדפ"ד אלמא דשה"ל משום בכורים הוא ובפירש"י ותוס' שם) ודוחק לומר דבאמת רע"ק חולק על הך דינא דבעינן שתהא חדשה לכל המנחות, (ומאי דקא' בדפ"ג ר"נ ורע"ק אמרו שה"ל הבא מן הישן כשרות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות נצטרך לומר דלמנחות חטים קאמר), דלא מצינו פלוגתא בזה. אבל א"כ קשה דמאי דחי דבכורים למזבח קאמרינן הא ממילא נפשט האיבעיא דלפני שה"ל אף מנחה שלכ"ס אסור וצ"ע (שו"ר מה שהובא בזה בשם חכם אחד בס' באר היטב להגאון ר' ארי' ז"ל ממינסק ועוד לא הובאו הדברים אצלי בכור הבחינה וצ"ע

ד. פסחים ט' והא הכא דודאי טבילי כו'. ועי' בתוס' דמשנתנו איירי בשלא בטלו, אבל בבטלו פשיטא דאתי ספק ומוציא מידי ודאי דרבנן, ולפ"ז קשה לדברי האומרים דלקוח לאחר מרוח דוקא פטור ולשי' הראב"ד בין לפני מרוח ובין לאחר מרוח פטור משום לקוח, ולפ"ז בחבר שמת רשות יורש כרשות לוקח ואף אי אין זה חשוב שינוי רשות, מ"מ הא בעינן תבואת זרעך, כיון דמ"מ לאו שלו הוא, ושוב אין זה רק מדרבנן, ומאי מקשה דלמא משום דאאמד"ר מהני הספק להוציא מידי ודאי, וצ"ע

ה. בחולין ד' ה' והא מהכא נפקא והא מהתם נפקא כי יחטא לעם הארץ פרט למומר ק"ל דהא השני מקראות הם שני ענינים נפרדים, דהא מכי יחטא ממעט פרט למומר משעת החטא ומהא דכי יקריב מכם להוציא את המומר בשעת הפרשה, ואין ראי' מהא דכי יחטא דאפ"ל דדוקא היכי דהי' מומר בשעת החטא אין גבי' חיוב קרבן, וכמו דקאמר ר"ש השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו דהוא בשעת החטא, אבל מנ"ל היכי דנשתמד אחרי הפרשת הקרבן או לפני הפרשת הקרבן כמבואר בסנהדרין מ"ז בתוס' ד"ה אכל, דבזה מיירי קרא דכי יקריב מכם, ואפילו דעשה תשובה דאל"כ הוי זבח רשעים תועבה, כמש"כ התוס' שם בד"ה הואיל ועי' במל"מ פ"ג הל' שגגות וצ"ע

ו. תמיהני בד' התוס' בפ' חז"ה ד"נ, בד"ה ר"א אומר שכ' וי"ל דהתם מיירי בשני שותפין שלזה גוף ולזה פירות דומיא דמוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל' יום, וחציו עבד וחב"ח מיירי כגון שנתן כל דמיו ואינו מעוכב אלא גש"ח להיות מותר בב"ח, ותמי' דאיך קאמר שם בב"ק ד"צ מאן תנא להא דת"ר, מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אבל עבד של שני שותפין אינו יוצא בראשי אברים כמאן כר"א, הא ר"א סובר בקדושין דכ"ד, דמעוכב גש"ח הוא והיוצא בראשי אברים צריך ג"ש. א"כ לחציו עבד וחב"ח אין נפ"מ כלל במה שיוצא בראשי אברים, דהא לדברי התוס' מיירי בנתן כל דמיו וכלום הוא חסר רק ג"ש, וגם בראשי אברים יצטרך ג"ש. ואאפ"ל דבח"ע וחב"ח שקיים מצות פו"ר, או שהי' סריס דשם אין כופין, ויוצא בראשי אברים כופין אותו, דנראה דביוצא בראשי אברים אין כופין אותו כלל כיון דאפשר בשפחה, ומכש"כ היכי שקיים מצות פו"ר ואין שום הרוחה דשן ועין במעוכב ג"ש, וצ"ע. סימן ס"ה מכתבים לגדול אחד בענינים שונים

א. במש"כ כת"ר להסתפק במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חברו דלר"י ור"ש אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אם רשאי גם לזרוע בתחילה, בפשוטו לשי' התוס' ביבמות פ"ג דטעמא דאינו נאסר משום דאיסור כלאים תלוי במחשבה י"ל דאסור לזרוע וגם חייב ע"ז רק שאינו אוסר, אבל לשי' הר"ש שאינו נאסר גבי כלאים משום דכתיב כרמך לפ"ז י"ל דגם לאו ליכא. אולם לכאו' משנה מפורשת במכות יש חורש תלם אחד וכו' דחייב משום זורע כה"כ אף בשביעית, ובגמ' שם אי לאו דדלאי וכו' הו"א