אחיעזר חלק חלק ג קל

סימן ס"ב קיץ תרס"ב לגדול

אחד

[א] דברי כת"ר בקונטרסו בכלל ישרו בעיני, וזה אשר מצאתי להודיעו מה שהעירותי מדי רואי בם. תירוצו על קוש' התוס' דלמ"ל תרי קראי לפטור בהקדש היינו אף בקדשים שחייב באחריותן לפטור גם נגד הבעלים לרבנן דדהגול"מ לאו כממון דמי כבר תירץ הלח"מ בפ"ב מהל' גניבה, ואינו מובן דהא לרבנן לא איצטריך בשום מקום קרא דדהגל"מ לאו כממון דמי, ולהיפך איצטריך קרא לרבות דהגל"מ, כמבואר בפסחים ד"ה היינו דאיצטריך קרא לא ימצא

גם מש"כ כת"ר דלר"ש דס"ל דדהגל"מ כממון דמי חייב גונב מן הגנב מדין גול"מ, אם כי בספרי המחברים העירו מזה, דיתיישב ג"כ מאי דכייל דין גונב מן הגנב עם דין קדשים שחייב באחריותן וכ"ש דפליג על קדשים שחייב באחריותן פליג ג"כ על דין דגונב מן הגנב שם בב"ק ד' ע"ו. אבל באמת כבר נתקשה בשיטה מקובצת בב"מ דל"ד דלר"ש דס"ל דהגל"מ כממון דמי, לחייב הגנב כפל לגבי השומר כיון שהוא חייב באחריותה, ותי' דאיכא למימר דלא דמי חיוב שמירה לחיוב אחריות משום דבשמירה איכא אנפי דלא מחייב ואחריות בכל אנפי מחייב עלה

והנה תי' השמק"ו אינו מובן, דהא בגנב מבית שומר שור הנסקל בב"ק דע"א, וכמ"כ בבל יראה בפסחים ד"ו, דלר"ש לא איצטריך קרא לאו בכל אנפי מחייב, מ"מ אמרינן דלר"ש דהגל"מ כממון דמי, וכמ"כ בגונב מן הגנב יקשה הא מחויב גם באונסין. וראיתי בס' תרומת הכרי סי' שס"ג ועוד מחברים מש"כ בזה

[ב] ופשטות דבריהם נראה, דבאמת גם לר"ש דס"ל דדהגל"מ כממון דמי, עכ"פ לא עדיף הגורם לממון מהממון גמור, וכיון דלגבי בעל הממון אינו מחויב איך יתחייב לבעל הגורם לממון, ודוקא לגבי גנב מבית שומר שור הנסקל דאסור בהנאה ואין בזה בעל הממון ע"כ משוי הגורם לממון דשומר לממון (ואולי באמת התם מחויב להשומר הכפל ולא מדין הקנאה דאף בשילם השומר הטעם משום דנעשה כאומר לו הרי פרתי קנוי' לך בשעת הגניבה והכא ל"ש קנין דאין קנין באיה"נ משנעשה שוה"נ, אלא מצד עצם הדין כיון דאין לבעלים שווי ממון בו, ואין חפץ לו בקיומו כלל, ואדרבה לכשיוגנב או יאבד השומר מחויב לשלם לו ובאיתא בעינא אין בו כלום משא"כ לגבי השומר דפוטר א"ע בו ואומר לו הש"ל, ואית לי' גורם לממון פ"כ החיוב בא נגד השומר ולא נגד הבעלים שאין לו בו כלום), אבל בגנב מבית שומר סתם איך נימא דיתחייב להשומר ויפטר נגד הבעלים, אלא דקשה ע"ז מקדשים שחייב באחריותן דג"כ יש בעל הממון גמור היינו ההקדש והבעלים אית בי' רק גורם לממון ואיך יתחייב הגנב לגבי הבעלים, ולא ניח"ל להשמק"ו לתרץ דשאני קדשים דלגבי הקדש פטור מכפל רק מגזיה"כ משום וגונב מבית האיש ובאמת בקדוה"ג מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ואינו מכחיש בעל הממון להגורם לממון דהא הוא הבעלים, דאכתי יקשה מקדשי בה"ב שחייב באחריותן לר"ש וכן יקשה מן גונב מן הגנב דג"כ פטור לגבי הבעלים כפל לפי שאינו ברשותו למה לא יתחייב להגנב כפל משום דהגל"מ, וע"ז תירץ דשאני קדשים דבכל אנפי חייב באחריותן משא"כ בשומר, ואף חיוב האחריות מקדשים יותר מחיוב אחריות דגנבה וגזלה דעל היזק שאינו ניכר מצי למימר הרי שלך לפניך, משא"כ בקדשים ובבל ימצא דחייב השומר בחמצו של נכרי היינו דעכ"פ אית לי' בזה דהגל"מ ואינו מכחיש הגול"מ שלו לבעל הממון, וכיון דאית בי' צד חיוב חייב בבל יראה, משא"כ אם נימא דחייב הגנב כפל לגבי הגנב ופוטרין אותו מן הבעלים הרי בעלים יותר הגורם לממון מבעל הממון גמור

