אחיעזר חלק חלק ג קכא

סימן נ"ז בדין מתעסק בשבת ובשאר איסורים כ"ה י"א ניסן תרמ"ז, ווילנא לרב גדול אחד

א. מה שהעיר ידידי בראשונה על סברת העמודי אור בסי' כ' דמתעסק בדבר שהותר בתורת דיחוי לא מיקרי מתעסק דהיתירא, וע"ז הקשה מד' רש"י בגיטין נ"ה בהא דחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים מכפרת מפני תיקון המזבח ואמר עולא שלא יהיו כהנים עצבין ופירש"י שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין, ולא פי' משום איסור כלאים בבגדי כהונה דהוי שלא בשעת עבודה, וע"כ משום דהוי מתעסק דהיתירא אף דאיסור כלאים בבג"כ הותר בתורת דיחוי. וכת"ר תי' בזה הקו' המפורסמת בברכות ל"א דאמרי' שם שמואל מורה הלכה לפני רבו הי' דהורה בפני עלי דשחיטה בזר כשרה, וק' דהא במה שהורה דשחיטה בזר כשרה הוי מפריש מאיסור כלאים, דאם בעי' כהן לשחיטה היו צריכים גם בגדי כהונה ומכיון דבאמת ל"ב כהונה הוי כאן איסור כלאים בבג"כ שלא בשעת עבודה, ולאפרושי מאיסורא מותר להורות בפני רבו וע"כ דהוי מתעסק ואין עליו להפרישו, עכ"ד

ואין ד' ידידי בזה מכוונים מכמה טעמים, דהא בכלאים איכא הנאת חימום והמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, ומשמע מפסחים דל"ג דלאו דוקא הנאה הבאה לתוך הגוף דאמר התם תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל, והא אין טעם מיוחד למעילה לחייב בה מתעסק, ועי' פירש"י שם דליכא מיעוט במעילה, ובאמת הלא גם ריבוי ליכא והוי כשארי איסורים שבתורה דילפי' מבה לפטור מתעסק, וע"כ דחיוב דמעילה בכה"ג הוא מטעם שכן נהנה, ועי' בפנ"י שם. אמנם ד' הגמ' צ"ב, דהא גם בחלבים ועריות חייב בכה"ג דנהנה וא"כ אין זה חידוש בדין מעילה. ובאמת יש לדייק מזה להיפך דמה דאמרי' בעלמא במתעסק חייב שכן נהנה הוא דוקא בהנאה הבאה לתוך הגוף וע"כ זהו חידוש במעילה דלא ילפי' משאר איסורים וחייב בו מתעסק אף בלא הנאה הבאה לתוך הגוף. וכן מוכח מד' הר"ן בפ' גה"נ גבי פלוגתא דריחא מילתא דכ' דאין זה משום הנאה דהנאה דלא מכוין לה שריא לר"ש אף דהוי פסיק רישי' דהא אמרי' מוכרי כסות מוכרים כדרכם אלא פלוגתייהו דלמ"ד ריחא מילתא כאכילה חשיבא הילכך אע"ג דלא מכוין כלל אסור דקיי"ל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, הרי דבמוכרי כסות ל"ש הא דשכן נהנה. מ"מ אין לישב בזה ד' מעכ"ת, שהרי הגרע"א בתשו' סי' ח' הביא ראי' דמתעסק הוי עבירה בשוגג ממה דהרואה חבירו לבוש כלאים צריך להפרישו ודחה דכלאים דהאיסור הוא הנאת חימום הוי כחלבים ועריות דמתעסק חייב. ולפ"ז אם נימא כד' הר"ן דל"א שכן נהנה בהנאה שאינה באה לתוך הגוף יהי' מוכח מכאן דמתעסק הוי שגגת עבירה כראיית הגרעק"א ומש"ה חייב להפרישו, א"כ הדק"ל בשמואל דהוי לאפרושי מאיסורא ממ"נ

ועוד דלא ידעתי לפרש ד' ידידי, דמה ענין זה למתעסק דהא לכל הפירושים במתעסק בעינן עכ"פ שגגת מעשה דהיינו על בהמת קדשים שנתכוין לשחיטה כסבור שהיא חולין, ועי' בתוס' בשבת דע"ג ובמהרש"א בסנהדרין דס"ב, אבל אומר מותר חייב קרבן כמ"ש התו' בכריתות י"ט ובמתעסק דתינוקות לפי' התו' ראוי לפטור אף בנתכוין לאותו תינוק כסבור שנולד בשבת, משא"כ היכא שהוא יודע שהוא לבוש בגדי כהונה כלאים רק דטעותו היא מצד אחר דכסבור דשחיטה בזר פסולה ובעי כהן בבג"כ א"כ הוי אומר מותר ממש ומה שייך בזה ענין מתעסק. ולא עוד דהא לרש"י מתעסק הוי רק בטעות בחפץ כמ"ש נתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר, אבל אם איתעביד מחשבתו חייב כמ"ש בשבת דע"ב ובשבועות די"ט וכ"ד, והא בכאן נתכוין ללבוש מה שלבש ובכה"ג ל"ש כלל מתעסק לשי' רש"י

