אחיעזר חלק חלק ג קלג

קליטות מחיצות מחלק בין נגמרו מלאכתן או לא נגמרו מלאכתן יעו"ש, אבל מללקות עליהם לכשיצאו חוץ לחומה לא מצאתי שם, ואולי י"ל ע"פ שיטתו בפ"ג מה' מע"ש דטבל של מע"ש ניתן במתנה, אלמא דאין איסור וקדושת מעשר על טבל של מע"ש, וה"ה דלא מהני קדושת חומה ללקות עליו וצ"ע בזה. ולפי"מ שנתבאר דלענין ממון השבט אמרינן מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי ולכשהורמו אח"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע שזהו חלק השבט, ולהכי זכה לכשנפל מאבי אמו כהן ומעשרן והן שלו [ומה דאמרינן בזה ברירה אע"ג דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה י"ל ע"פ המבואר בתשו' הרשב"א ח"א סי' פ"ב דכל שא"צ לדין למפרע וסגי להבא אמרינן גם למפרע ברירה יעו"ש היטב, ובנתיבות סי' ס"א שכ"כ מסברא דנפשי, וי"ל עוד באופן אחר] ורק לענין ממון השבט אמרינן מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי, אבל לא לענין איסור טבל וכמש"כ

ולפ"ז י"ל דכיון דמהני מחשבת בעה"ב לקבוע תרומה מכאן ולהבא במה שאמר כלך אצל יפות כמבואר בירושלמי, ממילא לענין דין ממון כבר נחלק חלק השבט למפרע, וזהו חלקו משעה ראשונה, ולהכי מהני הפרשתו אף דלא שוי' שליח ומהני ניחותא דלהבא על למפרע לפי שאין בזה שום חלוקת ממון שכבר נחלק ע"י בעה"ב למפרע [ואין בזה הוצאת ממון. וכמו דמהני בקדושין דנ"ב באריס ריצוי לבסוף לפי שהאריס יש לו חלק בגוה וכמ"כ בזה שאין בו הוצאת ממון וחלק התרומה שייך לכהנים ולתקן הכרי מהני למפרע ובפרט לפמש"כ האחרונים דלתקן הכרי לא בעינן בעלים ופירשו בזה ד' הירושלמי דבתורם על של הפקר מהני] ונראה דמ"מ אם אכל מתחלה אחד מהכרי לוקה משום טבל משום דל"א מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי על מה שכבר נאכל משום דבכל חטה וחטה מעורב חלק התרומה, וכיון שנאכל לא מהני תיקון לזה, ולפ"ז אף דתרומת השליח תרומה היינו שחל הקריאת שם באותה שעה ומכירי כהונה יכולים להפריש ממנו תרומת מעשר, אבל לא שיהי' ניתר להאוכל למפרע, ולכתחלה הא לכו"ע אסור לאכול מספק שמא לא יתרצה הבעה"ב

וסוגיא דב"מ ד' כ"ב קאי אי נימא דמתנות שלא הורמו לאו כמו שהורמו דמי והרמב"ם שפסק דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי השמיט הא דהוי שליח, דגם בלא שוי' שליח מהני ע"י כלך אצל יפות וכנ"ל. ה' שבט תער"ב

על דבר מה שתי' כת"ר בחידושי' לריש מכות קושית השעה"מ והשאג"א בד' הרמב"ם שפסק בפ"י מה' תרומות דכהן שאכל תרומה ונודע שהוא ב"ג דמשלם את הקרן וע"ז הקשו דהא המזיק מת"כ או שאכלן פטור מלשלם, וכיון דבתורת תשלומי גזילה קא אתי הא במת"כ פטור, וע"ז תי' דכיון דניתן מהבעלים להחלל שלא נודע בתורת תרומה שיש להם היתר אכילה דתרומה איקרי עבודה נסתלק הטוה"נ מהבעלים, נמצא דכל כהן שתובע לו ראשון מחויב לו לשלם, והוי ממון שיש לו תובעים אלא שאינו ידוע מי יהי' התובע ראשון ולהכי אין בו דין הזמה, ומיישב בזה קושית השעה"מ עכת"ד

