אחיעזר חלק חלק ג קכג

לפוטרו מקרבן אף לריו"ח. ונראה דאף אם כשנסתפק לו בהחתיכה אם הוא חלב או שומן לא ידע רק מאיסור לאו בחלב ואח"כ נודע לו שהוא ספק כרת דג"כ הוי מזיד דמ"ל ספק לאו ומ"ל ספק כרת (אם לא להנוסחה הישנה ברמב"ם דספק לאו מן התורה לקולא וס' כרת מה"ת לחומרא)

והחת"ס בחחו"מ סי' כ"ט כ' לדבר פשוט דגם בידע מתחילה שהוא ספק חלב ספק שומן חייב באשם תלוי, ויפלא שזהו נגד ד' רש"י ותוס' במקומם, גם נגד מה שמבואר בכריתות די"ח דאכל במזיד שידע מהספק פטור כמשכ"ל. ובערוך לנר בכריתות שם כתב שיש בזה פלוגתא בין הראשונים והביא מש"כ בשימק"ו בכתובות כ"ב בשם תלמידי רבנו יונה וז"ל הבא עלי' באשם תלוי פי' אי אמרינן דמשנשאת לא תצא כיון דתרי ותרי נינהו הו"ל כשתי חתיכות א' של חלב וא' של שומן ואינו יודע איזו מהן של חלב ואכל אחד מהן יש לו להביא אשם תלוי על הספק ואפילו אכלו במזיד וכו' ומפורש מדבריו דגם אם ידע מהספק מתחלה חייב באשם תלוי, ותמה שם שזהו נגד המפורש דאכל הראשונה במזיד פטור יעוי"ש. ודוחק גדול לומר דתר"י מפרשים אכל הראשונה במזיד היינו במזיד באיסור ודאי שחשב שהוא חלב ואח"כ נולד לו הספק ושב על זה ואח"כ אכל השני' בשוגג דכסבור שהוא שומן. ועוד אכתי יקשה מבבא דאכל שתיהן במזיד דפטור ואם הי' מזיד באיסור ודאי הא אין בזה שום חדוש

והנה מברייתא דכריתות שם מוכיח הערוך לנר דבכל החטאות אי ידע מתחילה שהוא ספק חלב ואח"כ נודע לו שהוא ודאי חלב פטור מחטאת דאל"כ בהא דאכל ראשונה במזיד ושני' בשוגג פטור משום דלא הוי חתיכה א' מב' חתיכות ורבי מחייב, והא בזה דהי' מזיד בספק א"כ כיון שאכל השני' בשוגג לחייב חטאת דהא בודאי אכל חלב, וגם רבי דמחייב הוא רק באשם תלוי דלא בעי חתיכה מב' חתיכות והלא ראוי שיחייב בחטאת, ומוכח דכיון דהי' מזיד בראשונה באיסור ספק הוי מזיד ואינו חייב, וכן הוכיח בס' משנת חכמים. אולם בירושלמי פ"ו דתרומות במזיד בספק ובשוגג בודאי אמר ר' יוסי הדא אמרה השב מידיעתו חייב על שגגתו, ועי' פ"מ שם שפי' דהיינו שאם הי' לו ספק אם היא תרומה או לא הי' אוכל אותה ולא הי' חושש להספק, ואם ידע בודאי שהיא תרומה לא אכלה וזהו במזיד בספק ושוגג בודאי דחייב חומש. וזהו נגד סתימת הברייתא בכריתות דבאכל הראשונה במזיד והשני' בשוגג אינו חייב חטאת אע"פ שהי' מזיד רק באיסור ספק

ונראה דלהכי בידיעת הספק הוי שוגג משום דלא גרע מהזיד בלאו ושגג בכרת, ויעוי' בארצות החיים סי' א' אות ז', ולמש"כ התוס' בשבת דס"ט בד"ה כגון לרבי דנפ"ל מגזי"ש דעלי' מודה ריו"ח דבעי שישגוג בלאו שבה דהא כתיב בההיא קרא ואשה אל אחותה לא תקח יעוי"ש, ולהכי לרבי בכריתות שם גם אם לא הי' מזיד רק בספיקו אינו חייב חטאת. וגם לרבנן י"ל דס"ל כרבי בהא ולהכי אכל הראשונה במזיד ושני' בשוגג פטור, דכמו דהזיד בלאו פטור ה"נ בהזיד בספיקו פטור (וזהו דלא כמש"כ בארצות החיים שם) והירוש' בתרומות שם ס"ל כריו"ח דהזיד בלאו ושגג בכרת חייב, וה"נ בהזיד בתרומה בלאו ושגג במיתה חייב חומש כרבא דס"ל בשבת ס"ט דמיתה במקום כרת קיימא וחייב חומש ולהכי גם בהזיד בספיקו חייב עכ"פ זהו רק לענין חטאת שהי' מזיד בספיקו אבל לענין אשם תלוי הרי מוכח דהזיד בספיקו פטור, ואפי' לריו"ח אינו חייב אשם תלוי, וא"כ יקשה אשם תלוי היאך משכח"ל לרש"י דס"ל אומר מותר אנוס הוא כמשכ"ל

