אחיעזר חלק חלק ג קכב

משנתנו דתינוקות אף דלמה שפסק דמקלקל בחבורה פטור ראוי לפטור בו עשה מצוה מצד מתעסק, וצ"ל דמפרש דהטעות הי' כסבור שזה התינוק נולד בשבת דהוי שוגג ולא מתעסק, ועי' בס' חמדת שלמה חאו"ח סי' כ' ובחיו"ד סי' א' שהרגיש מזה). אלא דאם נכריח מזה דגם בכה"ג הוי מתעסק דהיתירא ולהכי גם אם הי' הטעות דכסבור שזה התינוק נולד בשבת הוי מתעסק ומקשי הגמ' שפיר, א"כ הדר קשה מאי משני הנח לתינוקות וכו' הא מתעסק דהיתירא פטור גם בכה"ת כולה מקרא דבה בלאו טעמא דמלאכת מחשבת ומ"ש מתעסק דחבורה. וממ"נ קשה דאם בכה"ג דנתכוין למלאכת מילה ל"ה מתעסק דהיתירא וכסברת המג"ש א"כ מאי מקשה מתינוקות ודילמא איירי דנתכוין למול אותו תינוק עצמו כסבור שזהו שנולד בשבת ובכה"ג דל"ה מתעסק דהיתירא וגם שגגת חפץ ל"ה הא בודאי חייב גם לשי' התוס' ואם נימא דהוי מתעסק דהיתירא משום דהא סו"ס נתכוין לימול בשבת והוי מלאכה המותרת א"כ מאי משני הנח לתינוקות וכו' הא מתעסק דהיתירא גם בכל האיסורים פטור, והיא קו' גדולה

ד. והנה לפמש"כ התוס' בסנהדרין ס"ב בד"ה להגבי' שהק' לפירש"י דהביא שם קרא דבה פרט למתעסק וכ' וקשה למ"ל לשמואל במתעסק בשבת טעמא דמלאכת מחשבת תיפ"ל מבה, ותי' וי"ל דה"ק בשבת פטור אע"פ שנהנה משום מלאכת מחשבת עכ"ל (ומתי' התו' נראה שלא כד' הר"ן בפג"ה שהבאנו לעיל דדוקא בחלבים ועריות אמרי' שכן נהנה ולא בשאר הנאות, ואף דגם במלאכת שבת משכח"ל הנאת הגוף כמו בגונא דבליעתן היינו הנחתן, מ"מ זה לא מיקרי שכן נהנה דאין ההנאה עצם העבירה כמו בחלבים ועריות). ולפי תירוצם זה י"ל דבשבת לא פטירי מצד מתעסק דכה"ת לפי שנהנה, ורק משום מלאכת מחשבת, ושפיר משני בכריתות הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב, דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת ומשום מתעסק דכה"ת לא נפטר לפי שנהנה. ואע"ג דלמ"ד מקלקל בחבורה חייב לא ס"ל מ"ל תיקון כלי ומ"ל תיקון גברא, מ"מ י"ל דאיהו לא ס"ל שיהי' חייב במלאכת שבת מצד תיקון הדין, אבל נהנה שייך שפיר בזה שתיקן גברא, ואע"פ שמל תוך זמנו מ"מ חשיב תיקון שנחתך הערלה, וכמש"כ השאגת ארי' סס"י נ"ב בשי' הרמב"ם שפ' בתינוקות דחייב דאע"פ דס"ל דמקב"ח פטור מ"מ חשוב זה תיקון יעוי"ש, וה"נ י"ל דכיון שנעשה איזה תיקון חשיב נהנה ולא נפטר מצד מתעסק רק מצד מלאכת מחשבת ואע"ג דמצוות לאו ליהנות נתנו מ"מ בזה כיון שנימול ונחתכה הערלה חשוב נהנה לס' התוס' משום דכללות מלאכת שבת חשיב נהנה. וגם לפי מחשבתו לתקן הי' נהנה ולא נפטר מצד מתעסק. (אמנם בחי' מהר"מ לסנהדרין פי' ד' התוס' בע"א, דכונתם דאיצטריך קרא דמלאכת מחשבת באופן שהוא נהנה, ולא דמה שנעשית פעולתו היינו הנאתו, ומפשטות דהתו"ס אינו נראה כן אלא דכל שהוא מלאכת שבת חשיב נהנה, אבל אי נימא דמלאכת שבת אין זה נהנה רק באופן שהוא נהנה, א"כ אין הנאה עצם העבירה כמשכ"ל)

וכ"ז לפי תי' הראשון של התו' בסנהדרין, אבל לפי תי' הב' דמתעסק דפטר הכתוב מבה היינו שנמצא מחובר דנעשית מחשבתו ומ"מ פטור מטעם מתעסק, הרי דעיקר פטור דמתעסק בכה"ת וגם בשבת הוא באופן דנעשית מחשבתו והוי מלאכת מחשבת יקשה תי' הגמ' וכמשנ"ת. ואם כס' המג"ש דל"ה מתעסק דהיתירא יקשה קו' הגמ' דילמא מיירי בנתכוין לתינוק זה כסבור שהוא של שבת וכנ"ל

