אחיעזר חלק חלק ג קכו

כתב לגבי שיחרור ומקשה משיחרור אשיחרור דבעינן כתיבה המועלת בגט, א"כ מבואר דגם חקיקה מהני, וע"כ רמי אהדדי, מבואר מזה דכתיבה הוי, אלא דבגט ושיחרור ל"ה כתיבה, כמו דלא מהני חק תוכות בהו, אבל בשבת שכ' הר"ן דגם בחק תוכות חייב, א"כ גם בכתב שע"ג כיפה חייב, ורק משום דבגט בעינן וכתב והכא שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד לא חשיב כתיבה להכשיר, אבל בשבת חייב בכה"ג, כן פירש בכונת המג"א

ולפ"ז גם בשין אי נימא דחק תוכות מהני, וכמו שמבואר כן מד' האור זרוע בסי' תקס"ג י"ל דגם בכה"ג הוי כתב. אולם גוף הדבר דבשין יהא כשר חק תוכות אינו פשוט כ"כ, ועי' בתשו' ישויע"ק שם. ושו"ר בס' בית יצחק חאו"ח שפלפל ג"כ בזה והעלה ג"כ להלכה דאין לעשות שין דבוקה

[ג] בדבר השאלה בתפלין ש"ר שנקלף ברחבו של רגל מך' דיביאך ונקרע תוך הרגל ונשאר של מעלה כרגל ר', ותינוק דל"ח ודל"ט יקרא של מעלה ושל מטה כף, וע"י דבוק הקלף יהי' האות ך' בשלמות בלי הפסק. זהו תוכן השאלה. והראני מעכתר"ה קונטרסו של הרה"ג מו"ה מרדכי פיינשטיין האבק"ק נאוואלכסנדראווסקי שהאריך בזה להתיר ע"י דבוק הקלף, ועתה רוצה לשמוע חות דעתי בזה

והנה עיינתי בזה וראיתי מה שהאריך כבוד הרב הגאון הנ"ל בענין דבק חבור, ואין אני תוקע א"ע להלכה זו, שכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל הלא הם הגאון רעק"א בתשובה י"א ובס' בית-מאיר לאהע"ז סי' ק"ל, ובתשו' בית אפרים חאו"ח סי' א' וב' ובתשו' מהר"ם מינץ ובס' ישועות יעקב חאו"ח סי' ל"ב, ובס' עמודי אור סי' א'. ולמעשה פוק חזי מאי עמא דבר שכבר יוצאין בב' עורות, ואין מפקפקים בזה לפסול, וא"כ אם הי' הנדון שייך לדין דבק חבור בודאי צדקו דבריו דדבק חיבור

[ד] אולם לדעתי הוא ענין אחר. דהא מפורש בשו"ע יו"ד סי' ר"פ ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה או תחלק, וברמ"א כ' ואם נחלק שום אות ע"י קריעה פסולה, ולא מהני מה שמדבקו מאחוריו, ובודאי נראה דגרע מאינו מוקף גויל דהא אם נקרע הקלף סמוך להאות ולא נשאר מוקף גויל אחר הכתיבה כשר, כמש"כ הב"י בסי' ל"ב. וכדמוכח בהש"ס פ' הקומץ מההיא דאיפסקא וי"ו דויהרג, ועי' בתשו' נוב"י מהדו"ק סי' ע"ה, דאם ניקב הקלף אחר הכתיבה סמוך להאות ולא נשאר מוקף גויל אם לא נפסק כל הגויל שבין אות לאות כשר לשני התירוצים שבב"י. אבל אם נפסק הגויל שבגוף האות אף אחר הכתיבה ודאי פסול, כמבואר מלשון הרמ"א הנ"ל, ובפרט למש"כ הט"ז שם דאם כתב על הטלאי והקלף כשר בע"כ מיירי המהרי"ק והרמ"א שנעשה הקרע אחר הכתיבה [ודוח"ל דמיירי שהי' הקרע קודם הכתיבה וכתב כן האות ואח"כ דבק הטלאי דז"א במשמע] וע"כ דבכה"ג דהוי קרע בגוף האות גרע, ואף שהמהרי"ק למד כן מקו"ח ממה שאינו מוקף גויל כמבואר בב"י סי' ר"פ, מ"מ הא מבואר דגרע ולא מהני דבוק. ומבואר דכל שגוף האות נחלק ע"י סדק הנעשה מקלף לאו אות הוא כלל. וכמש"כ המהרי"ק דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאינו כתב כ"א ע"י דבק, וגם מגוף הדין מוכרח שאינו כתב כלל ונתבטלה האות. דאין לומר משום דל"ה כתיבה תמה משום שכל האותיות צריכים להיות גולם א' כמבואר בטושו"ע סי' ל"ו דא"כ מאי טעמא לא יועיל דבק הא אף קודם הדבק הי' כתב רק שהי' פסול משום שאינו כתיבה תמה. וא"כ כיון שנעשה כתיבה תמה ע"י דבק מאי איכפת לן הא אף אם נעשה כתיבה תמה ע"י חק תוכות מהני דהא מותר להפריד הנגיעות אף שקודם הפירוד הי' פסול משום שאמ"ג כמבואר בתוס' גיטין ד"כ, וא"כ אמאי אינו מועיל דבק להכשירו, אלא ודאי דכל שנקרע האות באמצע לאו אות הוא כלל, משום שהו"ל נשתנה צורת האות דהקרע מפסיקו. והרמב"ם שכ' בפ"ט ובכל הקרעים יזהר שלא תחבר אות אחת או תשתנה צורתה, ומשמע לכאורה דאם לא תשתנה צורתה אף שנפסל גוף האות מהני תפירה, והרא"ש סתם וכתב דאם נחלק האות אין לו תקון ולא הביאו ד' הרמב"ם נראה דגם בד' הרמב"ם פירשו כן דבכל ענין שנקרע תוך האות תשתנה צורתה, ורק שלמעט בא שאם נשאר שיעור אות מה שלמעלה ותינוק קרא אותו לאות וא"צ לצירוף שלמטה, א"כ הרי לא נפסל האות כלל. וכן יש לפרש ג"כ ד' הלבו"ש המובא בש"ך שם, דהא מדברי הרא"ש ומהרי"ק שסתמו דכל היכא שנחלק ע"י סדק אין לו תיקון מבואר דבכל אופן כיון שנחלק האות לשנים אף שלא נשתנה צורת האות ע"י צירוף פסול ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' ר"ז כתב ואם נפסק אות אחת ואחר הדיבוק מחזיר לדבקה דיבוק יפה בעור עצמו שאינו ניכר יראה שהוא מותר אעפ"י שנקרע שם העור דהו"ל כתיבה תמה שפיר, אבל דברי התשב"ץ סותרים את דעת המהרי"ק והרא"ש וכוותייהו קי"ל כמבואר בד' הרמ"א, וע"ע בתשו' מ"ב סי' כ"ג כ"ד, ובב"ש סי' קכ"ה ס"ק ל"ו וע"ע בפרמ"ג או"ח במ"ז סק"ח ובא"א ס"ק כ"ב