כל זה הכריח לרש"י שיטתו דפטור דמתעסק ל"ה כ"א בנתכוין לחפץ אחר, ויתיישב כל הנ"ל, דמיירי שנתכוין לבהמה זו רק כסבור שהיא חולין דבכה"ג לא מפטר מטעם מתעסק. (אכן למש"כ הגר"ח מוולאזין בתשו' הנספחות ל"בית הלוי" ובס' "חוט המשולש" הנדפס מחדש לצדד דגם לרש"י אומר מותר חייב קרבן ורק בעוקר כל הגוף או כמו בתינוק שנשבה לבין העכו"ם ס"ל דאנוס הוא ליתא להוכחה הנ"ל)

ו. והנה בכריתות די"ט: כ' רש"י דאביי ורבא לא ס"ל הא דשמואל דאמר במתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דפטור משום דל"ה מלאכת מחשבת וע"כ פי' שפיר ד' אביי ורבא דאיירי במתעסק דהיתירא בשגגת חפץ שנתחלף בחפץ אחר, דכיון דלדידהו ליכא רק פטור אחד במתעסק מקרא דבה יש לאוקמי' בדמסתבר, היינו במתעסק בהיתר בחפץ אחר: אבל לשי' התוס' דלא פליגי וגם אביי ורבא אית להו פטור דמלאכת מחשבת במתעסק, ע"כ דפטור דבה איירי במתעסק בהיתרא באותו חפץ עצמו ונמצא איסור, ולכן הוכרחו לפרש הא דאמרו וחתך המחובר דהיינו ונמצא מחובר

אולם עדין צ"ב לשי' התו' מנין לאביי ורבא לחדש דין מתעסק זה דנתכוין לאותו דבר דהא ראוי לאוקמי במיסתבר והיינו בנתכוין לחפץ אחר, וכדחזינן דאביי מוקים מה"ט פטור דמתעסק דוקא בנתכוין להגביה התלוש ולא לחתוך. וגם מה שהכריחו זה התו' מהא דלדידהו איכא תרי קראי לפטור מתעסק וכנ"ל לכאו' קשה, דהתינח אילו לא היינו ממעטינן מקרא דבה רק בחיובי שבת גרידא ויקשה הא איכא מיעוט דמלאכת מחשבת, ומתוך כך הי' צ"ל בע"כ דפטור דבה הוא גם בנתכוין לאותו חפץ עצמו, אבל מכיון דכ' התו' דגם בשחוטי חוץ ובשאר איסורים חוץ מחלבים ועריות פטור מתעסק א"כ איצטריכו תרי קראי גם בנתכוין לחפץ אחר, דקרא דבה איצטריך לפטור בשארי איסורים היכא דמתעסק בהיתר בחפץ אחר, וקרא דמלאכת מחשבת איצטריך למלאכת שבת דשם פטור גם מתעסק דאיסורא בחפץ אחר, אבל מנ"ל לפטור מתעסק דהיתירא בשבת ובשאר איסורים בנתכוין לאותו חפץ עצמו

ז. אולם בעצם היסוד אי מתעסק בכה"ת פטור יש לעיין בזה, דבגמ' לא מצינו כי אם בחלבים ועריות ושבת: ושם בכריתות מקשה הגמ' אי מתעסק דחלבים ועריות האמר שמואל וכו' ואי בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, והתמי' מורגשת מ"ט לא שני במתעסק דשחוטי חוץ וכבר העיר בזה הפנ"י בשבת, יעוי"ש שתי' דלמאן דיליף חילוק מלאכות מאחת מהנה מוכח דקרא איירי בחיובי דשבת ולהכי מוקמינן מיעוטא דבה בשבת, ומה"ט גם פלוגתא דאביי ורבא נקטו במילי דשבת יעוי"ש, ויש להוסיף עוד משום דלכאורה לאביי לא משכח"ל כלל פטור דמתעסק בשאר איסורים. דהנה בשחוטי חוץ לרבנן דר' נתן ס"ל בחולין דל"א דבעי' כונה לחתיכת סימנים ואם לא נתכוין הוי שחיטה פסולה ואינה מטהרת מידי נבילה, ובמתעסק דשחוטי חוץ לאביי ע"כ צ"ל שלא נתכוין לשום חתיכה כלל ובכה"ג הא הוי נבילה והשוחט ונתנבלה בידו פטור מאיסור שחוטי חוץ ול"צ קרא להכי. גם במעלה בחוץ לא איצטריך לפטור מחיוב קרבן, דהא שנינו בזבחים דק"ח המעלה להדיוט פטור דבעי' שיהי' מעלה לשם ד', והא דשוגג חייב חטאת צ"ל בגוונא דכסבור שהוא מעלה אמורי חולין לשם, וכמו שפירש"י בריש כריתות, ובכה"ג אין זה מתעסק לאביי כיון דנתכוין להעלאה לשם ד', והיכא דלא נתכוין להעלאה לשם ד' בל"ז פטור דהר"ז מעלה להדיוט. ובחיוב חטאת דע"ז מבואר בגמ' דלא משכח"ל אינו מתכוין ומכש"כ מתעסק. גם באוב אם לא נתכוין לשום מעשה אין כאן כישוף, ושוגג באוב פירש"י שנתכוין למיני כשפים אחרים ובכה"ג לא משכח"ל מתעסק דהיתירא. וכ"כ בשאר דברים