וצ"ל דמאי דמקשה מתינוקות משום דמשמע לי' מגופא דמתני' דהטעות הי' שנתחלפו התינוקות, ושפיר הוי מתעסק. וכן מוכרח לפירש"י דס"ל דמתעסק הוא דוקא בטעות בחפץ, ולדידי' ודאי יקשה קו' הגמ' מתינוקות וע"כ דמשמע לי' דאיירי שנתחלפו התינוקות

והנה גם לפירש"י דס"ל דמתעסק הוא דוקא ע"י שגגת חפץ ק' תי' הגמ' דכריתות שם דהא גם לפירש"י פטור מתעסק גם בכה"ת בגונא דאיכא טעות בחפץ וא"כ מאי משני דהואיל ומקלקל חייב וכו', נהי דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת אבל בכה"ג דנתחלפו התינוקות הרי גם בשאר איסורים פטור. ואמנם לפמ"ש רש"י בתחילת הסוגיא דכריתות דשמואל דפטר מתעסק משום מלאכת מחשבת לא דריש קרא דבה למתעסק יעוי"ש א"ש תי' הגמ' דכל פטור דמתעסק הוא בשבת משום מלאכת מחשבת אלא דלשמואל פטור אפי' במתעסק דאיסורא כגון נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר ואביי ורבא פטרי במתעסק דהיתירא דוקא, ולהכי משני הש"ס שפיר דהואיל ומקלקל בחבורה חייב דל"ב מלאכת מחשבת מתעסק נמי חייב, דליכא שום פטור אחר במתעסק לבד הפטור דמלאכת מחשבת, וכן מוכח לכאו' ממה דמקשה שם מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות וכו' ולא משני במתעסק דשחוטי חוץ. אולם זהו רק לפ"מ שפירש"י בכריתות, אבל בסוגיא דשבת דע"ב פירש"י דנתכוין וכו' וחתך את המחובר פטור דכתיב אשר חטא בה פרט למתעסק, ולפ"ז לרבא ואביי ל"ה פטור דמתעסק משום מלאכת מחשבת דא"כ אפי' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר יהי' פטור, אלא משום בה ומיעוט דבה הוא למתעסק בכה"ת כולה לבד חלבים ועריות, ושוב ק' תי' הגמ' בכריתות דנהי דל"ב בחבורה מלאכת מחשבת מ"מ יפטור הכא בנתחלפו התינוקות מטעם מתעסק דכה"ת מקרא דבה. ויהי' מוכרח מזה גם לפירש"י דבנתכוין למלאכה שהותרה ל"ה מתעסק דהיתירא

ה. והנה שי' רש"י דבעי' במתעסק שגגת חפץ היינו שיתכוין לחפץ אחר לכאו' מוכרחת היא לשיטתו בר"פ כלל גדול דריו"ח ור"ל דאמרי תרוייהו דתינוק שנשבה לבין העכו"ם פטור סברי דאומר מותר אנוס הוא, וכ"פ רש"י בריש כריתות דאומר מותר אנוס הוא, ולפ"ז קשה בריש כריתות דמנה שוחט ומעלה בחוץ ומפטם את השמן ואת הקטרת דחייבין בקרבן, והיכי משכח"ל דהא באומר מותר הוי אנוס ובשגגת חפץ הוי מתעסק, ולריו"ח משכח"ל בהזיד בלאו ושגג בכרת אבל לר"ל דס"ל בשבת דס"ט דא"ח קרבן עד שישגוג בלאו וכרת מאי איכ"ל, אם לא דנדחוק דמתני' דכריתות אתי כמונבז דשגגת קרבן שמה שגגה. ועוד ילה"ק מחיוב דאשם תלוי בשחוטי חוץ ואידך, דשנינו שם בריש כריתות ועל לא הודע שלהם אשם תלוי והיכי משכח"ל ולד' התוס' דאומר מותר חייב קרבן יש לאוקמי כגון שידע שהיא בהמת קדשים וכסבור מותר לשחוט בחוץ ואח"כ נודע לו שאסור אבל מסופק הוא אם היתה בהמת קדשים, דבאופן אחר וכגון דכסבור שהיא בהמת חולין ואח"כ נודע לו שהיא ספק לא משכח"ל דבכה"ג פטור משום מתעסק לשי' התוס': אבל לפירש"י דאומר מותר אנוס הוא מאי איכ"ל. ואין לומר שידע שהיא של קדשים והזיד בלאו ושגג בכרת ואח"כ נודע לו שהבהמה היא ספק דקדשים או דחולין דבכה"ג נראה דאף לריו"ח א"ח אשם תלוי

והנה בר"פ ספק אכל בכריתות פי' רש"י ותוס' דבידע שהוא ספק חלב פטור מאשם תלוי דהוי כמזיד, וכן מוכח מכריתות די"ח דאכל הראשונה במזיד וכו' פטור והכונה במזיד היינו שידע מהספק כמו שפירש"י שם, ומפורש דבידע דהוא ספק חלב הוי מזיד לגבי אשם תלוי. א"כ בהזיד בלאו ושגג בכרת ואח"כ נודע לו שהוא ספק כרת דהידיעה אח"כ שהוא ס' כרת אינו פועל רק איסורא בעלמא, מכש"כ שיהא המזיד בלאו כמזיד לענין אשם תלוי