ב. ובנוגע לסברת העמודי אור דדבר שהותר מתורת דחי' אין זה מתעסק דהיתירא, בפשוטו נראה דדוקא בנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא מחובר, א"כ הא לא נתכוין לשום מלאכה כלל, משא"כ במילה שנתכוין למלאכת חבורה, אלא שהותרה מצד הדין, אבל אין זה מספיק במתעסק בשחוטי חוץ כסבור שהוא חולין, שנראה מדהתו"ס שבת ע"ג וסנהדרין ס"ב ומהרש"א שם דהוי מתעסק, אף דנתכוין לשחיטה, רק דכסבור שהוא חולין, ובע"כ צריך לחלק דשאני מילה בשבת שהיא מלאכה אסורה רק שנדחה או הותרה לא הוי מתעסק דהיתירא וסברא זו מוכרחת מכריתות די"ט דמשני הנח לתינוקות וכו' והא כ' התו' בשבת דע"ה ובכתובות ד"ה דבדבר שאינו מתכוין דבכל האסורים שבתורה מותר גם בחבורה בשבת מותר, ולד' התו' גם מתעסק דהתירא פטור בכל האיסורים מקרא דבה, וא"כ מאי שייך מתעסק דהיתירא בחבורה דפטורו משום בה כמו בכל התורה למקלקל דפטורו מטעם מלאכת מחשבת, וע"כ דבמילה לא הוי מתעסק דהיתירא. וראיתי בת' מהרי"ם להגרי"ם פאדווא שהניח בצע"ג, וכבר קדמהו הגרע"א בגליון משניות בשבת אות קס"ט. והמג"ש בשבת הרגיש מזה ותופס ג"כ סברא זו דשאני מילה דהוי מלאכה רק שהותרה. ואמנם דסוגיא דכריתות י"ל דקאי לאביי דס"ל דהיכא דמתכוין לשם חתיכה לא הוי מתעסק וחייב ורק שראוי לפטור מטעם מלאכת מחשבת, וע"ז שפיר משני דכיון דמקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב. ואף דרבא הוא דמקשה לר"נ מ"מ ר"נ דמשני הכי אפשר דס"ל כאביי: אולם התמי' גדולה איך יפרנס רבא משנתנו דתינוקות. ועוד קשה לפי פי' התוס' מפסחים דע"א שחטו ונמצא טרפה בסתר פטור והטעם משום דטעה בד"מ, יעוי' תוס' שם דע"ג, הא בגלוי חייב והא הוי מתעסק דהיתירא והניחא לד' רש"י דמתעסק הוי בשגגת חפץ והכא דאיתעביד מחשבתו שנתכוין לשוחטה רק דכסבור דכשרה היא מצד מתעסק חייב, אבל לפי' התו' אף למ"ד מקלקל בחבורה חייב ראוי לפטור מתעסק דהיתירא. וכבר הרגישו המחברים מזה. מכל הנ"ל הלא ס' המג"ש מוכרחת דנתכוין למלאכה שנידחית או שהותרה לא הוי מתעסק דהיתירא. ובאמת הדברים מפורשים בשיטה מקובצת בכריתות י"ט בהשמטות אות ט' יעוי"ש שכ' "דהך דתינוקות הוי כמו מתכוין לאיסור שהרי הוא מתכוין למלאכה גמורה לעשות חבורה דנהי דסבור שהוא של שבת מ"מ לחבלה מתכוין ובעלמא מחייב כיוצא בה אבל רחמנא שריא ואין זה היתר גמור"

ג. אבל באמת בסוגיא דכריתות דמקשי והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהי' לו ב' תינוקות וכו' ושכח ומל את של אחר השבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ע"כ ל"פ ר"י אלא משום דכסבור טעה בד"מ וכו') ולכאו' מאי מקשה דילמא מיירי שהטפות הי' כסבור שזה התינוק נולד בשבת דכה"ג ל"ה מתעסק רק שוגג יעוי' רש"י שם (וכן צריך לפרש ד' הרמב"ם שהביא להלכה