ובלא דברי השמק"ו יש לחלק ג"כ גונב מן הגנב מקדשים שחייב באחריותן, משום דבקדשים לא משכח"ל צד חיוב להקדש גופא מצד גזיה"כ, משא"כ בגונב מן הגנב, איך נימא דמשום דהגל"מ של מי שאינו שלו יתחייב כפל ויפטר לגבי הבעל ממון גמור דמה שאינו ברשותו הוא בא מכח הגנב, ואיך נעדיף הגורם לממון יותר מבעל הממון.

[ג] עוד יש להסביר ביותר החילוק מקדשים שחייב באחריותן עפ"ד השמק"ו דשאני קדשים שחייב באחריותן שקדמו האחריות להקדש, ורק ע"י ההקדש נפטר מן חיובו, ובאמר הרי עלי עולה ואח"כ הקדיש העולה הרי נפטר ע"י ההקדש מחיובו ואכתי ברשותו קאי ואי מיגנב או איתבד נשאר בחיובו הקודם, להביאו ולהקריבו, וע"כ קודם לבעל הממון, משא"כ בגונב מן הגנב ובשומר

ובזה יש לתרץ היטב קו' הקצוה"ח סי' שפ"ו על דרש"י בפסחים ד"ו, דמשמע דאיתא בעינא ל"א דהגל"מ כממון דמי, מסנהדרין קי"ב דבקדשים שחייב באחריותן לענין עיה"נ נמי ממון בעלים אף דאיתא בעינא

ולפמש"כ החילוק מבואר מאליו. דהא באיתא בעינא ל"א דהגל"מ כממון דמי, לפי שלא באו עדיין לידי חיוב אחריות משא"כ בקדשים דחיוב אחריות קדמה להקדש רק שע"י ההקדש נפטר מן האחריות ולא גרע מן ליתא בעינא כיון דחיוב אחריות כבר חלה ובזה אמרתי ליישב דברי הגמ' סנהדרין שם, ר"ל אמר בקדשים שחייב באחריותן ור"ש הוא דאמר ממון בעלים הוא, וקשה דא"כ אמאי מחלק הברייתא בין קדשי מזבח ובין קדשי בה"ב, דקדשי בה"ב יפדו: דהא גם בקדשי בה"ב שחייב באחריותן באומר הרי עלי ממון בעלים לר"ש וימותו: וביאור דהג"מ תמוה, וכבר נשאלתי בזה מחכם א'. ולמש"כ י"ל דהא באמת באיתא בעינא ל"א כלל דהגל"מ כממון דמי, ורק בקדשים שחייב באחריותן דחיוב אחריות בא מקודם, וכבר נתחייב באחריותה אלא שפוטר א"ע בקרבן זה ודמי לליתא בעינא דכ"ז שלא מסרו ליד הגזבר ולא הקריבו מוטל עליו חיוב האחריות להביאו, וחיוב זה דרמי עליו הוי כחיוב דליכא בעינא

והנה בקדשי בה"ב ס"ל לר"ל בחולין דקל"ט דבאומר הרי עלי מנה לבדק הבית ונגנבו או נאבדו פטור דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא, ונמצא שכבר נפטר מחיובו ואין עוד עליו שום אחריות דכמו שהוא בי גזא דרחמנא כל היכא דאיתא, אלא דבנפל הבית ומת השור שאין לו מציאות בעולם בזה חוזר ונעור חיוב הרי עלי שאמר, וא"כ בזה דמי לאיתא בעינא כיון דבעת קיומו אין עוד עליו שום אחריות שכבר נמסר לההקדש, אלא שאנו באים לחדש שאם יפול הבית או ימות השור הרי הוא מחויב לקיים הנדר, ולפי שעה שקיים הוא הרי אין שום חיוב עליו שכבר הוא בי גזא דרחמנא, ובאיתא בעינא הא ל"א דהגל"מ כממון דמי, וזהו החילוק בין קדשי מזבח לקדשי בה"ב, דקדשי מזבח הרי הוא מחויב באחריותו מעכשיו להביאו ולהקריבו ודמי לליתא בעינא, שהחיוב כבר חל עליו ולא נפטר ממנו, משא"כ בקדשי בה"ב שכבר נפטר אלא שאנו באים לחדש עליו חיוב באם ימות או יאבד מן העולם, וכל זמן שהוא קיים הרי הוא כדאיתא בעינא דל"א דהגל"מ כממון דמי

ומאי דמבואר בב"ק דע"א בגנב שוה"נ מבית שומר דחייב לר"ש מצד דהגל"מ כממון דמי, אף דלכאורה הא בעינן שיהי' וגונב מבית האיש, והא כ"ז דאיתא בעינא ל"א דהגל"מ