אחיעזר חלק חלק ג קיח

סימן נ"ה ב"ה כ"א אדר תרפ"ו. לגדול אחד על השגות

שונות

[א] מה שהעיר רומעכ"ת עמש"כ באחיעזר סי' ל"ט אות י' להוכיח כשיטת הכ"מ דבנגמר בא"י חייב מן התורה אף שגדלו בחו"ל מירושלמי תרומות פ"ו ה"ג זאת אומרת שאין משלמין מפירות חו"ל על פירות א"י, והרי תשלומי תרומה צריכים להיות מדבר הראוי להיות קודש ופירות חו"ל הלא אין בו זיקת תרומה וגרע מלקט שכחה ופיאה דהא אי אפשר לבוא לידי חיוב דאורייתא. וע"ז כ' מעכ"ת דהא לגבי חיוב חלה פירות חו"ל והגלגול בא"י חייבין מן התורה, אלא דמ"מ מספק"ל להירו' דאפשר דתשלומי תרומה דמי להפרשה שאין מפרישין מפירות חו"ל על פירות א"י כמו דיליף בספרי אף באופן שחייב מן התורה כמש"כ האלגזי, ולהכי גם בירקות שגדלו בחו"ל ונגמרו בא"י כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומספק"ל להירושלמי ומוכיח שאין משלמין מפירות חו"ל על פירות א"י זהו תו"ד. נראה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון שייך רק שיהי' בירק מה דשייך במעשר תורה, אבל מה דליכא במעשר תורה לא מהני הא דמשכח"ל חיוב בחלה. וראי' לזה מהירו' שם אכל חלה מהו שישלם מפירות שלא הביאו שליש שכן פירות שלא הביאו שליש חייב בחלה, אכל בכורים מהו שישלם במחובר לקרקע וכו', מבואר דמספק"ל רק בחלה שכן שלא הביאו שליש חייב בחלה וכן בבכורים, אבל בתרומה שלא הביאו שליש אין ספק כלל כיון דבתרומה לא משכח"ל דבתבואה שלא הביאה שליש פטור מן המעשרות כמבואר בפ"ק דחלה, ואע"ג דבחלה חייב מ"מ כיון דבתרומה לא משכח"ל להיות דבר הראוי להיות קדש בודאי אינו משלם, א"כ מה"ט גם בפירות חו"ל כיון דבתרומה לא משכח"ל חיוב תורה אי אפשר שישלם בפירות חו"ל אע"ג דבחלה חייב ע"י גלגול. (וגם לד' הכ"מ בתי' הראשון גם בחלה אינו אלא מדבריהם, ויקשה דברי הירושלמי)

ויותר נ"ל כעת דבאמת בחלה שהגלגול הי' בא"י וחייב מן התורה משלם ג"כ מפירות חו"ל ולא דמי להפרשה כדרשת הספרי דבהפרשה הא גם מן הפטור על החיוב לא מהני ובתשלומי תרומה הא משלם מלקט שכחה ופאה, אלא דהירו' מספק"ל בתרומה מפירות חו"ל אע"פ שלא נתמרחו בארץ מ"מ כיון דאם נתמרחו בארץ חייבים מן התורה ואין גידול חו"ל פוטר ויש לו תקנה במירוח בארץ חשוב שיש בו זיקת תרומה כיון דמשכח"ל שיבוא לידי חיוב תורה וגם בתרומה דרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ב"ה ט' שבט תרצ"ו

[ב] מה שהעיר הדר"ג עמש"כ באחיעזר סי' י"ד לתרץ קושית המנח"ח דאיך מועיל הפרשת האפטרופס מטעם הפקר בי"ד לגבי היתומים דמחויבין מדאורייתא דתבואת זרעך קרינן, ותירצתי דהא המפקיר כרמו נפטרו היתומים מדין הפקר אף לכשחזרו אצלם, והעיר ע"ז רומעכ"ת דא"כ למה הוצרכו התוס' לומר דנתנוהו לאפטרופס, ותיפ"ל דכיון דפקע איסור טבל מן התורה, ועל דרבנן שוב מהני הפרשת אפטרופס מצד הם אמרו והם אמרו, וכן תמה ע"ד המנח"ח שכ' דגם אחרי גמ"ל פטור אלא מדרבנן חייב. דא"כ למה צריכים להקנות להאפטרופס עכ"ד. לא ידעתי מאי דפשיטא לי' דאם חייב מדרבנן הם אמרו שגם אפטרופס יכול לתרום, דבודאי גם בפירות שאינו מחויב אלא מדרבנן או בסוריא שאאמד"ר אין אחר גם אפטרופס יכול להפריש כדין תורם על שאינו שלו ורק מדין הפקר בי"ד הקנוהו להאפטרופס כמש"כ התוס', להכי יכול להפריש אבל בלי הקנאה אין הפרשתו כלום

