אחיעזר חלק חלק ג קכז

מעט מארבעת אלפים ושמונה מאות אמה, לערך ה' אלפים, אלא לפי שיש למדוד ע"י מקדרין בהרים ויקצר הדרך, וקרוב הדבר שיהי' בתוך התחום, גם לפי דברי יושבי המקום בספק הוא אצלם מכבר

ולכאורה כיון דתחומין דרבנן הוי ספיקא להקל. ואף דהא דקיי"ל כר' יוסי דספק עירוב כשר, היינו היכא דמסייע חזקה, אבל היכא דליכא חזקה מחמירים הוא רק משום דמוקמינן בחזקת תחום ביתו, אבל בנד"ד אין הספק בהעירוב, דהעירוב כשר אלא דהספק אם הולך ממקום העירוב יותר מאלפים אמה, ובספק זה שאין שום חזקה כנגדו ספק דבריהם להקל

אולם ספק זה אפשר לברורי וגם הוי ספק חסרון ידיעה, דגם בספק דרבנן מחמרינן. ויש להעיר ע"ז מדהתוס' ערובין ד"ו ד"ה וספק שכ' וי"ל הואיל וא"א לצמצם אלא ע"י טורח גדול לא הטריחו לצמצם ולמדוד בספק דבריהם. וכן משמע מל' הקונטרס דפי' דרוב בני אדם אינם יכולים לצמצם כו' עיי"ש. ולפי"ז יש לצדד גם בניד"ד דא"א לברר הדבר וביחוד בימי השלג כעת קשה לברר הדבר וכמעט הוא בגדר נמנע גם ע"י מודד, והוי ספק דבריהם להקל, והא דצריך נאמנות דקטן בתחומין כמבואר בכתובות, היינו שא"צ למדוד אף באופן שבקל יכול למדוד

גם למש"כ הנוב"י מהדו"ק סי' ס"ה לדון בספק תחומין, דלשי' הרי"ף די"ב מילין מן התורה והוי עיקרו מן התורה לא מקילינן בספיקו, ובזה פליגי הלשונות בערובין יעוי"ש [ובד' הריטב"א ערובין דל"ו מבואר די"ב מילין לא הוי עיקרו מדאורייתא], מ"מ י"ל דזהו דוקא בתחומין דשבת, אבל בתחומין דיו"ט פליגי בה, אי איכא מאן דס"ל דתחומין אסור מה"ת, ועי' באו"ח סי' רמ"ו: ועי' בטו"א חגיגה די"ז, וע"ע בעמודי אור שהאריך בזה די"ב מילין לכו"ע ליכא איסור מן התורה ביו"ט, ולפי"ז לדידן דתחומין דרבנן בודאי ל"ה עיקרו דאורייתא וספיקו להקל [ובזה י"ל דהא דנאמן הקטן היינו גם בשבת דעיקרו מדאורייתא]

ובנידון השאלה שנמדד ונמצא ה' אלפים בערך, לפי שי' הר"ת הובא בתוס' עירובין דנ"א דמחשבין תרי חומשי דאלכסון, א"כ יש לילך ע"י תחום חמשת אלפים ושש מאות אמות, והתוס' השיגו ע"ז והריטב"א האריך בקושיות לסתור דברי ר"ת דדוקא לענין ד' אמות חשבינן האלכסון, ולא כן בתחום דבעינן פאות, והחיי אדם הקיל בזה והוא נגד שי' הראשונים. ומש"כ דמה לענין ד"א בשבת חשבינן האלכסון מכש"כ בתחומין דרבנן, וזה אינו כמו שחולק הריטב"א, עכ"פ בנידון דידן במקום מצוה בודאי יש לסמוך על שי' ר"ת הן על הליכה ועל החזרה לביתו משום שמחת

יו"ט

, [ב] וגדולה מזו נסתפקתי אי מותר למוהל לילך ביו"ט שני חוץ לתחום למילה בזמנה, ע"פ שי' הרמב"ם דמילה שלא בזמנה נדחית רק בר"ה ביו"ט שני ולא בשארי יו"ט כמש"פ בפ"ב מה' מילה, וה"ה אפשר לענין מכשירים קילא ביו"ט שני, ולא העמידו דבריהם בזה דהוי תרי דרבנן. אף שלענין שבות גם ביו"ט שני אסור ול"ה שבות דשבות יעוי' בנוב"י תנינא חאו"ח סי' מ"ד, מ"מ י"ל דבמקום מצות מילה בזמנה יש להקל כיון דמצינו חילוק לענין מילה ביו"ט שני. ויעוין בב"ק דפ"א בתוד"ה אומר שהקשו מיו"ט שני של ר"ה, ואולי לרבותא נקטי', ויעוין ברא"ש והגהות אשר"י שם משמע אפילו איסור דרבנן ביו"ט שני אינו נעשה ע"י ישראל, ומצינו לענין מילה שהקילו פחות פחות מד' אמות, כמבואר בט"ז שמ"ט, וגם שבות דשבות כמבואר בעירובין, ויעוין ברמב"ם פ"ו מה"ש דקשר שאינו של קיימא מותר לדבר מצוה [ויעוי' בנתיב חיים סי' רמ"ח שהאריך לענין ללכת בספינה בשבת]