ובאמת מצד הסברא אינו מובן, דהא כיון שנחלק האות ואין בכל חלק שיעור האות ונתבטל החלק מצורתו למה יהני ע"י צירוף ודבוק דהא דבוק אינו כתב כשנ"ת

ומ"מ הרי מבואר בדברי הפוסקים האחרונים להקל היכא שלא נשתנה צורת האות, ולדידהו צ"ל דכל שלא הורחק הקרע והקורא קורא מה שלמעלה ומטה לאות אחת אין זה נתבטל האות כלל, ורק על מקום ההפסק הא אינו מוקף גויל וע"ז מהני דבק, וצע"ק

ויש לצרף לסניף בלא נשתנה צורת האות ד' התשב"ץ כמש"כ לעיל דס"ל דמהני דבק גם בנקרע האות דלא כהשו"ע יעוי"ש. ואף דבנשתנה צורת האות בודאי קיי"ל כמהרי"ק וכהכרעת השו"ע, אבל בלא נשתנה יש לצרף דעתו לסניף. ועי' באחיעזר אה"ע סי' ל'

ובתפלין היכא שהי' קרע ולא נשתנה צורת האות, נראה כמו דמהני בס"ת דבוק וע"כ דלא נתבטל צורת האות אלא דהדבק מהני שיהי' מוקף גויל א"כ גם בכה"ג גם בתפלין לא חיישינן שלכ"ס, רק בניכר הפרידה להדיא, דעת האחרונים הגאון ר"ש קלוגר ועוד להחמיר כד' הט"ז וכד' הפרמ"ג סוס"י ל"ב. עכ"פ לדעת המחמירים בניכר הפרידה כמ"ש הפרמ"ג משום דבניכר הפרידה נתבטל האות מצורתו ע"כ הוי שלכ"ס, וא"כ לא מהני ג"כ דבק דהא דבק לא הוי כתיבה כמשנ"ת. ועי' כיוב"ז בחי' רעק"א או"ח סי' ל"ב ובמג"א ס"ק ל"ז דעתו נוטה להקל גם בניכר הפרידה יעו"ש

וראיתי בס' משיבת נפש סי' ח' שהאריך להקל בזה אבל המעיין בדבריו יראה שרוצה לחדש דשלא כסדרן היינו שהקדים פסוק לפסוק או תיבה לתיבה, וגם בס"ת כה"ג פסול, וא"כ אין בין ס"ת לתפלין ומזוזות חילוק כלל, וזהו נגד ד' הראשונים. סימן נ"ט י"ב ניסן תרס"א ע"ד השאלה במוהל ביו"ט ראשון אי שרי בספק חוץ

לתחום

[א] בדבר השאלה שנשאלתי במוהל ביו"ט ראשון של פסח אי שרי לילך להברי"מ במקום אשר הוא ספק חוץ לתחום ונמדד ע"י אינו בקי ומצא יותר