ומש"כ מעכ"ת דבר מושכל למש"כ התוס' ביבמות פ"ט דגם תורם מן הטמא על הטהור ליכא למימר דאפקעה מרשותי' בשעת הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו הוא ועליו לתקנו, ויקשה לפי"ז דהתו"ס בגיטין דכתבו דבשעת הפרשה הפקירו בי"ד והקנו התבואה להאפטרופס אף דלבתר הכי נשאר הכרי בעד היתומים וי"ל דכונתם רק על חלק התרומה והמעשר דאינו חוזר לבעלים דנעשה ממון כהנים, ויש בזה דין הפקר בי"ד משא"כ השיריים דל"ש בהו הפקר בי"ד, ושפיר מוכיח המנח"ח דלקוח שפטור מן התורה מ"מ מועיל הפרשתו ונעשה בו דין תרומה לפטור טבל מדאורייתא, ויהי' מוכח מזה כשי' התוס' דהפקר אחר גמ"ל אינו פוטר מן התורה, עכ"ד. לפי דבריו שזוכה האפטרופס רק חלק התרומה ומפריש משלו על הקטנים והוי תורם משלו על של חבירו, דהוי מצד זכי' ושליחות והא אין שליחות לקטן, ואיך יפרוש משלו על של הקטנים, שאצלם הוא טבל מן התורה, אי לא דנימא ע"י זכי' מדרבנן, ועי' בקצוה"ח סי' רמ"ג. ובאמת הרמב"ן בגיטין דנ"ב מפרש דהא דאפטרופס תורם הוא משום זכי', יעוי"ש, אולם לא כן דעת רבותינו בתוס' שם שהוזקקו להפקר בי"ד, אלא די"ל לפמש"כ המחברים דהא דבתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים משום דעל הכרי המתוקן א"צ בעלים וגם על של הפקר מהני, כדמספק"ל בירושלמי בתורם על של הפקר, ולהכי הכרי של הקטנים מתוקן מאליו

ולשי' הר"ן בנדרים דמ"ג דהפקר בי"ד אינו פטור מן המעשרות מן התורה ויקשה לפ"ז. קו' המנח"ח דהא לא נפקע מצד הפקר בי"ד מן המעשר ולכשיגיע בחזרה להיתומים יתחייב מן התורה מצד תבואת זרעך, י"ל לופת הר"ן שמפרש הא דאפטרופס תורם דהוא מצד זכי' כמ"ש הרמב"ן

[ג] מש"כ רומעכ"ת עמש"כ באחיעזר יו"ד סי' ל"ו באות ד', בגנב וגזלן שתרמו דגם הגזלן יכול להפריש אחרי שקנה חלק התרומה משום יאוש ושה"ש והוי כתורם משלו על של חבירו, וכתב מעכ"ת דל"ש בזה זכות דלא ניח"ל להנגזל שיקנה הגזלן, עדיפא מזה כתבתי שם דאאפ"ל כן משום דגם הנגזל אין בכוחו להפריש. ובעונג יו"ט חיו"ד סי' ק"ח בהגה שם כ' דבגזלן שתרם דמהני ע"י יאוש ושינוי השם משום דמעיקרא טבלא והשתא תרומה משום דהתם אפילו אי נימא דלא חל עפ"י הדין מ"מ העולם קורין לפירות האלו תרומה, שהרי הגזלן מחזיקם לתרומה והוי שינוי השם. וזהו גופא קנינו של הגזלן, אלא דקשה איך ניתר השיריים באכילה, דאין בהם שינוי, ועל זה אמרינן דזכות הוא להנגזל דתורם משלו על של חבירו מאי אמרת דלא ניח"ל להנגזל שיקנה הגזלן, הא הגזלן קנה את התרומה, בכל אופן, משום דהעולם קורין לפירות האלו תרומה, והשיריים הא לא קנה כלל רק שהם חולין מתוקנים, אולם מדברי הראשונים אינו נראה כסברתו דאל"כ לא הו"ל למימר דבאים כאחד, ועי' בתוס' רי"ד בב"ק שם שכ' לפי הו"א דתרומתו תרומה לגבי התרומה ולא להתיר השיריים, וז"ל: ורבה נמי לא מצי למפשט מהכא דיאוש קונה מן התורה, דאיכא למימר האי דתני מעשרותיהן מעשר ותרומתן תרומה לא שיהיו פירותיהן מתוקנים אלא לאסור התרומה לזרים, לפי הנראה כונתו כיון דיאוש קונה אאמד"ר וחל התרומה מדרבנן ולא להתיר השיריים באכילה משום דמן התורה אינו חל להתיר