[ג] והרמב"ם בה' שופר השמיט הא דאין מעבירין את התחום בשופר, דסוף מסכת ר"ה, ונו"כ לא הרגישו בזה, ועי' בס' "ישועות יעקב" סי' תקפ"ו שכתב בזה דבר מחודד דתחומין קילא לפי שאין בה עשה ועשה דוחה ל"ת, א"כ ה"ה במילה, ובעידנא י"ל דלא בעי דעדיפא שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות ואולי הרמב"ם מפרש למשנתנו למ"ד תחומין דאורייתא ומפרש כהר"ח שם השתא בדרבנן אמרת לא, בדאורייתא בתחומין ובפקוח הגל דהוי דאורייתא לא כש"כ, יעויין בר"ח שם. ולפי"ז לדידן דקיי"ל תחומין דרבנן ורק י"ב מילין מה"ת, וביו"ט גם י"ב מילין ליכא איסור תורה, והוי גזירה יו"ט אטו שבת: ושבת משום י"ב מילין, וקילא בזה דביו"ט אי אפשר לבוא לידי איסור תורה ומותר שבות כזה במקום מצוה, אלא שאין לבנות יסוד ע"ז, וצ"ע לדינא ומצאתי בשו"ת בית יצחק חאו"ח שהקיל ג"כ ללכת חוץ לתחום ביו"ט שני של גליות לצורך מילה ביומא ולא ליום השבת שלאחריו

[ד] מה שהעיר מעכ"ת שי' ע"ד ספקותי אי שרי למוהל לילך חוץ לתחום ביו"ט שני לקיים מצות מילה בזמנה, ודחה זה בסו"ד שהרי עיקר מילה ביו"ט א"א מדרבנן, דמדאורייתא אמרינן מתוך רק מדרבנן בעי צורך קצת, ולמה נדחה מילה שלא בזמנה לדידן ביו"ט שני, דהא הוי תרי דרבנן במקום מצוה דאורייתא, אלא ודאי דהחמירו בו חכמים כדי דלא אתי לזלזולי בו עכ"ד

ותמיהני על כת"ר דבודאי מילה שלא בזמנה אסור מה"ת, וכמבואר בשבת דכ"ד: דרבא יליף מלבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתי' מק"ו, וכן בשבת דקל"ג מנא ה"מ כו', ובודאי למאן דיליף מלבדו הוא גזיה"כ, אך גם לרב אשי דס"ל דהוי עול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, עכצ"ל כיון דל"ה רק צורך מצוה ל"ש בו מתוך וכמש"כ התוס' שם בשרפת קדשים ותרומה. ויעוי' בפי' רבנו נסים גאון דמפרש ולא מילה שלא בזמנה דאתי בק"ו הוא מקו"ח דעשיית אוכל נפש שהוא רשות כו' יעוי"ש. ובס' יראים כ' דלהכי איצטריך משום דהו"א מתוך שהותרה להכי איצטריך קרא דלבדו, וכולהו ס"ל דיו"ט עשה ול"ת, עכ"פ הדין דין אמת דמילה שלא בזמנה ביו"ט אסור מה"ת. ול"ש בהו מתוך

ויש להעיר בזה עפמש"כ השימק"ו בכתובות ד"ו דבמילה איכא משום גוזז וקוצר, וא"כ לפי המבואר בירוש' הובא בתוס' ביצה ד"ג דאך אשר יאכל לכל נפש הוא מלישה ואילך, א"כ בתולש ותולדה דקוצר לא הותרה ול"ש בזה מתוך כלל, ויש לפלפל בזה וגם בסוגי' דשבת ק"ו במקלקל בחבורה דיליף מדאיצטריך קרא למשרי מילה בשבת ולא יליף ממילה שלא בזמנה שאינו דוחה שויו"ט. ובמק"א הארכתי בזה. סימן ס' אדר תרצ"ד לחכם אחד

ע"ד בקשתו לברר בהירחון שלו אדות הנדפס שם בנוגע לאלקטרי' בשבת הנה כבר נתפשטה הוראה לאיסור בכל תפוצות ישראל וכן פסק הגר"י שמעלקיש ז"ל בחבורו "בית יצחק", דהוי אב מלאכה וחייב משום מבעיר ומכבה ועי' "בית יצחק" חיו"ד ח"ב סי' ל"א ובהשמטות שם ובחלק א' סי' ק"פ ובכמה ספרים, ומה שיש לדון ולהתווכח בזה אין כדאי שיבאו הדברים בירחון, אשר יתפרסמו הדברים בוכוחים שונים, ויוכל להיות למכשול הרבים. ובשו"ת "שאילת דוד" להגאון מאוה"ג ר' דוד מקארלין ז"ל בשו"ת או"ח סי' ה' כתב בסוף התשובה בזה"ל: אבל חס לו להדפיס דברי במ"ע כי אנכי מעולם מתרחק מזה וכו' והשנית אנחנו כעת במקום מים הרעים והתלמידים ישתו וימותו כי עמי מקלו יגיד לו