תמיהני דהא הדין דהמזיק מת"כ או שאכלן דפטור מלשלם הוא בין הבעלים ובין אחר וכמבואר מקו' הש"ס בעה"ב שהי' עובר ממקום למקום, א"כ אחר שאכלן וחייב לשלם להשבט ולא להבעלים דאין בו אלא טוה"נ שהי' לו מעיקרא, וטוה"נ אינו ממון [ואילו צריך לשלם הטוה"נ הרי טוה"נ יש בודאי תובע ידוע הבעלים] ונמצא דעל התשלומין הוא הא צריך לשלם להשבט וכבר נסתלק מאתו מצות נתינה של הבעלים א"כ יהי' ממון שיש לו תובעין הכהן הראשון שתובעו, ובעיקר ההנחה שמחויב לתת להכהן התובע הראשון לא אדע מאיזה טעם, דכמו שיש לבעלים הזכות לתת הפה"ב שאינו דבר מבורר רק חוב ושעבוד מלוה הכתובה בתורה לכל כהן שירצה, כמו כן כל מה שיש ביד האיש ממון השבט שמחויב להחזיר ע"פ מצות השבת גזל השבט יש לו הרשות לתת לכל מי שירצה, וקצת יל"ד בד' התוס' והר"ן בחולין קל"א שדייקו דהרשות לו ליתן לכל מי שירצה מדקרי' לי' ממון שאין לו תובעין, די"ל דדוקא בלקט שהוא בעין בשדה השייך לעניים אין להבעלים למחות, וכל מי שיבא ויטול הרי הוא שלו, אבל בעה"ב שהי' עובר ממקום למקום כו' וצריך לשלם יכול לדחות לעני אחר אתן, כיון שאינו בעין, והרי הוא שייך לכלל עניים, ונראה דלא ס"ל סברא זו ומה לי הן ומה לי דמיהן וכיון דבא מחמת הלקט דין לקט עלי', אבל עכ"פ במת"כ כמו דהמת"כ הוי ממון שאין לו תובעין כמו כן דמיהן אין לו תובעין ויכול לומר לכהן אחר אתן וזה פשוט

ובעיקר קושית השעה"מ והשאג"א נראה עפמש"כ הרמב"ם מה' בכורים דהמזיק מת"כ או שאכלן ומכרן פטור מלשלם, והעלה הר"ן בחידו' ר"פ רה"ג דלא הספיק ליתן עד שצבען פטור דחילוק הוא בין נתכוין לגזול ולהפקיע המצוה או לא נתכוין, וכ"כ הרדב"ז בשי' הרמב"ם דלהכי פטור במכרן אף דמשתרשי לי' משום דנתכוין לגזול ומה"ט גם באכלן פטור ולא ס"ל חילוק התוס' דאל"כ הי' מתענה, וגם לד' הר"ן צ"ל דאין חילוק בין בעלים לאחר, אף דלגבי אחר אין מצות נתינה כדמקשה הש"ס מבעה"ב שהי' עובר ממקום למקום, והעלו האחרונים בטעמו של דבר ממת"כ וגזילות כדפליגי בד' קל"ד, ופ' הרמב"ם דמת"כ נגזלות, ועל כן כל שנתכוין לגזול אף דמשתרשי לי' פטור

ולפ"ז דכהן שאכל תרומה ונודע לו שהוא ב"ג והוא הכהן אכל בתורת מת"כ שנתנו לו ולא נתכוין כלל לגזול כמו כסבור שהוא שלו, וכיון דמשתרשי לי' ע"י אכילה בדין שמשלם, דהעיקר דפטור לפי דמת"כ נגזלות, אבל בזה שלא גזלן החיוב מאליו בא ומחויב לשלם כדין מזיק מת"כ היכא דמשתרשי לי'

וכל זה היכי שאכל תרומה בשוגג ונודע לו שהוא ב"ג אח"כ, אבל אם ידע בתחלה שהוא חלל ואכל במזיד, בזה מת"כ נגזלות ופטור מלשלם כדין מזיק מת"כ או שאכלן במזיד, ועפ"ז מיושב קושית השעה"מ בריש מכות די"ל דמיירי שהעדים אמרו שהוא בן גרושה ושיודע בעצמו שהוא ב"ג דבכה"ג פטור מלשלם מה שאכל וא"ש. סימן ס"ד קושיות והערות בשולי המכתבים שכתבתי למר חותני הגאון מו"ה אלי' אליעזר זצ"ל בשנת תרמ"ג

א. נתקשיתי בדברי התוס' בב"ק דט"ז דנחש כיון דאורחי' בהכי הוי רגל אע"ג דכונתו להזיק כמו קרן, דא"כ משכח"ל רגל שכונתו להזיק, וא"כ אף למאי דבעי' לומר דברגל ליכא כופר כדמספ"ל להש"ס בדכ"ו שם, מ"מ ברגל דנחש איכא כופר כיון דכונתו להזיק ודמי לקרן. ולפ"ז מאי מדייק שם בגמ' מהא דהכניס ארי לחצר בע"ה שלא ברשות וכו' בין תם בין מועד משלם כופר שלם וכו' ומייתי לה מק"ו דרגל אלמא איכא כופר ברגל, ומאי ראי' הא אף אם ליכא כופר ברגל משום דאין כונתו להזיק, מ"מ אפשר למילף הקו"ח מנחש דפטור ברה"ר ואפ"ה חייב כופר שלם ברשות הניזק, וצ"ע

ב. בחולין דע"ב דא"ר יוסף אר"י אמר שמואל טומאה זו אינה מד"ת אלא מד"ס וכו' דלא תימא